ראשי > כוכבי מעריב > רוביק רוזנטל
בארכיון האתר
הזירה הלשונית: כל מילה מלמיליאן
לכבוד פורים מביא המדור אנשים שהתחפשו למילים: מאדם הראשון דרך לוליטה ורמבו, מדונה ומופז ועד יכנה, ינטה ויורם
25/3/2005
"שם כל השרות והדליות והרינות/ פסעו לאט בתוך שדרת קזוארינות". השיר הרומנטי הזה, "בהיאחזות הנח"ל בסיני", מכיל בין היתר שמות פרטיים של בנות שנעמי שמר הופכת אותן לשמה הקבוצתי של נערה ישראלית. שמר בחרה בשמות אופייניים לצבריות של שנות השבעים, אבל גם של שנות השלושים והארבעים.  

השפה, בעיקר שפת הדיבור,
זרועה שמות פרטיים או שמות משפחה שהפכו שמות כלליים. חלקם של אנשים מוכרים. אחרים, כמו אלה שבחרה נעמי שמר, הם שמות פרטיים נפוצים, בראשם עומד יורם, שאליו עוד נשוב, והוא בהחלט לא לבד.  

את החבורה הצבעונית הזו של שמות שהפכו למונחים מובילות כמה דמויות בינלאומיות, בדרך כלל מתחום הספרות והאמנות.
דון ז'ואן ודון קישוט היו מדמויות ספרותיות למונחים רב לשוניים. לוליטה שבדה נבוקוב מלבו, פירושה במילון אוקספורד: "נערה בוגרת לגילה מבחינה מינית". קזנובה, טיפוס איטלקי שחי במאה ה-18, הפך לערך מילוני: "מפתה ידוע לשמצה". במאמר של יואל מרקוס ב"הארץ" משנת 2001 הוא מגדיר את אריאל שרון כ"דוקטור הפסקות אש ומיסטר טרור", בעקבות דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד של רוברט לואיס סטיבנסון, ואילו באתר "הבמה" (Stage), נכתב מאמר על אודות "דוקטור חמי ומיסטר רודנר". 

הקולנוע החדיר באמצעות גיבוריו מילות יסוד לשפה המככבות גם בעברית. חלק מהגיבורים גדולים כמו
סופרמן, רמבו ופופאי (האחרון עם קריצה). לצדם זליג (האופורטוניסט), מיקי מאוס (המגוחך), קלימרו האפרוח שהיה לשוטר הצבאי וקוז'אק: השוטר הקירח שהפך למנורה כחלחלת. אגדות הילדים ואגדות העם החדירו סוכנים חשובים לכל השפות. סינדרלה מוגדרת במילון אוקספורד כ"אדם שאין מכירים במעלותיו" ופיטר פן כ"אדם המסרב להתבגר". ומה אצלנו? כיפה אדומה היא נקמה מתוכננת של עבריינים בקולגה שזימר על אודותם. דרדס, השם העברי לגמד הבלגי Smurf, הוא ילד או גבר נמוך מאוד. אלאדין בסלנג הצבאי הוא חייל חובב אוננות (יענו, משפשף סדרתי), ופינוקיו, קצת בזכות דמיון הצלילים, הוא ילד מפונק. גם ג'וחה וחושם, ליצן מזרחי וליצן אשכנזי, הפכו בעברית למונחים לא מחמיאים.   
דוקטור חמי ומיסטר רודנר

תהליך הפיכת שמות פרטיים לכלליים מוכר גם בגלגול מילים עבריות. הבלשן המנוח רפאל וייס עסק בחקר גלגולי מילים מן המקרא. במאמר שלו, שפורסם ב"לשוננו לעם" ב-76', הוא מזכיר כמה שמות פרטיים של אנשים או לאומים מן המקרא שהפכו לשם כללי. הראשון בהם הוא אדם, שהפך משם פרטי לשם כללי כבר במקרא. ברוב המקרים הגלגול מהפרטי המופיע במקרא לכללי מתרחש ברבדים מאוחרים יותר, בתלמוד או אצל פרשני המקרא. גמדים בספר יחזקאל תורגמו בכמה תרגומים של התנ"ך לננסים בעקבות מילה מקראית אחרת, "גומד", שהיא מידה קצרה, וכך התגלגל שם הלאום לתכונה כללית: בעלי המידה הקצרה. תהליך דומה אירע לענקים, שהיו בני הלאום "ענק" במקרא ונחשבו גבוהי קומה. עגלון, כבעל העגלה, הוא מדרש על שמו של עגלון מלך מואב. על נחשון בן עמינדב מן המקרא נכתב במסכת סוטה שהיה הראשון שקפץ לים סוף. מדוע בחר התלמוד דווקא בו? מפני קרבת שמו למילה "נחשול". בעברית החדשה הפך נחשון מדמות מקראית למילה המבטאת יוזמה וראשוניות.   
דנה. לא הנהגת. הפירמה

התהילה הגדולה ביותר, הניתנת למתי מעט, היא כאשר אדם חי הופך למילה. גולדה, למשל, היתה יכולה לנוח בשלום על משכבה המיוסר כל עוד היא התנוססה על שטר של עשרה שקלים הקרוי גולדה. השטרות האחרים, אגב, לא הולידו מילים ("תביא לי בן צבי? תפרוט לי ביאליק?"). גולדה היא גם מותג נעליים צבאיות שיצאו מהמחזור. בראש רשימת השמות שהפכו למונחי יסוד עומדים נפוליאון (בדרך כלל בצירופים מלעיגים, כמו "נפוליאון קטן" או "נפוליאונצ'יק") ואיינשטיין (תמיד בהערצה. על פי מילון אוקספורד פירוש המילה הוא גאון). הקשישים בינינו זוכרים את סטכאנוביץ, מילה שמשמעותה פועל מסור ומצטיין. היה איש כזה בברית המועצות בימי זוהרה, והוא זכה לאותות הצטיינות על היותו פועל מצטיין.  

הברון רוטשילד ("עשיר כקורח" בלשון חכמים ובלשון ימינו "טחון-על") חותם את החבורה המכובדת, ומכאן כמה מותגים כחול לבן. לכבוד ויקר זכה דווקא כדורגלן: מלמיליאן, שפירושו "משובח", נחקק בקריאה "כל מלפפון מלמיליאן" ונשאר בשפה. שאול מופז ייזכר לא בזכות קפיצת הבאנג'י שלו מהרמטכ"לות לפוליטיקה אלא מתקופת היותו מפקד בה"ד 1, כאשר החדיר את "מופזית", מחזיק המחסנית. מדונה בלשון השואו-ביז וגם בצבא הוא מיקרופון הצמוד לקודקוד והולך עם הדובר/הזמר לכל מקום, על שם המקובלת הנודעת מדונה. דנה היא משאית צבאית. למה? זה לא הנהגת, זה הפירמה: אינטרנשיונל, ואפרופו, למישהו יש מושג מי זאת זלדה שהפכה לנגמ"ש? ואחרונים בקבוצה זו, שונאי ישראל. חומייני הוא פרעוש מעופף ואייכמן הוא מתקן אימוני צנחנים ידוע לשמצה. 
מדונה. קבלת המיקרופון

שבנו ליורם, והשאלה המרחפת בחלל היא לא מה זה יורם אלא למה יורם? הביטוי החל לחדור בסוף שנות השישים, ודן אלמגור מציע לכך הסבר במאמר שכתב בעבר ב"ידיעות אחרונות". באותה תקופה נכתבו כמה יצירות על ילדים ניצולי שואה, שנקראו "יורם". האחד: "על מה בכה יורם" מאת יהודה יערי וכן המחזה החשוב "ילדי הצל" של בן ציון תומר, שגיבורו נקרא יורם.  

כמו יורם, הרשימה הזו אינה מחמיאה. אל השלישייה הנלעגת:
תרח (המקראי, נענש על היותו עובד אלילים), ירחמיאל (המבקש בשמו רחמי שמים) וזלמן (בעיקר בצירוף "מכנסי זלמן"), מצטרפות שתי נשים: ינטה ויכנה, שתיהן שמות פרטיים של יהודיות כשרות, שהפכו מילים המייצגות תכונות של רכלנות, טרחנות ורשעות. דבר מצחיק קרה למוישה זוכמיר (האח הביישן של מוישה גרויס). מקור שם משפחתו ביידיש "זוך מיר" (חפש אותי), מצביע על העובדה שמוישה נעלם. בעברית הוא הפך לסתם אחד. 
יורם. ירחמיאל שחבל על הזלמן

לצורך האיזון נתרמו לאוצר השפה העברית כמה שמות מזרחיים. המובילה היא כמובן פרחה, שם פרטי במרוקו שהפך שם כללי בישראל, תחילה כשם לבחורה מזרחית מזולזלת ומכאן לשם כללי לאישה צעירה חסרת תרבות. ומי עוד במשפחה? מסעודה (משדרות, פטנט של אלכס גלעדי) ובוזגלו ממבחן בוזגלו של אהרן ברק. האם יצטרפו אליהם לובה (צ'טערת) ומהרטה (זה בגלל שאני אתיופית)? כנראה שלא, כניסה להיכל השפה מצריכה מאמץ ומבחן זמן. ניסיון נאה כשם קבוצתי לגבר הישראלי-רוסי נעשה ב"בוריס" או בלשון רבים "בוריסים", כמו בציטוט מאתר Gamer: "יש לי גב שלא ראיתם = 15 בוריסים (לא צריך לתאר אותם, כל בוריס סוס)". רק שם אתני אחד נחקק לעד בתולדות האומה: אחמד, הערבי האולטימטיבי. אגב, אחמד רחוק מלהיות השם הערבי הנפוץ ביותר, בשמות הניתנים לילדי המוסלמים מוחמד לוקח אותו בהליכה, אבל מי רוצה להתעסק היום עם הנביא הקדוש?  

ruvik@maariv.co.il
דעתן ובעל טור ב"זמן תל אביב". מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית, שמנסה לחבר את "אחלה סבאבי" עם הרמב"ם וקהלת. חובק תשעה ספרים, כתב-עת, חמישה בנים ומכונית

  מדד הגולשים
נעצר חשוד בפרשת...
                  18.84%
היעלים הבורחים...
                  11.58%
רצח מרגריטה...
                  8.28%
עוד...

רוביק רוזנטל
החרדים הם אזרחי המדינה לכל דבר  
הערבית פוגעת לו בנוף  
לא, ירושלים אינה סובלנית  
עוד...

עוד כותבים
אבי בטלהיים
אבי רצון
אביעד פוהורילס
אבישי בן חיים
אדם ברוך
אודטה
אמנון דנקנר
אראל סג
בן דרור ימיני
בן כספית
טלי ליפקין-שחק
יהודה שרוני
יהונתן גפן
מאיר שניצר
משה גורלי
משה פרל
נתן זהבי
עמיר רפפורט
קובי אריאלי
רוביק רוזנטל
רון מיברג
רון עמיקם
שי גולדן
שלום ירושלמי
שרי אנסקי