 |
/images/archive/gallery/106/103.jpg רוביק רוזנטל
צילום: נועם וינד  |
|
|
| הזירה הלשונית: הכל ניגובים |
|
|
|
| במילואים נשנשנו מזטים, בלסנו חמוצים, והתגעגענו לבישולים ולפינוקים של הבית. על תופעת הריבוי העצמאי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אברהם שרון
שואל: בימים אלה, שבהם פעילי ימין חוסמים כבישים ומבעירים צמיגים ומעכבים מכוניות בצמתים, רווח במקומות שונים הביטוי:'עומסי תנועה כבדים'. האם אין ריבוי השם קיבוצי של'עומס' בבחינת שימוש שגוי? בלשון הצבאית רווח הריבוי של ציוד: ציודים, ואולי אף כאן יש שגיאה?
על התופעה שעליה מצביע אברהם כבר נכתב רבות, וגם במדור. בעברית הופכים שמות עצם קיבוציים לשמות עצם רגילים בצורת הרבים. "רכב" הוא שם קיבוצי, "רכבים" הם "כלי רכב". בהתפתחות הזו מפנים אצבע מאשימה לצבא שיצר גם את "דלקים", "נשקים", "ציודים" ועוד, אבל הקצף הזה משולל יסוד. התופעה קיימת כבר בתנ"ך כמו "חרה אפו ביהודה על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה" (מלכים ב', כ "ג). "כעסים" (תחושות או התפרצויות כעס) היא היום מילה נפוצה ומקובלת. עקרונית אין הבדל בינה לבין "רכבים". יצחק אבינרי מביא רשימה ארוכה של שמות מסוג זה שזכו לצורת רבים בשירת ימי הביניים כמו "איבות", "איוולתות", "יגונים" ואפילו "מדועים", ריבוי של "מדוע". בעברית החדשה התופעה כבר חרגה מזמן מגבולות כושר ההמצאה הצה"לי וחלה על שמות עצם רבים, מ"יכולות" ועד "אוכלוסיות".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מלוחים וקינוחים
|
|
|
 |
|
|
|
בעשורים האחרונים מתרחב ערוץ ייחודי של התופעה. צורת הריבוי נושאת בכנפיה שינוי משמעות. התופעה הזו מוכרת היום מאוד בתחום המזון. כמעט כל מה שמגיע למקרר, למזווה ולשולחן בבית ובמסעדה עובר גלגול מעניין מהיחיד אל הרבים. "בישול" הוא פעולת הכנה המזון, "בישולים" הם מאכלים. "ניגוב" הוא צורת אכילה של משפחת החומוס-טחינה, "ניגובים" הם החומוס והטחינה בכבודם ובעצמם. "שיפוד" הוא שם משובש ל"שפוד", קנה מחודד שעליו מלבישים נתחי בשר, "שיפודים" הם הבשר עצמו.
במאכלים אחרים מתארת צורת היחיד את דרך האכילה וצורת הרבים את המאכל. "פיצוח" הוא פעולה הדורשת שיניים חזקות, "פיצוחים" הם הגרעינים והאגוזים למיניהם. "נשנוש" הוא פעולת כרסום חטיפים או פיסות מזון המונחים על השולחן, "נשנושים" הם החטיפים עצמם. מקורו של "נשנוש" מן הפועל היידישאי נאשן, לכרסם. ברחוב החרדי צץ גם שם התואר הלא מחמיא "נאשר", אדם הנוטה לנשנש, ומכאן נולד שם פתגם עוקצני: מי שיורד גשם בחתונתו, סימן שהוא נאשר.
שפת הרבים של האוכל מתארת גם את מקומו של המזון במהלך הארוחה. "מזה" בערבית היא מנה קטנה המוגשת בראשית הארוחה, ממנה נולדה צורת הריבוי בעברית "מזות", שעברה לריבוי כפול: "מזטים", והיא הצורה הנפוצה היום. הריבוי הכפול חל גם על מסעדה ספרדית שבה מגישים "טאפאסים", והרי לנו עוד ריבוי כפול, כשהפעם האות ס' היא הריבוי הספרדי של Tapa, שפירושה מכסה. ס' הריבוי אינה עוצרת במנות הראשונות. שרימפסים היא ריבוי כפול של Shrimp, אותו שרץ הנימוח בפיות הכופרים, הצ'יפסים כבר מזמן שכחו שפעם היו סתם Chip, שבב , שמצא את מקומו בעולם המחשבים. הבורקסים שכחו את אמם-הורתם מן הלאדינו: בורקה. לאחר הארוחה הראשונה בא זמן ה"מרקים", שהמהדרין קוראים אותם במלעיל, וה"בשרים". שאביא לכם תפריט קינוחים?
נראה שהאם המייסדת של שושלת הרבים בתחום המזון היא "חמוצים", אחת מהגדרות הישראליות, שהולידה גם את סקטת "מוכרי החמוצים". אפשר לראות את המילה כקיצור של "מלפפונים חמוצים", שהתרחבו לירקות מוחמצים רבים מסוגים שונים. "מלוחים" מחזירה אותנו לתחום הנשנוש ומיוחדת בדרך כלל למאפים, ולצדה העולם המופלא של ה"מתוקים". "חריפים" נדירה יותר בשימוש. ומה שותים? "בירות", בקבוקי בירה, "קולות", בקבוקי קולה, ו"מינרליים". מה במקפיא לשעת חירום? "קפואים", כמובן . ומה אחרי האוכל, בסגנון הצימרים עתירי הג'קוזי והמסז'ים? "פינוקים" מכל הסוגים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
שיפודים. זה לא הקנה המחודד. זה הבשר עצמו צילום: יהונתן שאול
|
|
|
|
|
|
|
טלטולים וריכולים
|
|
|
|
|
|
|
לתופעת הריבוי העצמאי ענף מעניין בתחום הרחוק מהאוכל, תחום האלימות הפיזית: מעשה אלימות בודד הופך באמצעות צורת הרבים לתופעה. וכך, כדי להעניק לאלימות בשם המדינה מראית עין מכובדת הציעה ועדת לנדאו לדון בשאלת ה"טלטולים" בחקירות השב"כ. "לתקתק" הוא פועל בתפוצה מתרחבת שפירושו גם לבצע דברים במהירות וביעילות וגם לשגול. מכאן נולדה "תקתוקים" שפירושה בסלנג הצבאי התעללות מינית. בפסק דין צבאי בעקבות פרשה שאירעה בבסיס אי שם נכתב: "אין מחלוקת כי מעשי התקתוקים הינם חמורים וראויים לכל גינוי ויש לפעול לעקירת התופעה מן השורש". על תופעת ה"טרטורים" הוכרזה בצה"ל מלחמת חורמה עם הישגים חלקיים. לכל אלה שורשים במשחק ילדים אכזרי משהו משנות החמישים: "חימומים", הטחות כדור כבד זה בפני זה, מה שמזכיר את העתיק במשחקים, גם הוא בריבוי עצמאי: "מחבואים".
אז זהו זה. הכל "דיבורים", שהם לעתים קרובות "רינונים", "ריכולים" או אפילו "לכלוכים". יש גם מילים מכובדות במשפחה כגון "ביצועים" (באנגלית: Performance, כלומר מכלול היכולות הממומשות של מכונה או אדם, וסביבו הוקם גם תחום במינהל עסקים: "חקר ביצועים"). ונא לא לשכוח את אותו מוסד ישראלי דועך הקרוי "מילואים". המילה מופיעה במקרא בהקשרים דתיים, ובספר "ויקרא" אפילו מצאנו את "ימי מילואיכם". לשון חז"ל שילבה את הריבוי העצמאי במילים שהתרגלנו להשתמש בהן כשם עצם לכל דבר ושכחנו שצורתן צורת רבים. זה קורה במשפחות הכי טובות, לפי הסדר הבא: אירוסין, קידושין, נישואין, גירושין, ומי ששמח עם הזוג יתר על המידה מצוי. הרבה מזל טובים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אמרו וכתבו
|
|
|
|
|
|
|
בחירוף שיניים
עוד יבול מעיניהם החדות של קובי ניב, רם אזרח, וגם המדור תורם את חלקו:
"אני שונא אותו ברוורס הרבה שנים קדימה" (אילן גילאון, ערוץ הכנסת).
"נלחמנו בחירוף שיניים" (מישהו ברדיו).
"הוא ממרמר לי את החיים" (אישה ממורמרת ליוסי סיאס, גם ברדיו).
"יש לכם את 'שימפנזה וקופים אחרים' של ירמיהו יובל?" (לקוח סקרן בחנות ספרים).
"הבעלים של הפועל חיפה, יואב כץ, מנסה עדיין לעקל את הירידה" (וואלה ספורט).
"הבעלים של הפועל חיפה נסער בעקבות ירידת הקבוצה ללאומית: 'עצוב שהדברים נעשו בצורה לא ספורטיבית ואף אחד לא צועק חמאס'" (ynet).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מחלות
|
|
|
|
|
|
|
להלוה ובעתללת
אהרון ונועה סלוצקי כותבים: "נכתב במדור (27.5) שאין בנמצא שם עברי למחלת האלצהיימר. בספר 'אוצר הרפואה והבריאות', הוצאת דביר,55', כרך א', אשר מכיל שמות עבריים למחלות רבות, מכונה המחלה: 'טירוף טרום-שיבי (מחלת שולצהיימר)'. בסוף הספר, ברשימת התיקונים, מצוי התיקון הבא: 'שולצהיימר - צריך להיות אלצהיימר...'"
אהרון ונועה מוסיפים כי הספר מכיל שמות עבריים מעניינים למחלות כמו:
ילע (חפזונו של כבד הפה)
להלוה (אילוזיה)
בעתללת (פחד מופרז ממחלת התללת...)
בעתופל (פחד מאופל ולילה)
השתמנות כאובה (!)
ממשש(מסז')
נישיון (אמנזיה)
סלף-רצון (כשרצונו של האדם מסתלף וסוטה מן הרגיל).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שיפוצים
|
|
|
|
|
|
|
אוגן ועוגן
בעקבות העיסוק במכל הניאגרה ("הזירה הלשונית", 27.5.05) שלח לנו המהנדס שאול רוטשטיין הגדרה משלו ל"מכל הדחה", שתיכלל במילון מונחי בנייה שהוא כותב. בין היתר הוא מפרט: "בשפת הדיבור מכל ההדחה נקרא 'ניאגארה', שהוא שם מסחרי של מכל. מכל ההדחה היה עשוי יציקת ברזל עם השם המסחרי 'Best Niagara' מובלט בחזית. המכל היה מכל גבוה, מותקן כשני מטרים מעל לרצפה ומופעל על ידי משיכת שרשרת. צינור ההדחה מעופרת היה מחובר לקיר באמצעות אוגן".
אפרופו אוגן, שואל רוטשטיין: "האם'עוגן' העוצר ספינה בלב ים מקורו ב' אוגן' שפירושו בתלמוד שפת הכלי ושאחד מפירושיו בתחום הבנייה הוא:'סרטי ברזל המחוברים למלבן הדלת העוגנים אותו בפתח'? ". הקשר מפתה וייתכן שנוצר עקב קרבת הצליל בשלב מאוחר, אבל המקור שונה. את "אוגן" קושרים ל"אגן" המקראית, שלה מקבילות שמיות רבות, בעוד "עוגן", שהתגלגלה מהמילה התלמודית "עוגין", מקורה לרוב הדעות במילה היוונית Onkinos, קרס, וממנה התגלגלה גם המילה אנקול.
ruvik@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | דעתן ובעל טור ב"זמן תל אביב". מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית, שמנסה לחבר את "אחלה סבאבי" עם הרמב"ם וקהלת. חובק תשעה ספרים, כתב-עת, חמישה בנים ומכונית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
