הבולבול של עינת
הוא הגיע שבור ומצא מפלט בזרועותיה. היא דאגה לו, האכילה ושמרה עליו עד שהגיע בן משפחתו ומונה לאפוטרופוס
בלשית אף פעם לא הייתי. מה גם שאין לי סובלנות במיוחד. אבל סיפורים על מסירות, חברות ועזרה הדדית אני דווקא מחבבת, ובגלל זה הפעם החלטתי להתאמץ ולחכות לו שיבוא.
זה התחיל כשה"אמא" של הגוזלים בבית החולים לחיות בר בספארי, להלן עינת מטלון, אסיסטנטית המרפאה, נעמדה חסרת נשימה מול הכלוב של הבולבול, בידה הרועדת אחזה את מצלמת הוידיאו, וקראה לי להצטרף אליה לתצפית.
חמישה שבועות חלפו מאז הגיע לבית החולים הגוזל הקטן. אזרחים בעלי לב רחום מצאו אותו שוכב על המדרכה ברמת גן, כשכוחותיו דלים והוא נושם בכבדות. הם מיהרו להביאו לשער הספארי כשהוא צפון בתוך קומץ עלים יבשים וקש ומונח לו בקופסת קרטון, מחכה לישועה.
תחילה, לא היה ברור באיזה גוזל מדובר, אולם, בד בבד כאשר החל חזהו לקבל גוון צהוב וראשו התכסה בכיפה שחורה ובולטת, הבנו שמדובר בבולבול. יום וליל, במסירות חסרת גבולות, טיפלה בו עינת.היא לקחה אותו לביתה, האכילה אותו אחת לשעתיים בזחלי קמח פתלתלים ובפירות מתוקים, ולא הפסיקה להרעיף עליו כמויות של אהבה.
במהלך היום, כשעינת טיפלה בשאר הציפורים שהגיעו לבית החולים ובעבודות השוטפות של המרפאה, היא נהגה להשאיר את הבולבול הזעיר מחוץ לכותלי המרפאה, בין שיחי האיביסקוקוס הסבוכים לבין עצי הדקל האימתניים.
שם, יכול היה הבולבול לשמוע את קולותיהם של חבריו הבולבולים החופשיים, את זכרי הצופיות המרהיבים ביופיים ונקבותיהם האפרפרות, את המיינות המצויות בכל רגע ומקום, ואת הנקר הסורי שגודל בעבר במרפאה ולאחר מכן, שוחרר. עכשיו, הוא מנקר לו מידי יום את גזעי הדקל בנקירות משובבות לב.
עינת ידעה שטוב לבולבול שישמע את קולות הטבע, יחוש בריחו המיוחד של המקום ויתרגל. כי הרי בקרוב ,כשיתחזק, ישתקם ויצליח לאכול בכוחות עצמו, ישוחרר
אבל עינת לא ידעה את מה שהבולבול כנראה כבר הרגיש...
ממש לפני שנה הגיע למרפאת הספארי, בתקופה שבית החולים היה חלום רחוק ומתוק, גוזל נוסף קטנטן של בולבול. גם הוא נמצא על ידי אזרחים טובים לאחר שנפל מעץ שנכרת ללא רחמים. גם הוא טופל על ידי עינת במסירות אין קץ.
שבועות חלפו, הבולבול גדל והתחזק, למד לאכול בכוחות עצמו ולבסוף שוחרר אל הטבע.
המטפלים עקבו אחריו מידי יום, שמחו לראותו מתגבר על מכשולי החיים, נזהר מאויביו הטבעיים ועם זאת כמעט ואיננו חושש מבני אדם.
לרוב, חוסר הפחד מבני האדם אינו מומלץ לחיות בר, שהרי לא פעם שמענו על עופות דורסים שהתקרבו למי שחשבו אותו לחבר, וגמרו בתוך כלוב.
לפני יומיים בדיוק, הוציאה עינת את הגוזל החדש עם כלוב האקלום והעמידה אותו על השולחן באוויר הפתוח. תוך דקות מרגע יציאתו, החלו להישמע קולות בלבול בשיחה עירה. אז התברר שהבולבול הצעיר מבלבל עם הבולבול מהשנה שעברה.
תוך דקותיים נראה הבוגר מחזיק במקורו פרי שיקמה אדמדם, נוחת בקלילות על כלוב האקלום ומעביר את המזון היישר למקורו של הצעיר.
כבר יומיים נמשכת ההאכלה, חילופי הקריאות בין השניים והבלבול נראה מאושר. הוא מקפץ בכלובו ומנופף בכנפיו בשמחה בכל פעם שהבוגר מגיע לבקרו ומגיש לו מנות קטנות וקצובות של מזון טרי.
בשנה הקודמת זכה הבולבול הבוגר לקבל טיפול מסור ואוהב מעינת, עכשיו הוא גומל לה על טיפולה ומסייע לה לטפל בגוזל הקטן.
עינת כבר אינה מאכילה את הגוזל הצעיר. ובימים הקרובים ישוחרר הבולבול מכלוב האקלום. אנחנו קצת נדאג, בוודאי נתרגש מאוד כאשר יפרוש כנפיו וימריא מתוך הכלוב, נקווה ונחזיק אצבעות שילמד להיזהר מאויביו, שישכיל למצוא מזון בריא ומתאים, אבל דבר אחד אנחנו כבר יודעים, שלבד הוא לא יהיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
