מיומנו של בעל זבוב
מה עשה בעל זבוב עם הרימות שזחלו בביתו, למה הן מועילות ומי מצא אותן בקופסת השימורים שלו? קצרים על תולעים
המפגש הראשון של "בעל זבוב" אירע לפני כשנה בתחילת הקיץ, כשישב לו מול המחשב בשעת לילה מאוחרת. הוא הבחין במשהו שמדגדג לו את הרגל, וכשהוריד את מבטו, הבחין במה שנראתה כמו תולעת לבנה ובשרנית. "בעל זבוב" הרים את הפולשת החצופה ועמד לזרוק אותה מבעד לחלון, אבל בעוד שהוא מרים אותה, הוא הבחין שהיא לא היחידה. כל החדר היה מלא בתולעים האלה. לאן שלא הלך הן זחלו, כאילו קיבלו פקודה להתקיף אותו. הוא החל לפלס את הדרך החוצה מזירת הקרבות, אבל בכל צעד שני שעשה הוא שמע קול מעיכה מחריד, מעין "קנעק".
"בעל זבוב" החל לרסס את חדר המחשב ואת כל שאר אזורי הבית שאליהן הגיעו האורחות הבלתי קרואות בחומר ריסוס. אבל כלום לא עזר. הוא כבר החל להיחנק, ואילו הכולירות האלה פשוט סירבו למות. גם טיבוען בתוך דלי מים התגלה כניסיון עקר (רק אל תגלו לענת רפואה). בשלב מסוים הוא התייאש ופשוט שפך אותן עם המים לאסלה, בתקווה שימצאו חיים חדשים במערכת הביוב של תל-אביב.
אחרי שסיים לשטוף את חדר המחשב ואת שאר אזורי הבית שבהם שמע קולות "קנעק" כשהלך, רווח לו. "זהו", הוא חשב לעצמו, "נגמר הסיוט". אבל איך כותבים הטוקבקיסטים? "חחח..." זה מה שהוא חשב. חצי שעה אחרי, החל להגיע גל שני של פולשות.
בשלב הזה הבין הגאון שהתולעים נמשכות איכשהו לאור, משום שרובן מגיעות לחדר המחשב – החדר היחיד בבית שבו דולק האור. אחרי שקצת נרגע מתיאוריות הקונספירציה שכבר החל להגות, הוא גם טרח לבדוק באינטרנט את זהות הפולשות, וגילה שמדובר ברימות של זבובים. הוא לא הבין עדיין מנין הן הגיעו ומה הן רוצות ממנו, אבל שטף לו הבחור את הרצפה, כיבה את האורות והלך לישון בידיעה שנפטר מהצרה.
למחרת, כשהתעורר, הוא גילה שמחוץ לחדר השינה החשוך מחכות לו כבר מעריצות שרוצות לאחל לו בוקר טוב. אחרי שכבר התקשר למדביר חרקים שאמר לו לחפש קנים של יונים, ואחרי שכבר חשב שאולי הוא בכלל מדמיין את הכל, זיהה "בעל זבוב" את המקור לצרה: פח האשפה. התברר לו שנקבות הזבובים מאוד אוהבות להטיל את ביציהן בפח הזבל, בייחוד כשהוא מלא בגוויות של תרנגולות ושל פרות. וכשלא זורקים את הפח במשך שלושה, ארבעה וחמישה ימים, הביצים בוקעות, ומתוכן יוצאות רימות.
איך לא חשב על זה קודם? אל תהיו נודניקים. נראה אתכם במצב הזה. בכל אופן הרימות האלה, כפי שלמד על בשרו, אמידות בפני כל נשק. הן גם נוטות להזדחל לכל מקום בבית, ואחרי כמה ימים הופכות לזבובים צעירים וטורדניים במיוחד. אבל האם למד "בעל זבוב" את הלקח? נו, מה אתם חושבים? ברור שלא.
נכון שאחרי הטראומה הזו כבר היה לו ברור שבקיץ חייבים לזרוק את הפח כל יומיים ולכל היותר שלושה. אבל הוא החליט להתחכם וסגר את הפח במכסה. ארבעה ימים אחרי שלא רוקן את הפח, הופיעו הנבלות פעם נוספת. הסרט הזה חזר על עצמו עוד פעם אחת, עד שהבחור שלנו למד סוף סוף את הלקח. אבל יש עוד הרבה קורבנות ברחבי העולם. הנה כמה.
בני משפחה מהעיר לוקוט שבמלזיה הזמינו באחרונה פרייד צ'יקן (עוף מטוגן) מרשת מקומית של מסעדות מהירות, ונחרדו לגלות שהמוני רימות הקדימו אותם והחלו לאכול להם את הבשר. "זה היה מגעיל", סיפרה יאפ צ'יו טיין לעיתון נאניאנג סיאנג פאו. "אחי הצעיר לקח את אחת החתיכות וכבר עמד להכניס אותה לפה כשגילה את ההפתעה". בפעם הבאה שאתם מזמינים פרייד צ'יקן במלזיה, שימו לב שאין לכם שותפות קטנות לארוחה.
ואפילו בקופסת השימורים
לפעמים, יתכן שאפשר למצוא רימות אפילו בתוך אריזות מזון סגורות כמו קופסאות שימורים. כך לפחות טוענת ברדה קוהנה מבריטניה. ברדה פתחה בתחילת החודש קופסת שעועית ברוטב עגבניות של היינץ, וטוענת שמצאה שם שלוש רימות צפות ומתות. "היה לי מזל שראיתי
רגע, חברים. לפני שאנחנו דנים את הרימות לגיהנום, בואו ניתן להן צ'אנס. לפעמים הן יכולות להביא גם תועלת. אחרי שהבינו שהטיפולים הקונבנציונאליים לא עוזרים, החליטו באחרונה רופאים בבית החולים סטפינג היל שבאנגליה להיעזר ברפואה הקדומה כדי להילחם בחיידקים העמידים לאנטיביוטיקה (MRSA) – ולרפא את החולים בעזרת רימות זבובים.
הרופאים שופכים רימות סטריליות על הפצעים וחובשים אותם בתחבושת. הרימות נהנות מסעודה מזינה ואחרי שלושה ימים מוציאים אותן כשהן כבר גדולות ושמנות. נכון שרופאים נעזרו ברימות לניקוי פצעים בעבר ובהצלחה מרובה, אבל רק עתה מתברר שהן לא רק אוכלות את הרקמות המתות, אלא גם את הרקמות המודלקות. בבית החולים עורכים בימים אלה ניסוי כדי לראות עד כמה הטיפול הזה אפקטיבי נגד החיידקים האמידים, ומחפשים מתנדבים. מישהו מעוניין?
תקווה לחולי הקרוהנס והקוליטיס
די, נמאס. באייטם הזה ניקח הפסקה קלה מהרימות. בתוכנית הפופולרית אפקט הפחד, המשודרת גם בערוץ AXN בכבלים, נדרשים המשתתפים לאכול לעיתים מאכלים מגעילים, למשל קוקטיילים מג'וקים ומרימות. רובם עומדים במשימה, משום שדבר ראשון הם סוג של פסיכים, ודבר שני הם יודעים שמי מהם שינצח במשחק – יקבל 50 אלף דולר. אבל חוקרים באוניברסיטת אייווה בארצות-הברית מאמינים שקוקטיילים דומים יכולים ממש להקל על חייהם של אנשים הסובלים מקוליטיס ומקרוהנס – שתי מחלות מעיים קשות וחשוכות מרפא.
60 מתנדבים אמיצים החולים במחלות האלה שתו כל שלושה שבועות ובמשך חצי שנה קוקטיילים שהוכנו מ-2,500 ביצים של תולעי שוט הגדלות במעיים של חזירים. מצבם של יותר מ-30 השתפר באורח משמעותי, והמדענים מאמינים שהשיפור חל בזכות יכולתן הטבעית של התולעים להרגיע דלקות במעיים.
כדי לפסול את האפשרות שמדובר בהשפעות פסיכוסומטיות, במחקר שבדק את חולי הקוליטיס נתנו לחלק מהחולים שיקוי דמה. התוצאות לא אכזבו: מצבם של 13 מתוך 30 החולי שקיבלו את הקוקטייל השתפר, לעומת ארבעה בלבד מתוך 24 החולים שקיבלו את שיקוי הדמה. עם זאת, החוקרים הדגישו שנדרש עדיין מחקר מעמיק יותר, אז אין מה להצטייד עדיין בסטוק של ביצים.
אם קיבלתם תיאבון מהטור הזה, כנראה שאתם לא לבד. לפחות אם להאמין לאתר החדשות המוזרות "אננובה". לפי האתר, מסעדה מקסיקנית בדרזדן שבגרמניה מציעה לסועדים שלה סלט רימות, טוגני רימות, קוקטייל רימות ואפילו גלידת רימות. בכל המקרים מדובר ברימות המיובאות ממקסיקו. אחרי הכל צריך שיהיה אקזוטי, לא?
בעלי המסעדה טוענים שהמאכלים המוזרים זוכים לפופולריות רבה, ולדבריהם, גם אם רוב האנשים נגעלים תחילה, הם מנסים – ומופתעים מהטעם המצויין. אחת הסועדות אף סיפרה לאתר כי טוגני הרימות היו פריכים מבחוץ ורכים מבפנים, ושהיה להם טעם של אגוזים. אנחנו נחכה למדריך גומיו, אבל מי שמעוניין להזמין מקום יכול להיכנסלאתר המסעדה.
נא להמתין לטעינת התגובות
