מי זה עורב על חלוני
יש לו קול צורם, צבעים משעממים ודימויו מפחיד, אבל צפרנו ג. פייגלע מעריץ את העורב כי הוא חכם, משעשע ומסור וגם כי שחור זה יפה!
וכך אם למשל היו שואלים את פייגלע הידוען מהי הציפור האהובה עליו ביותר, הוא היה עונה ללא היסוס - העורב האפור.
טוב, לא צריך להיסחף. כשמדובר בציפור כמו עורב קצת קשה להתבטא במונחי אהבה, לכן אתקן ואומר שזו הציפור שאני הכי מעריך ומעריץ. רגע, חכו. לפני שתאבחנו אותי כטיפוס פסיכוטי במקצת, הרשו לי להסביר את עצמי.
אז נכון, העורב מכוער למדי - גווני השחור והאפור שצובעים את גופו, מקורו העבה והמאונקל קמעה, ומבטו המרושע מקנים לו חזות משעממת במקרה הטוב ומאיימת במקרה הרע. קשה גם לומר על קולו של העורב שהוא ערב (איזה צירוף מילים נחמד: עורב-ערב) ולמרות שהוא נמנה על משפחת ציפורי השיר, קולו מזכיר משור חלוד בפעולה.
על העורב נפוצו שמועות שונות ומשונות. למשל שהוא חובב עצמים נוצצים ומבריקים ולכן הוא נוהג לחדור לבתים ולגנוב תכשיטי זהב יוקרתיים, ובכך גורם להרבה עוזרות בית לאבד את מקום עבודתן. על התכונה המרושעת הזו נכתבה אפילו אופרה,"העורב הלקחן" (מאת רוסיני).
עוד מספרים על העורבים שהם נוהגים לפעמים לתקוף, סתם כך ללא סיבה נראית לעין, בני אדם או חיות אחרות. ובואו נודה, לחטוף נקירה בראש מהמקור המסיבי של העורב, אינה חוויה מרנינה ונעימה.
בסיפורים אלו יש אמנם גרעין של אמת, אך על כך בהמשך. ככלל באומנות, בספרות, בסרטים וכו', עורבים מתקשרים תמיד עם סכנה, עם איום ועם צרות.
זוכרים את ה"עורב" של אדגר אלן פו? ומי הן הציפורים הפולשות לעיירה הקליפורנית השלווה בסרטו המפורסם של היצ'קוק ? נכון מאד, עורבים (בתגבור של שחפים).
אז למה, לעזאזל, הפייגלע הזה מכריז קבל עם ואינטרנט שהוא מעריץ עורבים?
הנה התשובות: ראשית, זוהי אחת הציפורים האינטליגנטיות ביותר ונוכחנו בכך רעייתי ואני כשראינו מחלון דירתנו כיצד עורב מפצח אגוז פקאן שמצא: כשהוא מבחין במכונית מתקרבת הוא מניח את האגוז בחיפזון על הכביש, במסלולה המשוער של המכונית, ולאחר כמה נסיונות, כשהמכונית אכן דורכת על האגוז ומפצחת אותו נותר לעורב רק לחגוג על המעדן הדשן והמזין.
נכון שיש עוד ציפורים שמבצעות תעלול דומה. למשל הרחם מפצח את ביצי היען בעזרת אבנים שהוא מחזיק במקורו ונהנה ממאכל התאווה, אבל בניגוד לעורב, הוא למד את הטריק במשך אלפי, אם לא יותר, שנות אבולוציה. ואילו מכוניות, כידוע לכם, קיימות בקושי מאה שנים. העורבים פשוט תפסו חיש מהר את השימוש הנכון בהן.
לא מזמן קראתי על מחקרים שנעשו ובהם התברר כי עורבים יכולים לספור עד עשר. לדוגמה, באחד המחקרים בנו סוכה, והניחו על השולחן שבסוכה נתח בשר. העורב גילה את הפיתיון, נכנס לסוכה ובלע אותו. לאחר מכן, שמו על השולחן מנה נוספת, אלא שהפעם נכנס לסוכה שומר ונשאר בה זמן מה. העורב חיכה עד שהאדם יצא ואז נכנס לסוכה וחטף את השלל. שוב הניחו נתח עסיסי והפעם נכנסו שני אנשים. העורב בחוץ. יוצא אדם אחד, העורב מחכה. יוצא האדם השני והעורב עט מיד על המציאה. כך חזרו על הניסוי כשבכל פעם מספר האנשים בסוכה עלה באחד, אולם, העורב לא התבלבל וחיכה עד שהאחרון יצא. רק כאשר פקדו את הסוכה אחד עשרה אנשים, העורב התבלבל בספירה ונכנס כשעדיין היה אדם אחד בפנים. וכל זאת מוכיח שלעורבים יש, בנוסף לכל, גם זיכרון מצוין.
ואם לא די לכם בזה, תוסיפו לכך את הנתון שעורבים הם הורים נאמנים השומרים בקנאות על גוזליהם. הנה לכם ההסבר למעללי התוקפנות שלהם.
לפני מספר שנים התפרסם הסיפור על זוג עורבים שנטפל לנער ביפו ובכל פעם שהלה בקושי הספיק לעבור את סף הדלת צללו עליו העופות וניקרו את ראשו ללא רחם. מתברר שאותו נער גילה את הקן של אותו זוג עורבים על העץ שבחצר וחיסל את שני הגוזלים שהיו בו. מאותו הרגע הפך הנער למטרה מסומנת של ההורים השכולים ונאלץ להסתגר בביתו.
מכיוון שהחופש הגדול הגיע עלה הרעיון לשלוח אותו לחודש לקרובי משפחה. מקץ ירח הוא חזר. בקושי הספיק האומלל להוציא את ראשו מהרכב, ומיד שתי צלליות שחורות עטו עליו במקורים שלופים. לא נותר אלא פתרון אחד; והוא ללכוד את העורבים ולהרחיקם עשרות ק"מ מהמקום.
בכל שנה, כשעורבים מתחילים לקנן על העץ הנטוע בפינת המגרש הריק ליד ביתנו, אנו זוכים לצפות במחזה משעשע בו העורבים מגרשים
את כל החתולים בסביבה. העורבים רואים בחתולים איום ומנקרים אותם בזנבותיהם עד שהם מתייאשים ומסתלקים. החתול? הוא רק רצה לתפוס קצת שמש, את העורבים זה לא מעניין.
בקיצור, כבר הבנתם מדוע אני בעד בעל המעוף החכם והנועז הזה, בעל היוזמה והדמיון הפורה. בנוסף אגלה לכם שיש לי נטייה כזו לתמוך דווקא בדחוי ובפחות פופולארי ולכן אני תומך בעורבים. ולפני שמישהו יקרא לי "יפה נפש", "שמאלן","בוגד", אני מציע לו לשוב ולקרוא את המשפט האחרון ולשים לב: כתבתי עורבים, לא ערבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
