 |
/images/archive/gallery/109/633.jpg בן כספית
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| לבן כספית יש את התשובה: צריך להתגבר על המחלוקות ולקחת את המושחתים למקום אליו הם ראויים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יום רביעי שעבר, ערב יום הזכרון, בית העלמין, החלקה הצבאית בגוש קטיף. תת-אלוף אביב כוכבי, צנחן, מפקד אוגדת עזה, מייצג את צה"ל בטקס הזכרון מול קברים שעוד מעט יהיה צורך לחפור ולהעביר למקום אחר. כוכבי, קצין חושב, מתייסר, נחוש, מטובי בניה של הארץ הזו, כמו תא"ל שמואל זכאי לפניו, נקרע בתוך המציאות הבלתי אפשרית אליה שוגר, מקדיש לה את חייו, משרת את המדינה שאת מדי צבאה הוא לובש, עליה נשבע להגן.
שבוע קודם, ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה, מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. ניצולי שואה חרושי קמטים סובבים בגיא ההריגה, מלווים על ידי נכד, או נכדה, במדי צה"ל. בארץ, באותה שעה, בטקס בקיבוץ לוחמי הגטאות, פורץ בבכי ניצול שואה קשיש, שחזר מהתופת ושרד, ובנה את הארץ הזאת, כדי לראות את בנו, אליעזר שקדי, הופך למפקד חיל האויר. יחד איתו בוכה גם הבן עצמו, ג'ינג'י נמרץ במדי אלוף בהירים, המופקד על הכוח האווירי האדיר ביותר במזרח התיכון ואחד החזקים בעולם, המכונה "פוליסת הביטוח של העם היהודי". כששקדי השתמש פעם בהגדרה הזו, לא ידעתי עד כמה הוא מתכוון אליה ברצינות.
כוכבי, שקדי, וזכאי והחברים שלהם, והחיילים שלהם, שומרים על המדינה, מגנים על חיי אזרחיה מפני הסכנות החיצוניות. והמדינה, המדינה
הזו, שאלפי שנים חלמנו עליה, שכל כך הרבה דם הקזנו למענה, המדינה הזו היום, האם היא ראויה לכוכבי ולשקדי ולחבריהם? האם היא שווה את החיים שלהם? מי ישמור על המדינה הזו מפני עצמה? מי יהיה אביב כוכבי של הדמוקרטיה הישראלית הקורסת? איך אפשר להשיג איזה אבי דיכטר או יובל דיסקין שיילחמו בשחיתות? מי יבצע סיכול ממוקד במחול העיוועים של ההתבהמות הכללית, חוסר הבושה, חלוקת השלל, מכירת החיסול, המינויים, הכיסויים, ההקלטות, התיחמונים והבושות שממיטים עלינו נבחרי העם הזה, הכנופיה שהשתלטה על מוקדי הכוח והשלטון במדינת ישראל, ששואבת את לשדה של המדינה? שמאיימת לכלותה?
המאמר שנכתב כאן אתמול, מדם ליבם הרותח של אמנון דנקנר ודן מרגלית, הרעיד את אמות הסיפים. עוצמתה של התפרצות הרגשות שהתנקזה אל בית מעריב בעקבות המילים ריגשה את כולנו. אנשים כתבו, התקשרו ודיברו עם דמעות בעיניים. עם ישראל יודע להתמודד עם סכנות, עם אויבים הקמים עליו לכלותו. ברגעים הקשים באות גם שעותיו היפות של העם הזה. הבעיה היא, שהסכנה הנוכחית הניצבת מולנו מאיימת יותר. היא באה מבפנים. היא צומחת, תופחת ומתעצמת כגידול סרטני. הרקבון יהפוך יום אחד, בבת אחת, לחדלון ולהתפוררות שאי אפשר יהיה לעצור יותר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מי יציל אותנו?
|
|
|
 |
|
|
|
אני רואה אותם, את גיבורי המאמר שנכתב כאן אתמול, ביומיום. פעם, היתה עוד בושה. דיברו ולחשו במחשכים. ניסו להסתיר, לטשטש. היום, אפסה הבושה. הבטחון העצמי, השחצנות, שכרון הכוח. אתה בחרתנו, ותמשיך לבחור בנו, על אף פי כן ולמרות הכל. מבקר המדינה נטול שיניים (אנו, במעריב, ממתינים עדיין לנציגי המבקר כדי להעביר את החומרים שנצברו כאן בעקבות פרשת שמעון כהן והקשר בין אלחנן טננבוים לחוות שקמים), היועץ המשפטי חלש, הפרקליטות קורסת, בתי המשפט מאכזבים, המשטרה לא מסוגלת. מי ישמור עלינו, מי יגן עלינו, מי יקח את העניינים לידיים, יתפוס מנהיגות ויקום על האנשים האלה, שהופכים את המדינה הזו לספינת שוטים, וישלח אותם למקום אליו הם ראויים? מי יפסיק את מחול האינדיאנים המגעיל סביב דמותו הגרוטסקית של עוזי כהן? מי יגאל אותנו מפוליטיקאים אופורטוניסטים, צמאי כוח וחסרי השכלה, אינטילגנציה, אידיאולוגיה ובושה?
זה מתחיל בשיטה. כל עוד שרי הממשלה נבחרים מתוך הכנסת, לא תהיה לנו תקומה. שרי הממשלה צריכים להיות, כמו בארצות הברית, בעלי המקצוע הטובים ביותר בתחומם. המחוקקים יחוקקו, השרים יבצעו בשטח. כששר משקיע את מיטב האנרגיות שלו במירוץ מברית מילה לבר-מצווה של בן-דוד של שכן של קרוב רחוק של חבר מרכז ליכוד, אין לו זמן לעבוד. וזה עוד לפני שבדקנו אם יש לו כשרון.
אז מי יציל אותנו מכל זה? מי ישמור עלינו? ובכן, אין מי שיעשה את זה בשבילנו. אנחנו, רק אנחנו מסוגלים. בעם הזה יש עוד רצון חיים. התגובות על מה שמעריב עשה אתמול הוכיחו את זה. אנחנו צריכים לקום, להתאחד, להתעלם מהיריבויות, מהתחרות, מחוסר הפירגון אחד לשני, מחילוקי הדעות בין ימין לשמאל, ולהבהיר אחת ולתמיד לכנופיה הזו שתעזוב אותנו במנוחה ותלך מכאן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עתונאי, משפטן, ישראלי. בן 43, לשעבר שליח 'מעריב' בניו-יורק, כתב, פרשן ודעתן מדיני-פוליטי-בטחוני. אוחז אשה אחת, ילד אחד וכלב אחד. כתב שלושה ספרים (על אחד מהם מתחרט), כיסה חמישה ראשי ממשלה (מתחרט על כולם) | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
