 |
 |
|
|
| "גדול מהחיים, אבל בתוך החיים" |
|
|
|
| גיל לבנוני על ההלוויה של עזר ויצמן, שחיברה בין הכיפה לנזם באף |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בקצה שדרות הנשיא ויצמן באור עקיבא נמצא היכל התרבות, שם ניצב ארונו של עזר ויצמן. "בשביל מה צריך שמירה?" תהתה אשה בשם רחל על סידורי האבטחה הכבדים, "אף אחד לא יבוא לעשות לו משהו רע, כולם יבואו לעשות לו כבוד הכי הכי", אמרה ומיהרה.
האנשים סימנו את הדרך. לא היה שם שילוט, אבל היו זוג קשישים שנעזרו במקל הליכה, ילדים על רולרבליידס, אב ובנו בן ה- 6, סבתא עם נכד בעגלת תינוק. כולם הלכו לאותו כיוון - כולם זרמו צפונה בשדרות ויצמן.
סיפור החיבור של עזר ויצמן, הטייס תכול העיניים שדיבר לכולם, הוא סיפור סגנונות הלבוש שהיו שם. עוד לפני שכל המכובדים בחליפות הגיעו, עוד לפני שאנשי הטקס הדביקו מדבקות "שמור" על הכיסאות, עוד לפני שהתחיל השידור החי בטלוויזיה.
הם זרמו מכל הכיוונים: כיפות סרוגות, קרחות "על הסכין", שיער ארוך ונזם באף, כיפות שחורות של ישיבה, חולצות צבעוניות מקושקשות. קסקט של שנות ה- 60, חצאית עד מתחת לברך, אופניים שהונחו רגע בצד, מדים שנמתחו להצדעה, שפם דרוזי לבן מסורתי.
ומלמעלה הגיחו שוב ושוב שני מטוסי F-16 שבאו להיפרד, ובאחד מבתי הקפה אמר מישהו בחיוך ומבטא מרוקאי כבד: "רק שלא יפציצו לנו את אור עקיבא".
והאנשים המשיכו לזרום על פני הארון העטוף בדגל המדינה. היו שחייכו כאילו נזכרו בעוד הלצה חברה'מנית של עזר, והיו שמחו דמעה, והיה אחד שהתעלף והתעקש לא ללכת עד שיגיד שלום. ויהודית שהגיעה ברגל מהבית הסבירה ש"הוא היה גדול מהחיים, אבל בתוך החיים, אתה מבין?".
תימני זקן עצר מול הארון, פתח ספר תפילה והצטרף לשני הרבנים הצבאיים, וצוערי חיל האויר שעמדו כמשמר כבוד ראו איך הם הגיעו כולם, ממש כמו שאמרה רחל שצעדה ברגל בשדרות הנשיא ויצמן, שם ניצב לו הארון העטוף תכלת- לבן, "יבואו לעשות לו כבוד הכי הכי". אמרה ולא ידעה עד כמה צדקה.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | עורך מדור הספורט של NRG מעריב. לשעבר ראש דסק הכדורגל בתוכנית "חדשות הספורט" בערוץ הספורט | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
