שחפיות או לא להיות
צפרנו ג. פייגלע חולם על הגלגול הבא שלו בו הוא מקווה להיות שחפית הקוטב
ואם ציפור, אז יותר מכל הייתי רוצה להיות שחפית קוטב. תשאלו למה? כי כולנו רוצים לראות כמה שיותר מעולמנו הכחול, שעוד מעט יתאדה כולו, מכיוון שהנשיא בוש לא חושב שהוא מתחמם. ואם יש יצור על פני כדור הארץ שבאמת רואה עולם, זוהי שחפית הקוטב, שיאנית העולם בנדידה. היא "הנוסע המתמיד" האולטימטיבי.
שימו לב- שחפיות קוטב מקייצות בצפון אירופה וחורפות בחופי דרום אפריקה ודרומה. לשם כך הן עוברות 16,000 ק"מ ויותר. לא, אין פה שום אפס מיותר. הציפור הקטנה הזו, כולה פחות מארבעים ס"מ, עוברת בנדידה אחת את הקילומטראז' השנתי של נהג ישראלי ממוצע!
אם שיווה או קרישנה או מי שלא יהיה (פנתיאון האלים ההינדי מסובך מדי עבורי), לא יאשר לי גלגול לשחפית קוטב, אסתפק בסתם שחפית ים או שחפית גמדית. למסקנה הזו הגעתי בעקבות סיור אל מושבת הקינון של השחפיות בבריכות המלח בעתלית.
בבריכות האידוי של מפעל המלח נוצרת בכל קיץ מושבה בת כמה מאות זוגות של שחפיות ים שהן גדולות יותר ומקורן אדום, ושל שחפיות גמדיות ששמן מחייב אותן כמובן להיות קטנות יותר ומקורן צהוב.
כמה מילים על שחפיות. שמן מעיד על כך שהן דומות לשחפים אך הן קטנות יותר, כנפיהן צרות ומחודדות וגופן צר, אווירודינמי מאוד ומסתיים בזנב ארוך ומפוצל בדומה לזנב הסנונית. לדעתי, השחפיות הן הציפורים בעלות המראה השיקי ביותר, ואם תעצמו את עיניכם ותנסו לדמיין לעצמכם איך מודל אידיאלי של ציפור צריך להראות, כמעט בטוח שתראו בדמיונכם שחפית.
המעוף שלהן קליל ואלגנטי וחלק מהן נוהג לרפרף באוויר בגובה של מספר מטרים מעל המים. בצורה זו הן תרות אחרי דגיגים או סרטנים קטנים. כשהן מאתרות טרף הן מקפלות את הכנפיים, צוללות כמו פצצה המוטלת ממטוס לתוך ויוצאות מהמים לעיתים קרובות עם טרף במקורן הדק. תוך כדי הצלילה הן מתגברות על בעיית שבירת קרני האור על-ידי קרום המים הגורמת לכך שהמטרה שלהן לא נמצאת בדיוק במקום בו היא נצפית מחוץ למים.
נחזור לבריכות המים של עתלית. התמקמנו על שפת הבריכה בה נמצאת מושבת הקינון הגדולה ביותר ובמשך כמה שעות חזינו במראות מלהיבים של מחוות חיזור, היזדווגויות ללא כל בושה וצנזורה, דגירה על ביצים בקן שכולו גומה קטנה בחול ובעיקר ברפרוף המדהים של השחפיות הגמדיות מעל המים.
ראינו למשל כיצד זכר לוכד דגיג קטן וכשהוא בקצה מקורו הוא מגיש אותו במחווה של אציל פולני לחתיכה עליה הוא שם את עינו. אותה נקבה יכולה לקבל את המנחה (או שוחד או אתנן -תבחרו אתם) או להפנות את ראשה בתנועה סנובית ומזלזלת שכולה אומרת: אתה לא גבר, אתה סתם סמרטוט.
ראינו שחפית קומתיים. לא, זה אינו מין נוסף של שחפית. כך מתחיל תהליך ההזדווגות של שחפיות הים. בתחילה רואים זוג שחפיות מסתלבט לו על איון קטן באמצע הבריכה. לאט לאט מתחילים להרגיש אי-שקט, כשלפתע קופץ הזכר על גב הנקבה ונעמד לו כמו מטדור הדורך ברגלו על השור שזה עתה חיסל.
כך עומד לו הגבר על גב הנקבה בפוזה של "שלא יהיו לך ספקות מי השליט פה בבית", עד שלאחר
כל הסצנות הללו מתרחשות בבריכות מלח רדודות מאוד כך שבאור השמש הקופחת מעל, פני המים יוצרים מעין מראה ענקית. אז תארו לכם את כל התמונות הללו מוכפלות במהופך שוב ושוב. הוסיפו
כתבלין מספר תמירונים, שגם הם מתחרים על תואר הציפור האלגנטית ביותר, ותבינו למה יוסי אשבול, שהוא מבכירי צלמי הטבע בארץ (ובעולם) זוכה שוב ושוב בפרסים על הצילומים המדהימים שהוא מרבה לצלם כאן, בבריכות המלח של עתלית.
אלמלא הקיץ הישראלי המעיק, היינו יכולים לשבת שם עד עצם היום הזה. אך חום של 32 מעלות בצל (איזה צל איזה) הוא יותר מדי גם לצפר המכור ביותר, לכן נאלצנו לסגת אל בתינו הממוזגים בתקווה שעוד נפגש עם השחפיות, מי יודע, אולי אפילו באנטארקטיקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
