ילדים עם רגישות יתר או תת רגישות חושית
(דבר חשוב ביותר שכל הורה וסב חייב לדעת. לגזור ולשמור!!!)
בתוך ים האבחונים שעושים לילדים ולתינוקות כדי לפענח התנהגויות מסוימות, ישנה אבחנה אחת חשובה מאין כמוה שאנשים פשוט לא מודעים לה והיא: האם הילד סובל מעודף או מתת רגישות חושית? כל כך הרבה תקלות תקשורת, כעס ומתח עם הילדים היו נמנעים לו רק ידעו ההורים לבדוק את ילדיהם דרך ה"משקפיים" הפשוטים האלה. אז למה להכביר במילים, הרי החדשות ועיקרן תחילה:
מה שקורה הוא שבמצב של "רגישות יתר תחושתית" המוח משדר לנו אותות אזהרה גם לגירויים נורמטיביים, ואז הילד מגיב באופן שלילי, במתח ובחרדה גם לגירויים תחושתיים הנחשבים בלתי מזיקים.
התקלה הזו במנגנון מקשה על הילד להגיב באופן מותאם ומסתגל לסביבה.
באופן גס ניתן לחלק את הילדים לכאלו בעלי רגישות יתר (באחד או ביותר מהחושים) שחווים את הגירויים בעוצמה רבה מדי ולכאלה בעלי תת רגישות (באחד או ביותר מהחושים) שחווים את הגירוי בעוצמה חלשה או שכלל לא מרגישים בו.
עוד אפשרות היא שחלק מהתחושות נחוות כהלכה, בחלק מהן
לכל אדם יש מגוון דרכי חישה (ראייה, שמיעה, טעם, ריח, תנועה, מגע, תחושת הגוף) שבהן יכולה להיות רגישות (או תת רגישות) מסוימת, אבל כשאנחנו מדברים על עודף או תת רגישות זו בעיה של ויסות הגירוי במוח. אפשר לומר שהמוח של בעלי עודף הרגישות הוא "מגבר" רגיש מדי, ולהפך: אצל אלה עם תת הרגישות ה"מגבר" פחות רגיש.
רגישות יתר שמיעתית, למשל, עשויה להתבטא בתגובות של כעס או של מתח כשהילד שומע רעש של מכשיר חשמלי: שואב אבק או מכסחת דשא. או שדעתו תהיה מאוד מאוד מוסחת ומרוגשת אם יהיו רעשים בסביבה.
הוא יכול לשים את ידיו על אוזניו כדי להנמיך את עוצמת הרעש שהוא חווה או להעדיף להסתגר בבית ולא להימצא במקומות הומי אדם רועשים כמו קניונים. זהו ילד שלעתים נראה שלא שומע מה מדברים אליו, לא מגיב כשקוראים בשמו, למרות ששמיעתו (המאובחנת!) תקינה .
ילד עם קושי לעיבוד ראייתי, למשל, יעדיף להיות בחושך או יימנע מאור חזק. הוא יתקשה למצוא חפץ בתוך מגירה עמוסה.
ילד עם רגישות יתר לעיבוד תנועה, למשל, יימנע ממשחק במתקנים הגבוהים והנעים בגן השעשועים ויקבל על לא עוול בכפו תווית של "פחדן". הוא יעדיף לשחק בארגז החול ובמצבים סטטיים מאשר להתנדנד.
לעומתו ילד עם תת רגישות לתנועה יתנדנד באופן בלתי מודע על הכיסא, יחפש פעילות תנועתית ויהנה מקפיצות מגובה רב. בבית הוא יתקשה לשבת בנחת ולצפות בטלוויזיה ורק יזוז, ואז יתייגו אותו כ"היפר אקטיבי".
ילד בעל רגישות יתר למגע לא אוהב חיבוקים. הוא יתקשה להסתפר, לגזוז ציפורניים ולחפוף ראש. הוא לא אוהב ללכת לים כי החול מציק לו, הוא לא נהנה ללכת יחף על דשא כי זה מגרד לו. הוא שונא ללבוש סוודר מצמר, צווארוני גולף, מכנסי ג'ינס ומעדיף טרנינג רך. אלה המבוגרים שתמיד גוזרים את תווית בית החרושת המציקה מתוך הבגד. כשמתחיל האביב וצריך לוותר על הנעל הסגורה ולעבור לסנדלים הוא יתקשה בכך מאוד. כל מיני גירויים שעבורנו הם טריוויאליים יתפרשו אצלו כחוויה שלילית. הוא נראה תנועתי וחסר שקט מרוב המתח שלו: "מה עכשיו?".
כשמגיעים הביתה אורחים הוא ייצמד לאמא כדי שתגן עליו מהאורחים שמלטפים לו את הראש.
כשהוא אוכל, הוא לא אוהב להתלכלך ומעדיף לאכול פסטה בלי רוטב או תפוח ונמנע מאכילת בננה או אפרסק. כתינוק זה עשוי להיות ילד שאוהב לאכול דברים חלקים בעלי מרקם אחיד ושעשוי להקיא את המזון בשלב שבו מעבירים אותו מיניקה לאכילת מוצקים.
לעומת זאת תת רגישות למגע יכולה להתבטא בחוסר תשומת לב להיותו מלא בנזלת או מלוכלך על כל הפנים שלו אחרי האוכל. זה לא מפריע לו. הוא לא יפרוץ בבכי רם כשהוא נוגע במשהו חם או כשהוא מקבל מכה, ויעדיף ללכת יחף כדי לחוות הכל בעוצמה רבה. הוא ייגע בכל דבר, יכניס דברים לפה מעבר לגיל ההתפתחותי הרלוונטי לכך, יקפוץ, ייפול וינסה לקבל הרבה מגע מכל עצם.
הילד עם עודף הרגישות החושית (בתחום אחד או יותר) מפתח התנהגויות שיאפשרו לו להימנע מחשיפה לגירויים המעצבנים. וכך הוא עשוי להיות מבודד חברתית בגן או לחלופין שתלטן ומניפולטיבי כדי לסדר לעצמו את הסביבה כמו שנעים לו.
הוא יעדיף שיבואו לשחק אצלו ויתקשה ללכת למסיבות יום הולדת של חברים. הוא עשוי להיראות תוקפני כי הוא נוטה להתפרץ ולהיאבק על מה שלא נעים לו.
לפעמים הוא גם נותן פרשנות מוטעית לסביבה. כשהוא חווה את הנגיעה הקלה בכף היד למשל שקיבל מהחבר בחצר הגן כפגיעה בטריטוריה הפרטית שלו ומגיב על כך באלימות.
הילד הזה עשוי להיראות תנועתי כי הוא עסוק בחיפוש אחר גירויים אחרים שיווסתו לו את המערכת. הוא עשוי להיות מאובחן בטעות על ידי הגננת כבעל קושי בקשב ובריכוז, כשלמעשה המקור לכך הוא השקעת אנרגיה רבה בהימנעות מחשיפה לתחושות השונות.
מיד בשבועות הראשונים לחייו מדווחים ההורים על תינוק לא רגוע, שבוכה ושצורח כשמניפים אותו באוויר וכשמחתלים ומזיזים לו את מנח הראש. הוא לא נהנה מאמבטיה (לא רק בהתחלה), מתקשה להירדם ואינו אוכל כהלכה. הוא עשוי להיות גם התינוק שממעט לזוז או אולי מרבה לסגור עיניים ונמנע מאינטראקציה עם הסביבה.
רוב בעיות הוויסות החושי הנצפות בילדים מקורן בלידות מוקדמות, אבל לא רק. התינוק יוצא לאוויר העולם כשמערכת העצבים שלו אינה בשלה דיה. הוא מתקשה להתמודד עם כמות הגירויים שבה הוא נתקל. מצבים קיצוניים של חוסר ויסות נצפים בתסמונות כמו פיגור, אוטיזם ותסמונות גנטיות שונות.
רוב הילדים ילמדו לווסת את עצמם בהמשך, אבל אלה שיש להם את תסמונת הוויסות החושי ירגישו אותה כל החיים, הקושי אינו חולף. רק לומדים להתנהל איתו.
כמבוגר אתה יכול לסגל לעצמך דרך חיים שתתאים למי שאתה: לגדל זקן כדי לא להתגלח כל יום, ללבוש בגדים רפויים, להעדיף את חברת המחשב מחברת אנשים... אך כילד אתה נדרש להתאים את עצמך לדרישות הסביבה וחשוב להיות מודעים לכך שילד כזה אינו עקשן או עצלן או מופרע.
הולכים לטפל רק כשהרגישות מפריעה לתפקוד בבית, בגן או בבית הספר. יש הימנעות מעשייה או תגובות רגשיות שיוצרות קושי חברתי. באים ליחידה להתפתחות הילד בקופת החולים או למרפאה בעיסוק התפתחותית עצמאית. הילד יעבור אבחון. ההורים והגננת ימלאו שאלונים וימסרו מידע.
אם אכן המרפאה בעיסוק מאבחנת מצב של קושי בוויסות חושי, דבר ראשון יש להביא זאת למודעות בסביבת הילד: בבית, בגן ואפילו אצל הילד עצמו! כי הילד לומד ככה להסביר את עצמו לסביבה, לקחת אחריות לגופו ולומר מה לא נעים לו ומה הוא לא אוהב. ההורה יכול להעביר את האחריות לילד וללמד אותו, למשל, לחפוף ראש בעצמו. כך הוא ירגיש מה הסף שלו כדי לא לעבור אותו. אפשר גם להתאים לילד את הסביבה שתהיה אופטימלית בשבילו: שקטה, בלי ריחות חזקים ועם מגע בטוח וחזק. חשוב לתת לילד סביבה מוכרת וצפויה מראש כדי להכין אותו לבאות. למשל להכין אותו לכך שבעוד יומיים יהיה אירוע משפחתי רב משתתפים ואנחנו נוסעים לשם. הידיעה תפחית מהחרדה ומהתגובות הקשות ותאפשר לו להתכונן.
להודיע לילד תמיד לפני שאנחנו מתכוננים לחבק אותו, לבוא מלפנים ולא מאחור. לגלגל אותו בתוך שמיכה ורק אז למעוך בחיבה, שלא יהיה מגע ישיר שלנו על העור שלו.
להכין מקום שקט ונעים כמו אוהל מסדין לשם אפשר לברוח ולהירגע. משחקים לפה יכולים להרגיע: משהו שאפשר ללעוס,לנשוף בקש או במשרוקית או פשוט לנשום עמוק...
לילד שמחפש הרבה תנועה ניתן לסדר פינה בבית עם שק אגרוף או כריות שעליהן מותר לקפוץ. אפשר להניח עליו נחש שהכנו מגרב מלא באורז או נחש ויברציה. התחושות החזקות יסייעו לו לווסת את עצמו ולהירגע.
בטיפול ריפוי בעיסוק ניתן לו לחוות תנועה ותחושה המתאימות לצרכיו, נעזור לו להרגיע את המערכת ולהגיב באופן יותר סתגלני. ניתן ללמד טכניקות של עיסוי עמוק, הברשות ודחיסות מפרקים ולהרכיב תוכנית של דיאטה תחושתית שתיושם בבית. ולהשומע ינעם.
תודה על המידע לאורית ענבר, מרפאה בעיסוק B.O.T.
ריפוי בעיסוק לילדים, התפתחות ולמידה, המצפור 26, פרדס חנה, טל': 04-6376604 או
052-3718090.
odetta@maariv.co.il
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, מתכונים וכל מה שתרצו בפקס לאודטה: 03-5632065 (אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם)
נא להמתין לטעינת התגובות
