 |
/images/archive/gallery/106/103.jpg רוביק רוזנטל
צילום: נועם וינד  |
|
|
| הזירה הלשונית: האלוהים נמצא בפרטים |
|
|
|
| שלום רב. אני חלוק עליך. למרב ידיעתי, בעיר בוכרה אכן יש סנובים שרזו כתוצאה משימוש במברשת שנקנתה בתעריף גבוה. שאלות ותשובות. חלק ב' |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אודיה שואלת: האם נכון הדבר שהפועל באנגלית to brush מקורו במילה העברית "מברשת"?
יש קשר, אבל בכיוון ההפוך. הפועל האנגלי to brush התגלגל מצרפתית והוא מצוי גם בגרמנית. בערבית נקרא מכשיר הניקוי מברשה, מן הפועל ברש, שמקורו ככל הנראה אינו שמי ובהשפעתו השתמשו בעברית במילה מבררשה עוד
לפני עידן בן-יהודה. אליעזר בן-יהודה יצר את "מברשת" בעקבות העברית, הלועזית והערבית גם יחד. את "מברשה" הוא מגדיר במילונו: "לוח קבועים בו שערות פחות או יותר קשות לנקות בו האבק וכדומה מבגדים".
ניב שואל: מה הקשר בין המילה העברית "תעריף" למילה הלועזית Tariff?
המילה העברית נוצרה בהשפעת המילה הערבית "תעריף", שפירושה מידע (מהשורש ערף, ידע, שנאמר, "אנא עארף?"), ומן השפות האירופיות שבהן היא קיימת במשמעות סכום נקוב לשירות כלשהו. המילה קיימת באנגלית: Tariff, בגרמנית ובצרפתית: Tarif, בספרדית: Tarifa, באיטלקית: Tariffa, ואליהן היא הגיעה מן הערבית.
יואב לופט שואל: מה הקשר בין שמו העברי של כוכב הלכת השישי "שבתאי", לשמו האנגלי Saturn?
שמות כוכבי הלכת ניתנו בתלמוד וכל הסימנים מצביעים על כך שבקביעת השם "שבתאי" היתה השפעה לטינית. על שם אל החקלאות הרומי סטורנוס נקראו גם הכוכב וגם היום בשבוע: Saturni Dies (שהתגלגל באנגלית ל-Saturday). בעקבות הלטינית קשרו חכמי התלמוד את היום בשבוע (שבת) לכוכב (שבתאי), בלי תיווך האל המיתולוגי. במדרשי התלמוד קושרים באופן ישיר את כוכב שבתאי ליום השבת.
קובי פרל שואל: מהו מקור הביטוי "נמלט בעור שיניו" ומהו הדימוי בביטוי זה?
פירוש הביטוי: נחלץ ברגע האחרון, כשכבר נראה היה שאין תקווה. מקור הביטוי בספר איוב י"ט: "בעורי ובבשרי דבקה עצמי, ואתמלטה בעור שיני". הפרשנים ניסו להסביר את הביטוי והעלו שני הסברים. אבן עזרא כותב: "לא נמלטתי, אלא כמו שיני בעור" (כלומר, לא הצלחתי להימלט). פירוש מצודת דוד מקאברי: "אשא כל בשרי בשיני, כי כל הבשר נלקה ונשחת ולא נותר מהם... לבד הבשר הדבוק בשיני".
עידן מורג כותב: כחלק מתפקידי הצבאי אני מביא במצגות שקופית או סעיף של "גאנט", כלומר הצגה גרפית של עיקרי התוכנית וחלוקה גסה יחסית לזמנים. מה מקור המונח?
תרשים גאנט (Gant chart) הומצא על ידי המהנדס האמריקני הנרי גאנט (Gantt) בשנת 1917. תוכנות אקסל ומיקרוסופט מציעות מודלים של תרשימי גאנט.
דוד גורלי: טרחתי, יגעתי ולא מצאתי את בעל האמירה "האלוהים נמצא בפרטים".
הביטוי הוא מאנגלית: God is in the details, והוא נפוץ מאוד היום וחביב במיוחד על נושאי דרשות נוצריות. יש מייחסים אותו לסופר גוסטב פלובר, איש המאה ה-19, אך אין לכך ראיה ודאית. אחרים מייחסים את האמרה לארכיטקט לודוויג ואן דר רוהה, שחי במאה ה-20 ונהג להשתמש בה תכופות.
משה לוי כותב: מה מקור המילה "סנוב"? שמעתי שזה מהתקופה שנפוליאון הסכים להכניס לצבא גם קצינים שלא ממעמד האצולה. האם יש אמת בכך?
אין הכרעה על מקור המילה, אך הדעה הרווחת היא שמקורה בימי הביניים במשמעות סנדלר. במאה ה-19 היא הורחבה למשמעות אדם הנמצא במעמד נמוך ומתחזה בהתנהגותו לבעל מעמד גבוה יותר. קיים פירוש אחר, שלפיו המקור הוא ביטוי לטיני ששובש: Sine nobilitate, מי שאינו מן האצולה, אך השקפה זו נחשבת דרש עממי.
ארז כותב: האם ניתן לומר "אני חלוק עליך"? לטעמי יש לומר אני חולק עליך, משום שאנשים חולקים והדעות הן שחלוקות.
בהיגיון פשוט ארז צודק, אבל הצורה "חלוק עליך" נפוצה כבר בתלמוד, כמו במדרש: "בכל לבבך... שלא יהיה לבך חלוק על המקום" (ספרי), וכן היא נפוצה בספרות ימי הביניים והיא תקנית וגם נאה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
ברוריה שואלת: האם אומרים "בוכרה" במלעיל או במלרע? כל השנים נהגנו לשיר במלעיל את השיר הנודע "בבוכרה היפה...". מורתנו בחוג לאמנות הוגה בוכרה במלרע וטוענת שכך אומרים הבוכרים עצמם. מי צודק?
בוכרה היא עיר-מדינה עתיקה מאוד, שעברה ידיים רבות מאז צאצאי ג'ינגיס חאן ועד מעמדה היום במסגרת אוזבקיסטן. מאז ומעולם היא נהגתה במלעיל, בוודאי בעת החדשה.
מיכל הירש-נוי שואלת: האם יש לכתוב ליצן או לצן?
האקדמיה החליטה בשנת 97' כי המילים "לצן" ו"לצנות" יופיעו בצירה חסר בכתיב המנוקד והלא
מנוקד. כך מופיעה המילה "לצן" גם במילון התאטרון של האקדמיה משנת 40'. הנימוק העיקרי להחלטה היה שהכתיב הזה מקרב אותה למילה הנפוצה "לץ". ההחלטה הזו תמוהה, בלשון המעטה. בתלמוד מופיעות "ליצן" ו"ליצנות" כמעט תמיד בצירה מלא, זו הצורה הכמעט בלעדית שבה היא נכתבת היום בעיתונות ובספרות והיא הקרובה ביותר לדרך שבה אנו הוגים את המילה.
נחשון שואל: האם הביטוי "למרב ידיעתי" הוא ביטוי תקני?
"מרב" (או מירב) נולדה בעברית החדשה בעקבות "מיטב" המקראית, במשמעות "החלק הגדול ביותר".
"למרב ידיעתי", כמו "למיטב ידיעתי" פירושו "עד כמה שידיעתי מגעת". ביסוד שני הביטויים עומדת דווקא צניעות: מי שמדבר על "ידיעתי הרבה ביותר" או "ידיעתי הטובה ביותר" רומז שהוא אינו יודע כל.
יוני שואל: איך נכון לומר: "השמין" או "שמן"? "הרזה" או "רזה"?
גם וגם. "השמין" במשמעות "נעשה שמן" קיים כבר במקרא. "הרזה" במשמעות "נעשה רזה" היא מן העברית החדשה, באנלוגיה ל"השמין".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ליצן או לצן? צילום: יהונתן שאול
|
|
|
|
|
|
|
שאלה: הכחיש ומכחול
|
|
|
|
|
|
|
כרמית שגב שואלת: ידוע כי נכון יותר לומר "להכחיש" בכ"ף לא דגושה, אך האם זו בהכרח טעות לומר זאת בכ"ף דגושה?
הבעיה חלה גם על "הכחיל", "הכחיד", "מכחול" ועוד. הבלשן יצחק אבינרי התייחס לכך כבר לפני יותר מ-50 שנה: "יש להתיר כאן את הכ"ף הדגושה, בניגוד לדקדוק, כי כ"ף שוואית רפה לפני חי"ת קשה מאוד בדיבור". אבינרי מזכיר שכבר במקרא מופיע דגש במקרים דומים כמו במילה "להתפינו" (שמות ב', סיפור משה בתיבה) הקרויים "דגש לתפארת הקריאה", ומוסיף: "לא אדע תפארתם מהי, אך דגש קל על להצחיש ולהצחיל - באמת לתפארת הוא, להקלת הדיבור". אבינרי מביא גם את המילה "כמצחיל" בתפילות, המילה מצחול במשניות ועוד. כלי התקשורת מחמירים עם הקריינים והאקדמיה לא דנה בנושא. המדור הולך עם אבינרי וכך קהילת דוברי העברית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עיצורים 1: עין ואין
|
|
|
|
|
|
|
ד"ר דוד בן-מנחם מאוניברסיטת ישיבה בניו יורק כותב על הדיון בעיצורים חי"ת ועי"ן (הזירה הלשונית 4.3): "רוב הישראלים יוצאי ארצות האיסלאם, ולא רק התימנים, איבדו את עיצורי הגרון כדי להשתלב בישראליות". בן מנחם מוסיף כי כבר בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף כ"ב) מדובר על כך שהעיצור עי"ן מתחיל להיעלם ושאנשי התקופה מוטרדים מכך: "אמר רבי אסי: חיפני ובישני (יהודים מחיפה ובית שאן - ד.ב.מ) לא יישא את כפיו... אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי טבעונין, מפני שקוראין לאלפי"ן עיני"ן ולעייני"ן אלפי"ן". בן-מנחם מסביר: "מפני אי יכולתם של אנשים ממקומות שונים בארץ להבדיל בין עי"ן ובין חי"ת בדיבורם, לא היו נותנים להם לעלות ולשמש כשליחי ציבור, או אם היו כוהנים, לא נתנו להם לברך את הקהל בברכת כוהנים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עיצורים 2: הצ'ופצ'יק של הזין
|
|
|
|
|
|
|
הגולש א.מ כותב בתגובה ל"פולנייה אוהבת ז'ין" (הזירה הלשונית, 4.3): "יש עוד עיצורים בעברית של היום. דל"ת (כמו th באנגלית בראש המילה), עי"ן (נשמעת כמו רי"ש גרונית), ת"ו (כמו th באנגלית בסוף המילה) ועוד. מהו מעמדם של העיצורים הנ"ל?
בדרך כלל העיצורים האלה לא נקלטו בעברית, אבל אפשר לשמוע אותם באופן מזדמן. כך התאמנה כל המדינה יחד עם עזאם עזאם וכפילו ב"ארץ נהדרת" על "מע'אר" (שיש כותבים אותו מג'אר). את th, על שתי ההגיות שלה, אפשר לשמוע בביטויים באנגלית שזלגו אל הדיבור העברי כמו "ד'ה מארקר" או "דאון טו ארת'".
ואלישע פרוינד מקנח בסיפור מהחיים: "בבית הספר היסודי שבו למדתי נהוג היה להקריא את שמות התלמידים בכיתה מתוך יומן עב כרס. באחד השיעורים הראשונים של השנה קראה המורה בשם "בזראנו". הילד התקומם ואמר: "המורה, קוראים לי בז'ראנו, יש לי צ'ופצ'יק על הזין". המורה העיפה את התלמיד אל מחוץ לכיתה. התלמיד, אגב, היה בנו של בעלי בית החרושת לסיגריות בז'ראנו".
ruvik@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | דעתן ובעל טור ב"זמן תל אביב". מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית, שמנסה לחבר את "אחלה סבאבי" עם הרמב"ם וקהלת. חובק תשעה ספרים, כתב-עת, חמישה בנים ומכונית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
