הכנסת נגד ישראל
תרשו לי לומר משהו אישי: בעוונותיי, אני חופר ונובר בתעמולה האנטי-ישראלית, לעתים אנטישמית, שמופצת בעולם. גם על ידי ישראלים ויהודים. ברבות מהטענות יש גרעין של אמת. כאשר מנפחים, כאשר מוציאים מפרופורציה, קל להפוך כל עוול במחסום וכל חיסול מחבל שנפגעו בו גם חפים מפשע - ל"הוכחה להשתלטות השיטות הנאציות על ישראל".
אפשר לטעון אלף ואחת פעמים שלא מדובר בהנצחת מורשת הטרנספר אלא רק בהוקרה לאיש - אבל אלה טענות סרק. הטיהור האתני הוא אחד המוטיבים המרכזיים בתעמולת הזוועה במערכה לחיסולו של "הפרויקט הציוני". עכשיו באה הכנסת והפכה את המטיף הגדול לטיהור האתני לראוי להנצחה. איוולת תהיה מילה קטנה על האירוע המביש הזה.
מה שלא ברור זה איך משרד החוץ שתק. היכן אנשי ההסברה? הרי הם יודעים מה יעולל חוק שכזה להסברה הישראלית. אדוני שר החוץ, תתעשת. פעל לביטול החוק המביש הזה, שעלול להפוך, לאט אבל בטוח, לפיגוע הסברתי מתמשך. את הנזק עוד אפשר להקטין. ואם היוזמה לביטול החוק תבוא ממך - אפשר עוד להציל משהו.
הטיפול שלי באנשי אקדמיה מהזן האנטי-ציוני זיכה אותי לכינויים שונים ורבים: "מקרתיסט",
"פשיסט", והיד עוד נטויה. זה בסדר. זה בוודאי לא ירתיע אותי מחשיפת אותה חבורה שמפיצה עלילות שקר נגד מדינת ישראל.
איש אקדמיה מסוים כתב לאחרונה כך: "תנועת ההתנגדות הנאבקת בטיהור האתני... נחושה לסכל את מהלכי הזוועה הנרקמים על ידי חונטת שרון. בניגוד לתקשורת המתקרנפת, שהתנדבה
אצל השמאל הקיצוני, הניסוחים הללו חוזרים על עצמם לעייפה. אלא שהפעם, כתב את הדברים לא עוד אחד מגדודי "כוחות הקדמה" אלא דווקא חייל בצבא מתנגדי ההתנתקות, ד"ר יהודה צורף. נו אז מה אם זה בדיוק, מה שכותבים האנטי-ציונים משמאל? באמת, אז מה.
נציגה אחרת של הקואליציה החומה-אדומה הזאת, או, נכון לעכשיו, כתומה-אדומה, עדי דגן, שמגדירה את עצמה כ"דוברת קואליציית הנשים", פרסמה איזה מאמרון נגדי. לדידה, "החמאס, הגי'האד, או מה שמכנה ימיני 'הטרור'" (המרכאות במקור, ללמדנו שזו סתם טענה דמגוגית שלי), הם חלק מ"תפישות העולם של תנועות ההתנגדות הפלשתיניות... הן מגוונות ופלורליסטיות".
צודקת. איך זה שטחו עיניי מראות את הדמוקרטיה הבאה לידי ביטוי במחלוקת העמוקה בין החמאס לג'יהאד: אלה רוצים להטביע אותנו בעודנו חיים, ואלה רוצים לשרוף אותנו בעודנו חיים.
אם במשאל עם, כאשר יהיה, ישיגו אנשי המחנה הנגדי רוב, זה יהיה בעיקר בגלל שמחנה השלום מזוהה עם דוברים שכאלה, שנראים יותר כדוברי החמאס והג'יהאד.
ברשת האינטרנט מופצת תעמולת זוועה של הכתומים. אבל לא רק. מוצגים גם סרטי וידאו, שלפי הטענה, מוכיחים ששוטר פצע בברוטאליות מפגין כתום שכבר שכב על הרצפה, מוקף שוטרים. בעניין הלינץ', מוצגות תמונות שבהן, לפי הטענות, "העיתונאים מתדרכים את המחבל איך לעמוד, לשכב בכדי לתפוס זוויות צילום אטרקטיביות". חלק מהדברים הללו אפילו הוצגו השבוע בכנסת.
צפיתי בתמונות. הן קשות. על הדברים הללו צריך לומר: אפשר להיות תומך נלהב בהתנתקות, כצעד ראשון להצלת ישראל מהקואליציה החומה-אדומה-כתומה, שמובילה אותנו ל"מדינה-אחת-גדולה". ועדיין, זה לא אומר שהטענות של הכתומים אינן נכונות.
לא שאותם בודדים שזרקו אבנים על פלשתיני מדמם ראויים למחילה, אבל זה בכלל לא ברור שמדובר בלינץ'. הרי לא מדובר בפצוע תמים, ובוודאי לא ב"פצוע אנוש", כפי שהוצג בתקשורת. וייתכן, אכן, שהיו עיתונאים או צלמים שהדריכו את הפלשתיני הפצוע - עניין הראוי לבדיקה. וייתכן שהמשטרה ביצעה כמעט לינץ' במפגין תמים - גם זה ראוי לבדיקה.
מה שאומר שהטענות נגד התקשורת, אלא אם כן מדובר בפוטו-מונטאז', אינן מצוצות מהאצבע. הן ראויות לבדיקה רצינית.
yemini@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
