אלו שמות
לצפרנו ג. פייגלע אין סבלנות לשנן את שמות הפרחים עלקלוק דביק, פרעושית משלשלת, אז הוא בחר לצפות בציפורים. חיוואי וצוקית חכלילית הם הרבה יותר קליטים
בטיולים של המכון התוודענו לראשונה לעולם החי והצומח של ארצנו הקטנה אך העשירה (עדיין) במאות מינים של צמחים, פרחים ובעלי חיים - בעיקר בעלי כנף. התפעלנו מאד מהידע העמוק שהפגינו מדריכינו, ומיכולתם להגדיר צמחים שונים ומשונים, ולזהות ציפורים בתוך שבריר השנייה. מאד רצינו להידמות להם ולרכוש, ולו מקצת ממיומנותם וכישרונם, אלא שמוחנו, כידוע לכולכם, מוגבל ביכולתו לקלוט מידע חדש שיתחרה בטונות של מידע הנובע מפעילותנו היומיומית, על בסיס מקום פנוי בתאים האפורים שלנו.
כתוצאה מכך נאלצתי לבחור בין התמקדות בעולם הצומח לבין העמקת הידע בעולם החי. עולם הצומח, ובעיקר הפרחים, מגוון ועשיר בצבעוניות נפלאה, אך אליה וקוץ בה - השמות. כולנו מכירים את הרקפת, הכלנית, הצבעוני, עץ האלון וכו'. אבל כמה מכם מכירים את ארכובית שבטבטית, עלקלוק דביק, שפרירה קשקשנית או אולי את פרעושית משלשלת?
אני לא עובד עליכם, אלו לא שמות של מחלות נפש (למרות שלמי שהמציא אותם יש בעיה בתחום זה) וגם לא שמות של מעדנים אתניים מארצות אקזוטיות. אלו הם שמות של צמחים שפגשנו לעיתים מזומנות בטיולים, ולמרות מאמצים בלתי נלאים לשנן אותם הם הצליחו תמיד לחמוק מזיכרוננו.
לעומת זאת, לציפורי ארצנו האיר המזל פנים ורובן המכריע זכה בשמות נורמאלים, לא ארוכים ומסובכים במיוחד וחלקם אף ערבים לאוזן וקליטים. נכון, ישנם גם שמות כגון חימריה חלודת זנב או צוקית חכלילית אך תסכימו עמי שהם קלים הרבה יותר מעלקת חרוקה או מעוג אפיל.
אני חושב ששמות של ציפורים מובנים יותר כי הם מורכבים ממילים פשוטות ומדוברות יותר ובעיקר מכיוון שרוב השמות מתארים משהו בציפור עצמה, בהתנהגותה או בסביבתה הטבעית.
הנה מספר דוגמאות: חלק מהשמות מתארים את גווני הציפור - אדום חזה, שחור זנב, שחרור, ירקון.
ישנם שמות המדמים איבר בגוף הציפור לחפץ כלשהוא: הסיפן נקרא כך על שום מקורו הדומה לסיף, השקנאי, כי מתחת למקור יש לו שק לאגירת דגים, ולמגלן מקור גדול בצורת מגל.
שמות רבים מתארים את מקום החיות של הציפור: ביצנית, מדברון, חופמי, סופית, עפרוני. ישנם עופות ששמם מתאר את סוג המזון ממנו הם מתקיימים, למשל, חיוויאי הוא עוף דורס הניזון בעיקר מנחשים. חיויא בארמית הוא נחש וזו לא בדיוק שפה מדוברת, כך שהדוגמא לא כל כך מוצלחת. אז הנה אחת נוספת, בעצם שתיים: שלדג - שולה דגים או צופית- יונקת צוף מפרחים.
ציפורים נקראות גם בשם הפעולה הספציפית המאפיינת אותן. הנקר מנקר עם מקורו החזק בגזעי עצים ומלקט תולעים החיות בקליפתם. החמסן הוא סוג של שחף המתפרנס מגניבת טרף ממקורם של עופות אחרים והצולל הוא ברווז קטן המרבה לצלול במים.
ולבסוף, יש שמות שפשוט מתארים את הקול שמשמיע העוף. קוקיה, סיקסק וצטיה הם דוגמאות למילים שדרך הגייתן מתארת את צליל קולן של העופות. ינשוף
ויש שמות של עופות שלכאורה אין להם כל משמעות ואלו הם בעיקר שמות הלקוחים מהמקורות - התנ"ך, המשנה והתלמוד. אבל מתברר שאם חוקרים ודורשים מוצאים הסברים גם להם, ולמענכם הבאתי מספר ממצאים מענינים:
מדוע האנפה נקראת כך - משום שקולה הצרוד והמנסר קמעה מזכיר את קולו הרוטן של אדם עצבני, הפועל אנפ פירושו להתרגז.
העורב צבעו שחור או אפור או שילוב של שניהם. עם בוא הערב יורדת החשיכה שצבעה בתחילה אפור ולבסוף שחור.
הנשר השיר את כל הנוצות שעל ראשו כדי שיוכל לדחוף אותו עמוק לתוך פגרי החיות מהם הוא ניזון.
ולקינוח, השם המוזר ביותר לטעמי - הדוכיפת. לא תאמינו אך דיכ בערבית הוא תרנגול ופת הוא הר או גבעה ומכאן: תרנגול ההר. צריך דמיון מזרחי כדי לדמות את הדוכיפת לתרנגול וכל זאת בגלל הציצית שלה שנראתה למישהו פה במרחב ככרבולת.
אסיים בשיעורי בית: מה מקור השמות: ברווז, חסידה, כוס, ירגזי?
רמז? תשכחו מזה. אין לי כל מושג מהיכן הגיעו אלינו שמות מוזרים אלו. אשמח לשמוע זאת מכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
