 |
אהלן חברים,
זהו, פסח חלף עבר לו, ובאופן מסורתי עכשיו צריך לעשות "פסח" לגוף. אז מי שבעניין, הנה כמה טיפים ממש מצוינים. תודה לד"ר בתיה קורנבוים, רופאת משפחה המתמחה בהרזיה, על רעיון שהוא "המילה האחרונה" בשטח ההרזיה. קוראים לרעיון הזה "בקטנה". יענו, לעשות את השינויים כל כך "פיצי פיצקל'ה", בשיטת
הפיחות הכל כך זוחל, שממש לא נרגיש בכך. לא נרגיש לא נרגיש, והופה-צופה, בלי שממש נתכוון, במשך הזמן (לאורך כחצי שנה) יהיו עלינו פחות 12 קילו. ממש "חכם מיימון" של הגשש החיוור: "תשים לי בכיס בלי שארגיש". מה רע?
הקטע הוא שכמעט "כולם" מקטרים על עודף משקל, אבל מחקרים מראים שבכל נקודת זמן רק 20 אחוז מאוכלוסיית האנשים הסובלים מעודף משקל שוקלים לעשות משהו ממשי בנדון בששת החודשים הקרובים.
הנתון הזה מפתיע במיוחד, דווקא בגלל מנועי המוטיבציה האדירים להרזיה (בריאות, אסתטיקה ולחצים חברתיים).
ולמה זה קורה ככה?
בעיקר בגלל שלאנשים ישנה חרדה גדולה משינויים וממחויבות לטווח רחוק.
אנשים מוכנים להיכנס למבצע דרמטי וקשה ובתנאי שהוא יהיה זמני (דיאטת כסאח), אבל הם לא מוכנים להתחייב לשינוי ארוך טווח. והגישה השונה הזו לנושא, גישה שתכף נציג אותה, מיועדת להקל על כאבי השינוי.
כלל ראשון זה לעשות משהו ממשי, משהו בפועל בקשר לעניין. וזו בחירה, אבל כדאי לעשות אותה ביושר.
זאת אומרת לעשות חשבון נפש אמיתי לגבי סדרי העדיפויות האמיתיים שלנו.
אם לימודים, קריירה, משפחה וכו' ישמשו תירוצים ל"למה לא", הנה, ב"פתק מהרופא(ה)": מותר ומוטב לא להתחיל. בעיקר בגלל שירידה ועלייה במשקל מזיקים יותר מאשר מצב סטטי.
אבל!
אם מגיעים למסקנה שהדיאטה היא אכן בראש סדר העדיפויות, אפשר להגשים את החלום. וחלום הופך למציאות כשקובעים מטרות ומתכננים תהליך שיוביל אליהן. ממש כמו בכל פרויקט או מטרה אחרים.
אלא שלפני הכל, ממש לפני הכל, צריך להיפרד מרעיון המהפכה. יש להוציא מהלקסיקון המחשבתי ביטויים כמו "ממחר דיאטה" או "ממחר אני הולכ(ת) לחדר כושר", כלומר שינוי אינסטנט ודרסטי. הסוד הגדול הוא בגישה שקוראים לה: "בקטנה". הכל ב"קטנה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ואלה הכללים ועיקרם תחילה:
|
|
|
 |
|
|
|
1. מטרה הגיונית
יש להציב מטרה הגיונית, כזו אפשר לעמוד בה. "משקל הגיוני" זה משקל שאפשר באמת להתמיד בו. האדם הסביר שמשקלו תקין אינו מונע מעצמו הנאות והוא לא פריק מובהק של פעילות גופנית. לכן יש חשיבות עצומה להגדרת המטרה הנכונה, שתהיה בת השגה.
2. סוד הרזיה ענק: ארוחות מסודרות
לא לדלג על ארוחות! סנדוויץ' הוא לא ארוחת צהריים וארוחת בוקר לא "פותחת תיאבון", לכן לא מדלגים עליה. יש לשפר ככל האפשר את איכות האוכל על ידי הוספת ירקות ופירות (סיבים ונפח).
3. לא שותים "קלוריות נוזליות"
כל המיצים המוגזים והממותקים האלה הם "קלוריות נוזליות". לא מרגישים אותן, הן לא משביעות, אבל הן מוסיפות לנו משקל בטונות. יש להגיע לכמות השתייה המומלצת שהיא 12-10 כוסות מים ביום, לאורך כל היום, ומי שיכול לשתות מים קרים מפסיד בלי שום מאמץ ארבעה קילו לשנה, בגלל שהגוף מאבד קלוריות כדי לחמם את המים הקרים האלה לטמפרטורת הגוף.
4. פעילות גופנית "בקטנה"
מכניסים פעילות גופנית מהנה לאורח החיים השוטף. הכי פשוט זה לעשות שעה הליכה, אבל במסגרת "בקטנה", כל עשר דקות הליכה יבורכו. בלי צחוק. עשר דקות יומיות גם כן טוב. ועשר דקות פה ועשר דקות שם, גם כן, מצטבר ונחשב.
5. הרגלים חדשים וטובים
לאכול ליד שולחן ועל צלחת, לנתק את האכילה מפעילויות מסיחות דעת כמו נהיגה, קריאת עיתון, צפייה בטלוויזיה, גלישה במחשב וכו'.
6. לישון היטב
מחקרים מראים שאדם עייף ורעב מועד ל"שבירות קטלניות" של משטר התזונה שלו, כי הקומבינה הזו של "רעב ועייפות" לא מאפשרת בחירה שפויה של מאכלים. טורפים מכל הבא ליד ובלבד שנשבע. הרבה פעמים אנחנו מבלבלים בין עייפות ורעב, ואז, במקום ללכת לישון אנחנו אוכלים. פשוט, שווה לדעת את זה שהגוף שלנו מתייעל בשריפת השומנים אחרי שינה טובה.
וכדי להגיע לכדי ביצוע של כל ששת היעדים הללו יש לקבוע "אבני דרך". מה זה "אבני דרך"? זו התקדמות בצעדים קטנים. זה דבר שמאוד עוזר להתמודד עם חרדת השינוי. זה עושה אותו כל כך הדרגתי עד כדי כמעט בלתי מורגש.
כדאי לכל אחד לבחור את "אבן הדרך" שלו. למשל, בשבוע הראשון אפשר להחליט להוסיף כוס אחת מים לכמות השתייה הרגילה. רק כוס אחת נוספת, לא יותר. ובשבוע שאחרי עוד אחת. וככה, בקטנה, עד שמגיעים לכמות המומלצת, ואז זה כבר הרגל.
או ללכת הליכה קצרה שלוש פעמים בשבוע או להקפיד על ארוחת בוקר או צהריים מסודרות. בהתחלה רק אלמנט אחד ואחר כך עוד אחד, וככה עוד ועוד. ושימו לב שלא הכנסנו שום איסור או הגבלה. ככה בונים שינוי. לא "בליץ-קריג" אלא בקטנה. הצב ינצח כאן את הארנבת בזכות ההתמדה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
איור: דימיטרי קיליסקי
|
|
|
|
|
|
|
מחלקת פנטזיות קומה ב'
|
|
|
|
|
|
|
הנה סיפור מצחיק שמסתובב ברשת והוא הולך ככה:
"בגלגול הזה אני אישה, אבל בגלגול הבא אני רוצה להיות דובה. בתור דובה את יכולה לחרופ. את לא צריכה לעשות כלום חוץ מלישון במשך שישה חודשים תמימים. אני יכולה לחיות עם זה. לקראת שנת החורף את אמורה לזלול בטירוף. אני יכולה לחיות עם זה. בתור דובה את ממליטה את הגורים שלך (שכל גודלם הוא כמו אגוז קטן) מתוך שינה ומתעוררת לפגוש דובונים חמודים וחמימים שגדלו קצת וכבר יודעים ללכת.
אני בהחלט יכולה לחיות עם זה. בתור אמא דובה כולם יודעים שצריך לקחת אותך ברצינות. את מעמידה במקום את כל מי שמציק לילדים שלך, ואם הילדים הם אלה שמציקים לך, את מעמידה גם אותם במקום. אני יכולה לחיות עם זה. בתור דובה, בן הזוג שלך מצפה שתתעוררי בבוקר זועפת והוא אוהב אותך עם רגליים שעירות ועודפי שומן. כן. אני אהיה דובה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חולצות נפלאות ותכשיטים נהדרים
|
|
|
|
|
|
|
בנות, רשמו את השם הזה לפניכן: "הולי" (לילנבלום 3, נווה צדק, תל אביב, טל': 03-5101127).
יש למעצבת הזו חולצות נפלאות מהבדים הכי נוחים בעולם. ללבוש, לכבס, לייבש וללבוש מחדש, וזה כמו חדש. המומחיות שלה זה מחשופים עם "חלונות" לא שגרתיים במחשוף, בכתפיים ואיפה לא. תמיד כשאני לובשת את החולצות המיוחדות שלה עם ה"חלון" בחזה וצווארון הגולף הקטנטן, שואלים אותי: "יא, מאיפה זה?", אז הנה, סיפרתי.
ואם אנחנו כבר ב"יא, מאיפה זה", אי אפשר בלי "מירלה ואיה" (דרך השלום 54, טל': 054-4701455) שיוצרות תכשיטים קסומים מחרוזים יפהפיים שמשדרגים את כל ההופעה בצורה מדהימה. להיכנס לסטודיו שלהן זה כמו להיכנס למערה של עלי באבא ו-40 השודדים. חרוזים כייפיים בשילובים מהממים בכל מקום ופינה. הדברים שלהן הם אושר גדול!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ולפני פיזור אחת קטנה
|
|
|
|
|
|
|
שמוליק העובד המסור מילא שאלון של חברת סקרים שבדקה הטרדות מיניות בעבודה: "האם קיימת אי פעם יחסי מין עם קולגה לעבודה, ואם כן, באיזה נסיבות?", היתה השאלה. "כן!", ענה שמוליק, "הבוס שלי מזיין לי את המוח על בסיס קבוע ולי נשבר כבר הזין ממנו!".
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, מתכונים וכל מה שתרצו בפקס לאודטה: 03-5632065 (אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם)
odetta@maariv.co.il | | | | | |
|
