עוז באמו יתן
הם עלו מצרפת, עשו קיצי מיצי והביאו גורי טיגריס מדהימים לעולם. אבל בדיוק בשלב הזה נגמר תפקידו של האב והתחילה הדילמה. לא קלים חיי הטיגריס
השמועה כמובן ברחה מהחדר בערך כמו עדר של גנו הנמלט מקבוצת לביאות מורעבות. אבל את האשמה אין לתלות רק בי, אפילו דורון לא עמד בפרץ ההתרגשות האדיר, והידיעה המשמחת עברה מפה, טלפיים לאוזניים.
ואף על פי כן במשך מספר שבועות, נפש אדם או חיה אחרת לא התקרבה לתאי הלינה של הטיגריסים, מלבד מטפליהם. עד ששוב דורון יצר עמי קשר ובלחש שאל אם ארצה לראות אותם. "רוצה???" צרחתי, "שששש" שרבב מבין שפתיו ופסק, "בואי מהר, אבל בשקט ובלי מצלמה, שלא ייבהלו".
מלאת התרגשות ארזתי מספר תירוצים, למקרה שאתקל בדרכי בסקרן שיצטרף אלי לטיול בגן או סתם ישאל שאלות מיותרות, ויצאתי לעבר תאי הלינה של הטיגריסים.
המחזה היה מופלא: שני הגורים שכבו בתוך תא שהוחשך בכוונה, מתוקים ומכורבלים בחיק אמם. שבועות ספורים לאחר מכן חשפנו אותם לכל מבקרינו. מאז, כבר חצי שנה אפשר לראות את עוז ועצמה, שגדלו בינתיים ובגרו במקצת מטיילים בחצר עם אימא עלמה.
ומה על האב המאושר, פדנג? מה חלקו בכל הסיפור הזה?
פדנג, טיגריס סומטרי בן חמש הגיע אלינו לפני כשנתיים מצרפת. שנה לאחר מכן עלתה, מאדאם, עלמה טיגריסית כבת שמונה, גם היא מצרפת.
זמן רב נתנו להם להכיר אחד את השנייה. במשך תקופת הסתגלות ארוכה הם הריחו זה את זו, ובחנו טיגריס את רעהו, אבל הקשר נוצר רק מבעד לרשת תאי הלינה. רק כשהיינו בטוחים שהם רגילים אחד לשני שיכנו אותם באותה החצר.
כמו כל זוג מתחיל גם אצלם נצפו קצת מריבות ושריטות קלות, אולם לבסוף נוצר הקליק. אז נפתח עידן ההתחנפויות שכלל התלטפויות למכביר, הזדווגות והופ, מבלי שמשמנו לב עלמה נכנסה לתקופת ההיריון. שלושה חודשים וחצי לאחר מכן, הפציעו לאוויר הספארי שני הטיגרסונים המפוספסים.
עלמה
כשמלאו לגורים חודש ימים ניתן כבר היה להוציאם לחצר וכך החלה תקופת הרוטציה. כשפדנג בילה בחצר נותרו הגורים עם אמם בתא הלינה, וכשהוא הוכנס הם יצאו לשוטט ולהשתאות מפלאי הגינה.
למעשה, במקום שפדנג יעשה בייביסיטר על גוריו, עשו כולם משמרות על החצר. ככה זה בטבע.
לפני מספר שבועות התכנס הצוות הבכיר של הספארי לטכס עצה, מה עושים עכשיו? שאלו זה את זה. הדיון התמקד בשאלה האם מאחדים את כל המשפחה, כלומר, את הגורים ועלמה עם פדנג?
נתחיל מהעובדה הבסיסית שהטיגריסים עלמה ופדנג הם לא "שלנו". הם למעשה באחריות ה-EEP (הארגון האירופי להגנה על חיות בסכנת הכחדה). בטבע נותרו כיום כ-450 טיגריסים סומטריים בלבד!
הארגון החליט בזמנו להעביר אלינו את פדנג וזמן רב חלף עד שנמצאה לו נקבה מתאימה (שנתיים). לא קל למצוא היום שידוך הולם לטיגריס. זה לא שהדרישות שלהם בשמיים, דווקא ה-EEP נחשבים לבררנים גדולים, ולא לשווא.
בראשונה, חשוב לזווג בין שני טיגריסים שאין ביניהם קרבה גנטית. עלמה התברר היא טיגריסית עם דם כחול, נאמר לנו שהיא בעלת קו דם נדיר במיוחד. פדנג קצת פחות מיוחס אבל מה זה משנה? העיקר שהם לא בעלי קרבה ממשית.
אחד העקרונות החשובים ביותר על פיהם פועלים ב- EEP הוא פיקוח אדוק על הילודה. "לא יותר משתי המלטות", פסקו החברים כאשר העבירו אלינו את הטיגריסית הנאווה. "אחת אפשר כבר עכשיו, עם ההמלטה השנייה תחכו". כל עוד לא ניתן לשחרר את הטיגריסים לטבע, לא מומלץ להרבות אותם יתר על המידה בגני חיות, מחשש למצוקת מקומות שייקלטו אותם, מצב הנדל"ן בגני החיות לא מזהיר.
פדנג הוא זכר רגוע יחסית. גם בשבועות הראשונים לאחר ההמלטה כאשר נכח בתא הלינה הסמוך לתא של גוריו הוא לא הראה סימנים שהוא מתכוון להרע להם. מידי פעם היו החמודים שולחים כפות קטנטנות וסקרניות אל פתחי הרשת, מגששים ובודקים מה קורה בתא הסמוך. המטפלים שנבהלו מכך בתחילה, חשבו להרחיק בין האב לגורים, אולם, מהר מאד גילו שהוא מתייחס אליהם בסובלנות ובחביבות.
ישנה סבירות שאילו היו מאחדים את הגורים עם האב, הוא לא היה עושה להם דבר. אבל גם אם החיבור היה מוצלח, סביר להניח שבזמן שהם היו מגיעים לבגרות מינית, עוז היה מנסה לחזר אחרי אימו במרץ ולהזדווג איתה. ומבחינת פדנג, התגובה המתבקשת למצב אפשרי זה היא חד משמעית, גזר דינו של בנו, יחדיו ייפסק באחת, ובוא נודה על האמת, אם טיגריס קנאי לא כדאי להתעסק.
וכל זאת עוד לפני שהתחלנו לדבר על החצר הקטנה, שגודלה אינה מתאימה לארבעה טיגריסים בריאים.
למען האמת, יכולנו לקחת דוגמא מגן החיות הידוע בפורט-לים שבאנגליה, שם דווקא נהוג לחבר בין הגורים לאביהם, והחיבורים נחשבים למוצלחים מאד. לעומת זאת, גן החיות שבפורט-לים, נחשב לגן החיות בו מתו הכי הרבה מטפלים מאז הקמתו, כך שהחלטנו לוותר.
בסופה של שעה ארוכה מלאת טיעונים מפרכים, מחשבות עתידניות ואסמכתאות מגני חיות אחרים בעולם, הוחלט לא לחבר בין האב לגורים. על פי הערכות של ה- EEP יועברו הגורים בעוד כשנה לגן חיות אחר ויהוו גרעין עתידי לביסוס אוכלוסייה קבועה של טיגריסים בשבי.
וכשזה יקרה ישוב פדנג לחיות עם עלמה, וילמד שאפשר להזדווג גם בלי להביא ילדים לעולם בעזרת ההמצאה המופלאה שנקראת התקן תוך רחמי.
נא להמתין לטעינת התגובות
