 |
/images/archive/gallery/105/579.jpg אברהם תירוש
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
|
|
| סילבן שלום חלש בוושינגטון אבל חזק במרכז. דני איילון, לעומת זאת, חזק בוושינגטון אבל אפס במרכז. לשרון לא כדאי אפוא להיכנס, לקראת שנת בחירות, לעימות עם שלום |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מה שעשה את סילבן שלום לשר החוץ, וקודם לכן גם לשר האוצר, הוא לאו דווקא כישורים מוכחים ומצוינים למלא תפקידים אלה, אלא בעיקר כוחו הרב במרכז הליכוד. שרון, הגיבור הגדול, זה שלא מאיימים עליו, לא יכול היה להרשות לעצמו לפגוע בשלום, מאימת נקמתו הפוליטית.
בעיקר נפלה האימה על ראש הממשלה כשהקים את ממשלתו, אחרי הבחירות האחרונות. לאחר תקופת כהונה לא הכי מוצלחת של שלום באוצר, מונה נתניהו במקומו. "מקורבי" שלום פיזרו אז איומים לגבי מה שצפוי לשרון במרכז מפלגתו, אם לא ימנה את שלום לתפקיד בכיר, התואם את מה שזה חושב על עצמו. ואכן, שרון - מאוחר יותר, המצפצף הגדול על המרכז - לא העז להחזיר, למשל, את שלום למשרד המדע, שבו כיהן בעבר, וכפיצוי על ההדחה מהאוצר, הנחית אותו במשרד החוץ. שיטייל לו ברחבי העולם ויהנה אחרי העבודה הקשה באוצר.
כשהגיע שלום למשרד החוץ, הוא מצא כבר את דני איילון כשגריר בוושינגטון, ולא אהב את זה מההתחלה. גם כך היחסים עם ארה"ב מנוהלים בעיקר מלשכת ראש הממשלה. ההיסטוריה של הדיפלומטיה הישראלית מלאה בשגרירים בוושינגטון, שעבדו ישירות מול ראש הממשלה והסתכסכו בשל כך עם שר החוץ, הבוס הפורמלי שלהם. ואם השגריר עוד היה קודם לכן היועץ המדיני של שרון, ומונה בידו לשגריר (כפשרה עם שר החוץ פרס) - סכנת ניטרולו של שר החוץ גדולה פי כמה.
והסכנה התממשה. שלום אכן נוטרל, ומעמדו בוושינגטון היה נחות למדי. לא נחזור כאן על עלילות הטלנובלה הוושינגטונית שנגולה לעינינו בימים האחרונים, ועל סיפור התדרדרות היחסים בין שלום לאיילון, עד שהאחרון נקט צעדים קיצוניים של הקלטת שיחות שלו עם ראשי משרד החוץ, ותלונה ליועץ המשפטי לממשלה. נעזוב גם את מדונה ואת העוזר פטרזיל, שהשתרבבו לסיפור. נחזור למאבקי הכוח ולמרכז הליכוד. גם המשחק הזה עלול לעבור בסופו של דבר למגרש הזה.
שר החוץ נחוש להפסיק את כהונת השגריר איילון. מלשכת שרון, שהשגריר כפוף למעשה אליה, משדרים גיבוי לאיילון. אם תוצאות החקירות המתנהלות עכשיו, גם כלפי השר וגם כלפי השגריר, לא יובילו למסקנות מעשיות כלפי אחד מהם, לא הייתי מציע לשגריר איילון לסמוך על הגיבוי של ראש הממשלה. גם לא של וייסגלס. איילון לא חשוב דיו, כדי שבגללו ייכנס שרון, לקראת שנת בחירות, לעימות ראש בראש עם סילבן שלום.
לכאורה, לא ביג דיל. הרי שרון כבר צפצף ומצפצף על מרכז הליכוד בנושאים חשובים יותר, כמו מדינה פלשתינית וההתנתקות. הוא עצמו גם אינו תלוי בחברי המרכז, כי הוא נבחר בפריימריס. אבל אם אכן הליכוד ירוץ בבחירות הבאות במתכונתו הנוכחית, וחברי הכנסת שלו ייבחרו בידי חברי המרכז ולא בפריימריס, יזדקק להם שרון ועוד איך, כדי שלא ימצא את עצמו לאחר הבחירות במיעוט קטן בתוך סיעתו. ומי שזקוק לחברי מרכז, זקוק מאוד לסילבן שלום, החזק במרכז וחלש בוושינגטון, לא לדני איילון החזק בוושינגטון אבל אפס במרכז. איילון יכול אפוא להתחיל לארוז.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | יליד תל-אביב, למד בישיבת "מרכז הרב" ואוניברסיטת תל-אביב, לשעבר חבר קיבוץ סעד. נשא בתפקידים בכירים ב"מעריב" מאז 1967, חתן פרס סוקולוב לעיתונות ב-1983. עורך הקובץ "הציונות הדתית והמדינה". מרצה לתקשורת באוניברסיטת בר אילן | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
