 |
 |
|
|
| רייכר מתרגז: הגונב משוכר פטור? |
|
|
|
| בחברת "אוויס" החליטו לצ'פר את ג'ויס גולן, לקוחה נאמנה ומרוצה. יום אחד שודרגה מכוניתה בדגם משופר, ונאמר לה שמדובר בתקופה בלתי מוגבלת. בשלב מסוים דרשה החברה מג'ויס תשלום נוסף עבור התנאים המשופרים, וזו סירבה. התגובה: במבצע מתוחכם נלקחה המכונית, על תכולתה, מבית הלקוחה בהרצליה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ג'ויס גולן, מנהלת חרוצה בחנות רבת-יוקרה, היתה זקוקה למכונית צמודה מתוקף עבודתה. חברת "אוויס" הנודעה, המבשרת ללקוחותיה ברחבי תבל כולה כי היא משתדלת למענם ללא ליאות והגבלה, נבחרה כחברה הראויה לשכור ממנה רכב קל תנועה. העסקה הושלמה לפני למעלה משנה. מדי חודש בחודשו בהוראה לחברת האשראי שאינה ניתנת לביטול או להשבה, היתה ג'ויס מעבירה את התמורה עבור המכונית ששירתה אותה נאמנה.
ביום חורפי אחד בראשית השנה נלקחה המכונית על-ידי נציגי "אוויס" ליום טיפולים גדוש פעולה, ולמרבה ההפתעה הוחזרה לפתח ביתה מכונית אחרת, גדולה יותר ויפה. נציגי החברה בישרו לג'ויס בחדווה כי החברה מבקשת לשמח את לבה כלקוחה נאמנה במכונית יותר משוכללת מקודמתה. ג'ויס התעניינה לדעת על משך התקופה שבה תזכה במכונית החדשה במחיר הנוח אותו שילמה עבור המכונית הקודמת והיותר צנועה. נציגי החברה השיבו במקהלה: מדובר במבצע החדרה ותוכלי ליהנות מרכבך ללא הגבלה. ג'ויס צהלה ושמחה ואלמלא מזגה המאופק היתה מאמצת אליה באהבה את נציגי "אוויס" המיטיבה.
הרומן עם החברה נמשך ללא תקלה, אולם מערכת היחסים רצופת החיבה התפוגגה בחודש מרס השנה, כאשר נציגת החברה מסניף הרצליה שבו נשכרה המכונית, הודיעה לג'ויס בשפה קשה כי הרכב אשר ברשותה יקר מעל המידה הראויה.
מסיבה זו נתונה בידה הברירה: או לשלם לאלתר את ההפרש בין מכוניתה הישנה למשודרגת והחדשה, או להחליף את רכבה החדש באחר מדרגה יותר נחותה.
זעמה של ג'ויס עלה וגאה לנוכח הפרת ההבטחה בדבר שדרוג נטול הגבלה ללקוחה נאמנה והיא גייסה לעזרה את בעלה. הוא ביקש מחברת "אוויס" לשקול מחדש את עמדתה ולעמוד בהבטחה שניתנה בשפה בהירה. חלפו ימים של שתיקה ומשפחת גולן היתה סמוכה ובטוחה כי "אוויס" חזרה בה מהחלטתה לבקש הפרשי תמורה. תחושה זו התגברה כאשר נציגי החברה התקשרו לג'ויס, וכדי לתאם מועד להתקנת מערכת הגנה חדישה במכוניתה ביקשו את כתובתה. הפגישה נקבעה לשעת ערב נוחה וג'ויס עלתה בחיוך על יצועה.
בערבו של אותו יום, בטרם ההתקנה, יצאה ג'ויס את פתח ביתה וגילתה לחרדתה כי מכוניתה נעלמה. היא חזרה ובדקה והמכונית נמוגה כאילו בלעה אותה האדמה. בטרם תפנה למשטרה ותדווח על הגניבה, החליטה ג'ויס לבשר ל"אוויס" על האבידה. הפקידה בחברת ההשכרה קלטה את הבשורה, אך לא הגיבה תחילה. מאוחר יותר היא בישרה לג'ויס ביובש רב את העובדה המדהימה: המכונית לא נגנבה, אלא נלקחה בחשאי על-ידי חוקר של החברה במבצע מתוכנן בקפידה. במילים אחרות: תיאום התקנת המיגון נגד גניבה ברכבה לא היה כנראה אלא תחבולה להבטיח את הימצאות המכונית ליד ביתה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
איור: איתי
|
|
|
 |
|
 |
|
חפש את המכונית
|
|
|
 |
|
|
|
ג'ויס נדהמה ודיווחה בדאגה לנציגת "אוויס," המודה באשמה כי במכונית החטופה היו סכום כסף מזומן, מסמכים אישיים חיוניים, פנקסי המחאות עסקיים ותכתובות חסויות של החברה שבה עובד בעלה. אפילו גם כיסאות הבטיחות של שתי הפעוטות נותרו כבנות ערובה במכונית שנעלמה מפתח ביתה. הפקידה חזרה ואמרה כי בשעת לילה אין היא מוסמכת ומסוגלת להגיב על הפנייה.
למחרת בבוקר התייצבו ג'ויס ובעלה בתחנת המשטרה בהרצליה ודיווחו על נטילת המכונית עם תכולתה ללא כל הודעה מוקדמת ובדרך בוטה ומוזרה, הנחשבת בעיניהם כגניבה. השוטר בתחנה התקשה להאמין כי מדובר בחברה הנוטלת רכב שכור מלקוח ללא כל אזהרה. הוא חזר ושאל: "האם שילמתם תמורתה,"? ושני בני-הזוג השיבו במקהלה: "אנחנו לקוחות הגונים. כבר יותר משנה שילמנו כל אגורה, שהרי כרטיס האשראי שלנו חויב מראש מדי חודש במלוא התמורה."
השוטר, שגילה דאגה לגורל החפצים שנותרו במכונית, נכנס לפעולה. הוא התקשר לסניף "אוויס" בהרצליה וטרח עת ארוכה עד שהצליח לחלץ מפקידי החברה כי המכונית נמצאת בלוד, בסמוך לשדה התעופה ובין מאות מכוניות של החברה. ג'ויס מוזמנת לבוא לקחת את חפציה משם, נאמר לשוטר, כי המפתח ברשותה. השוטר תמה: כיצד יחפשו שם את החפצים ואינם יודעים היכן המכונית חונה ומדוע הם זקוקים למפתח. הרי נכנסתם לתוכה והתנעתם אותה בטרם נלקחה?
השיחה הסתיימה ללא הכרעה, ובני-הזוג פנו למדורנו בקריאת מצוקה. אנחנו תמהנו לגלות כי חברת "אוויס" הנודעה בוחרת בשיטת פעולה של העלמת מכונית בלילה מפתח ביתה של משפחה כדרך ליישב ויכוח על מכונית שהחברה עצמה שיגרה ביוזמתה לביתה של הלקוחה הנאמנה.פנינו ל"אוויס" בתלונה ותגובת החברה היתה מהירה. כחץ מקשת יצאו דחופים שני שליחים חמורי סבר וקשוחים והחזירו ללא מילת התנצלות את מרבית החפצים האישיים שנלקחו באישון לילה ממכונית המשפחה במסגרת מבצע ההעלמה. אבל כאן לא הגיע הסיפור לסיומו הטוב.
פריטים אחדים, ביניהם מסמכים חיוניים, עדיין חסרים. לעומת זאת, חייבה החברה את כרטיס האשראי של הלקוחה ב418- שקל נוספים עבור מפתח המכונית שנשאר ברשות המשפחה. ביקשנו לדעת מאנשי "אוויס" אם זה הנוהל שבאמצעותו מיישבים ויכוחים כספיים עם לקוחות נאמנים. התגובה המלומדת היתה כי בשיחתם של בני-הזוג עם נציגי החברה איימו השניים כי יעלימו את הרכב ולא יחזירו אותו בהתאם לדרישה. כלומר, במשרדי הנהלת החברה הבינלאומית הצטברו חששות כבדים שמא ג'ויס ובעלה יעקרו באישון לילה לכתובת חדשה, ישנו את שמם ומראה פניהם ויסגרו את חשבונותיהם - והכל כדי למנוע תשלום הפרשי שדרוג של מכונית המסתכם במאות אחדות של שקלים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מנהלת שירות הלקוחות בחברה, קמילה וייצמן, קובעת עוד בתגובתה כי לא יעלה על הדעת שהלקוחות יחליטו באופן חד-צדדי ובלתי מוסכם מהו גובה התעריף שהם מוכנים לשלם עבור רכבם. לדבריה, "אוויס" פעלה על-פי זכותה בתפיסת חזקה ברכושה, וטענותיה של משפחת גולן הן זעקת הקוזאק הנגזל ואין להן שום הצדקה.
סיכומה של הפרשה: המכונית לא הוחזרה על אף שתמורתה שולמה מראש. המשפחה הגישה תלונה במשטרה על המסמכים החסרים, ותביעה מוגשת כנגד החברה על הדרך הנלוזה, כטענת המשפחה, שבה בחרה ליישב את דרישתה.
אנחנו איננו פוסקים בשאלת סמכותה של החברה ליטול באישון לילה ללא אזהרה מכונית מביתה של שוכרת הגונה, אלא חרדים לנוכח הסגנון הבוטה והאלים המחלחל ליחסי נותני שירותים וצרכנים. האם ויכוח על שדרוג מכונית והפרשי תשלום של מאות שקלים צריך להסתיים באמצעים נוקשים, כאילו מדובר בכנופיית מבריחים המסיעה את רכבה לשטחים? האם זו הדרך וזו השיטה שבהן צריכה לנקוט חברה בינלאומית נכבדה? האם לא ניתן היה לשגר התרעה או להקיש על דלת המשפחה וליישב את הוויכוח בדרך תרבותית נאותה? האם נטילת המכונית בחשיכה, ללא הודעה לשוכר המכונית הבטוח כי נגנבה, ונטילת חפצים אישיים וגרירתם למגרשי חנייה מרוחקים היא דרך ראויה? אנחנו מניחים לקוראינו הנאמנים לנסח את התשובה.
המען לפניות: המגזין, "רייכר מתרגז," רח' קרליבך 2 תל-אביב, מיקוד: 67132 | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | קרא בשקיקה ב-30 השנים האחרונות רבבות מכתבים של אזרחים זעומי עפעפיים וכועסים ומהווה כתובת קבועה לכל קרבן עוולה, טרטור או מצוקה. החל מימי "כלבוטק", המשכו ב"סקנדל", "יש כתובת", "רייכר בשטח" ופיסגת פעילותו ב"מעריב" במדור האלמותי "רייכר מתרגז" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
