אל תנסו אותי
ענת רפואה דוברת האגודה נגד ניסויים בבעלי חיים, מתכוונת לעשות את המוות לכל המתעללים למיניהם
בגלל הקושי שלי לשלוט בעצמי ברגע ההוא, העדפתי לרדת בתחנה הקרובה למרות שהיתה רחוקה מתחנת היעד שלי. התישבתי בתחנה וחיכיתי לאוטובוס הבא. ואז הבנתי. הבנתי מהו הכוח המניע אותי. הבנתי שלמרות שיש בי את היכולת לקבל את השונה ממני, אפילו את האויב שלי, יש דבר אחד שאיני מוכנה, בשום אופן, לקבל: בריונות כלפי חלשים.
בריונות כלפי חלשים מתבטאת בהרבה דרכים, לצערנו. זה קורה בין כובשים לנכבשים, בין סוהרים לאסירים, בין מנהלים לעובדים, בין מורים לתלמידים, בין רופאים לחולים, בין הורים לילדים, בין בעלים לנשים ועוד. וזה קורה בעיקר בין בני-אדם לבעלי-חיים. בעלי-החיים שקולם אינו נשמע הם המעמד המדוכא, הנשלט, המנוצל והמיוסר ביותר על פני האדמה.
אי יכולתם של בעלי-החיים להתגונן, לומר "כואב לי", לשאול "למה?", לבקש "די", חוסר האונים המוחלט של בעלי-החיים מול שוט המאלף, מול הצינור שמוחדר לגרונם בכוח, מול פועל שקורע מהם את עורם בעודם בחיים, מול החלוקים הירקרקים עם האלקטרודות ביד, מול סכין השוחט - מול כל אלה ועוד אני לא מוכנה לשתוק. מהאוטובוס הזה אני לא יורדת.
"אילו הייתי בעל-חיים, המקום האחרון בו הייתי רוצה להיות זה מעבדת ניסויים", אמרה ד"ר ג'יין גודול, חוקרת טבע ידועה. אין לי את היכולת לכמת סבל ואינני נוהגת להשוות איזה סבל גדול יותר או גדול פחות, אבל אין ספק שהסבל שעוברים בעלי-החיים במעבדות הוא עצום. אולי זו אפילו שיא האכזריות האנושית כלפי יצורים חשים.
התחלתי לפעול למען בעלי-החיים שבמעבדות עוד הרבה לפני אותה נסיעה באוטובוס. הייתי אז אמא לשני ילדים, מעצבת גרפית עצמאית, והתנדבתי באגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חייםכמעצבת חומר ההסברה שלהם.
היה לי קשה לעצב את המנשרים ועשיתי זאת עם היד על מסך המחשב, מסתירה את התמונות המזעזעות של בעה"ח במעבדות. כל פעם שעבדתי מול תמונה של עכבר או חתול או כלב או קוף שעיניהם צעקו כאב, אמרתי לעצמי שבטח הניסוי הזה היה חשוב ותרם משהו לאנושות. ככה ניסיתי להרגיע את עצמי.
לאט לאט התחלתי להתעמק בחומר. ככל שקראתי ולמדתי את הנושא התבהר לי מה באמת עומד מאחורי הניסויים בבעלי-חיים. הבנתי כמה הייתי נאיבית. גיליתי שלניסויים רבים מאוד אין קשר לרפואת בני-אדם, גיליתי שנזקים רבים-מספור (כולל נכויות ומוות) נגרמו לבני-אדם מהחלת מידע שמקורו בניסויים בבע"ח, גיליתי שקיימת תעשייה אדירה שמתפרנסת מניצולם ומסבלם של בעה"ח - בתי גידול, ציוד למעבדות, מזון לחיות וכו', גיליתי שאינטרסים כלכליים ואקדמיים רבים מפמפמים את השיטה הזו, והבחנתי שעבור כל
ראיתי והבנתי את פשר הסודיות ההרמטית, את הקירות העבים ואת הדלתות החשמליות שמאחוריהם מסתתרים המדענים. חשיפת המתרחש במעבדות לכלל הציבור היא הדבר האחרון שהנסיינים רוצים שיקרה.
כשקלטתי את האמת הזו החלטתי שאת המחצית השנייה של חיי אקדיש למען אותם יצורים אומללים שסובלים ללא הצדקה כל רגע מחייהם. ההפתעה שציפתה לי בשער הייתה כשראיתי שהאלימות של החוקרים לא נעצרת במעבדות.
אותם מדענים ובעלי אינטרסים בניסויים בבע"ח הם כוחות כלכליים אדירים. הם מרושתים היטב בצמרת השלטון, במוסדות האקדמיים ובתעשייה והם מצויידים בסוללות עורכי דין מאיימים. אותם בעלי כוח יעשו הכל כדי שהציבור לא יידע את האמת. הם רודפים אותי אישית והם מטרפדים (לפעמים בהצלחה) כל ניסיון שלי ושל האגודה שלנו לפרסם מידע בתקשורת או באינטרנט.
כשפנו אלי מנהלי האתר הזה וביקשו ממני לכתוב טור אישי, יידעתי אותם בהתנגדות העצומה שתתעורר מהצד השני ובאיומים המשפטיים שיישלחו אליהם, והמלצתי להם לפנות לנסיינים ולהציע להם לכתוב גם. מעניין אם הם ירימו את הכפפה ויאפשרו לקיים כאן דיון ציבורי גלוי ופתוח בפניכם, הקוראים.
יש לי המון סיפורים מרתקים לספר לכם על מפגשים מעניינים, על הצלת בעלי-חיים ממעבדות, על מה שאני עושה בלילות (לא מה שאתם חושבים), ועל מה שאתם יכולים לעשות לטובת בעלי-החיים ולמען עולם טוב יותר לכולנו. אשמח לקרוא את תגובותיכם, ובינתיים תנו חיבוק גדול לכלב או לחתול שאיתכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
