קריאה אחרונה

חגי אפרתי משוכנע כי דבריו של הרב מרדכי אליהו כנגד סירוב פקודה נאמרו במטרה לשמר את השותפות הקדושה בין הציבור הדתי-לאומי למדינת ישראל

חגי אפרתי | 20/6/2005 13:32

קריאתו של הרב אליהו, מחשובי הרבנים של הציבור הדתי-לאומי, שלא לסרב פקודה לפנות ישובים ונגד חסימת הכבישים היא רגע מכונן ובעל חשיבות עצומה לעתידו של הזרם הדתי-לאומי על מרכיביו השונים. אמנם גם לפני מספר חודשים, כשיצא הרב אבינר בקריאה דומה, התעוררה סערה, אך היא שככה במהרה, משום שלמרות מעמדו הרם של הרב אבינר הוא אינו נחשב למנהיג מובהק של הציבור הדתי-לאומי אלא מייצג את הפלג החרד"לי דווקא. הרב אליהו לעומתו, נחשב אחד משני המנהיגים ב-ה' הידיעה של הציבור, יחד עם הרב שפירא.

כדי להבין את המהומה שעוררו דבריו ואת המצוקה הקשה שגרמו לתומכי הסרבנות ולקיצונים שבמתנגדים להתנתקות, צריך לחזור אחורה אל ימי ראשית המדינה. מדינת ישראל הוקמה, כידוע, על-ידי אנשים שברובם המכריע לא היו שומרי תורה ומצוות. עבור רבנים ואנשי דת בכירים אחרים היווה הדבר בעיה אמונית חריפה ביותר. בשל-כך הם נדרשו לאפולוגטיקה ולהסברים מתוחכמים למדי. הרב קוק, שהיה בעל כשרון ספרותי רב, השתמש לשם כך במשלים המוכרים - חמורו של משיח ומשל השמרים. בשני המשלים, הציבור החילוני הוא הנשא או הזרז של הקמת המדינה ובכך הוא מסיים את ייעודו ונדחק לצד כדי לפנות דרך למהלך הגאולי-דתי כפי שדמיינו אותו הרב קוק ובני-דורו. מדובר ביחס אינסטרומנטלי למדינה שהיא אך בגדר שלב חולף בדרך להגשמת הייעוד.

הקמת המדינה ע"י חילונים יצרה בעיה אמונית חריפה. הרב קוק ארכיון

הרב רואה את שנעשה ועיניו כלות

עם הניצחון במלחמת ששת-הימים והאופוריה שבאה בעקבותיו, שוכלל השיח המשיחי והפך למפורש יותר. את המהלך הוביל בנו של הרב קוק דלעיל, הרב צבי-יהודה, באומרו כי מדינת ישראל היא קדושה ובשל-כך השירות בצבא והשותפות במוסדותיה הם פעולות דתיות בעליל. אלא שבמקביל ושלא במוצהר, המשיך הרב להחזיק בתפיסה אותה ביטא אביו, לפיה הכל מיועד לקדם את התהליך המשיחי. כך התאפשרה פעולת ההתנחלות בשטחי יש"ע. מצד אחד, שותפות מלאה במדינה מתוך חובה דתית ומצד שני, פעולות לא חוקיות בשם אותה חובה דתית. אותה פעילות אי-לגאלית התאפשרה בשל היחס האינסטרומנטלי למדינה.

במשך הזמן החלו לצוץ תופעות קיצוניות ביותר של הפרות חוק - מהמחתרת היהודית, דרך הרצח במערת המכפלה ועד רצח רבין, מהן עלה כי המתח בין שני הסעיפים - המדינה וחוקיה והמהלך המשיחי - עלול להביא לקרע בין הציבור הדתי-לאומי למדינת ישראל.

האיומים של מתנגדי ההתנתקות ופעולות המחאה השנויות במחלוקת הננקטות

על ידיהם, מחריפים עוד יותר את הבעיה. הניכור שהם חשים כלפי המדינה עשוי להפוך ואולי כבר הפך זה מכבר לעוינות של ממש. זה מה שמדאיג את הרב אליהו כל-כך. הרב, שמביט אל היום שאחרי הפינוי או כישלונו, מבין כי אותו ציבור לא יוכל לשוב ולהיות חלק מהציבוריות הישראלית ממנה הוא מנכר ומנתק את עצמו. אלימות, חסימות כבישים וסרבנות אינן רק פעולות מחאה חריפות, אלא גם ובעיקר פגיעות אנושות במרקם החיים של מדינת ישראל. האמפתיה שחשים רבים מתושבי ישראל כלפי המצוקה של המפונים עשויה להתחלף באחת לעוינות אם יפגע איש כוחות הביטחון מאלימות של מתנגדי ההתנתקות, או אם במסגרת פעולות המחאה ייחצו גבולות מוסריים וחוקיים, שלא לדבר על רצח פוליטי נוסף שספק רב אם מדינת ישראל מסוגלת להתמודד איתו. הרב אליהו, שרוצה לשמר את השותפות הקדושה בין הציבור הדתי-לאומי למדינת ישראל, רואה את הנעשה ועיניו כלות. קריאתו היא ניסיון כמעט אחרון למנוע אסון.

חגי אפרתי הוא דוקטורנט לפרשנות באוניברסיטת בר-אילן וחבר תנועת ציונות-דתית ריאלית

עדכון אחרון : 3/7/2005 16:37