 |
 |
|
|
|
|
|
|
| מאז ומתמיד נעדרה ההילה מראשו של הכרוב. אבל ההיסטוריה, כמו המיתולוגיה, מגלה כי תכונותיו ומורכבותו רבות לפחות כמספר העלים העוטפים אותו. להקיש באצבע |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"על שפת נחל השוטף סמוך לעדן, רוו את נפשם כרוב וכרובית. יום יום, כזרוח השמש, יפתחו את פרחיהם בצבע הלימון ויעניקו צוף לכל מבקריהם. ובערוב היום יסדרו את פרחיהם הענוגים ויתרחצו בטל הלילה. כה היו פורחים יום יום במשך כחודשים ימים.
ויהי היום ותלך חוה, אם כל חי, לשדה ללקוט עשבים ושורשים. ותשמע בדרכה המולה רבה, ותפן כה וכה, ותרא דבורים מתעופפות והן טעונות צוף. ותתאווה חוה להכיר ולראות את הצמחים המעניקים צוף לדבורים, ותשאל אחת מהדבורים על הדרך ועל המקום שמשם הן באות. ותען הדבורה ותאמר:'במרחק פרסה אחת מכאן תבואי אל כר נרחב, ואחרי הכר גבעה גדולה, ואחרי הגבעה שוטף נחל מהיר ועל שפת הנחל גדלים הצמחים, המעניקים לנו צוף כאוות נפשנו'.
ותלך חוה ותעש כדבר הדבורה, ותעבור את הכר ואת הגבעה ותבוא אל הנחל. ויהי כאשר קרבה אל שפת הנחל, ותעמוד כנדהמה מרוב ההוד והתפארת לעלי הצמחים הפוריים והרעננים, ומזיו הפרחים הרבים המוקפים המון שוקק של דבורים מעופפות. ותקרב חוה אל אחד הצמחים ותאמר:'הגידה נא לי, מה שמך ומי הביאך הלום?', ויען הצמח:'שמי כרוב ואני בן טיפוחים למזל הכרוב, הממונה על ענני החורף'. ותקרב חוה אל צמח אחר, ותשאל גם לשמו ומוצאו הוא, ויען הצמח ויאמר:'אנוכי שמי כרובית והנני בת חמודות לכרוב המעופף מעל להרי השלג'. ותפן חוה אל הכרוב והכרובית ותאמר:'אם ישר הדבר בעיניכם, הקימו לכם ניר
גם בגינתי'. ויפתחו הצמחים את פלחי קציציהם שהצהיבו, ויעניקו לחוה זרעים חומים וזעירים. ותיקח חוה את הזרעים ותשוב אל גינתה ותזרעם בערוגה אשר הכינה למענם. ויציצו הזרעים, וישאו עלים יפים, ותשמור עליהם חוה כעל בבת עינה. ויגדלו הכרוב והכרובית בגינה ויתרחבו שבעתיים מאשר על שפת הנחל, כי טיפלה בהם חוה באהבה. יום יום היא משקה אותם, מעדרת וגם מנכשת מסביב לשורשיהם.
אולם ככל אשר גדלו הצמחים יותר, כן נהפך לבו של הכרוב לרעה על הכרובית, כי ראה הכרוב את הכרובית הולכת וגדלה, הולכת ומרחיבה את עליה, הולכת ומתפשטת למרחוק, וירא לנפשו פן תקום הכרובית יום אחד ותדחק את רגלו. ומרוב כעס ופחד היה הולך ומקפל את עליו, מתכווץ ומתכנס לתוכו.
פעם באה חוה להשקות את הכרובית ולזבלה, וייחר אפו של הכרוב ותבער בו אש הקנאה, ומרוב כעס קיפל את כל עליו והצטנף ככדור. ראתה הכרובית את הדבר ותלעג לחברה, אשר הקנאה אוכלת אותו. ותפרע את ראשה ותצחק צחוק אדיר, ותחשוף את שיניה הלבנות כשלג. וחוה הרגישה בדבר, לקחה עלים מספר ותכס בהם את פני הכרובית, כדי שלא יתגלה צחוקה לאור השמש, ואל הכרוב ניגשה ותנחמהו.
ומאז ועד היום הזה צוחקת הכרובית, והאדם מכסה את פניה בעלים. ואילו הכרוב מקפל את עליו, מצטנף ומתכנס לתוכו, והאדם ניגש אליו בלאט, תוהה על קנקנו ומקיש עליו באצבעו, כדי לדעת את אשר עם לבבו".
הכרוב והכרובית. לפי "אגדות צמחיאל" של ברוך צ'יזיק.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
החקלאים באזור הים התיכון אף פעם לא שותלים כרוב ליד כרמים מתוך דאגה שמא הדבורים יעבירו את הריח שלו לגפן ויפגמו בטעם היין. המיתוס שהכרוב מזיק לגפן נולד כבר בימי יוון ורומי העתיקות. היוונים והרומים האמינו שאכילת כרוב בזמן משתה מונעת שכרות. אף הרב סעדיה גאון ממליץ "לערבב את הכרוב בתוך השיכר, "כי יש בו כוח שמונע מן השכרות". המיתולוגיה מספרת על המלך ליקורגוס מאדונס, שלקח בשבי את כל חיילי דיוניסוס שסבלו מהנגאובר נורא עקב מסיבת ניצחון על אויבם הקודם. דיוניסוס עצמו צלל למעמקי הים ומצא מקלט במערה של טטיס. טטיס, מצדה, הכתה את ליקורגוס בשיגעון, והוא ביתר בחרבו את בנו דריאס, כי היה נדמה לו שהוא גפן. סופו של ליקורגוס שנתיניו השתלטו עליו, עינו אותו וקרעו אותו לגזרים. כרובים גדלו על החול במקומות שדמעותיו של ליקורגוס זלגו.
לאחרונה גילו המדענים שלוויטמין B, שנמצא בעלים של כרוב, יש השפעה מחמצנת ומרגיעה על המוח בעודו אפוף בענני אלכוהול. באוניברסיטה מסוימת בטקסס הצליחו לבודד תמצית של חומר מעלי כרוב ועשו בו שימוש מוצלח בטיפול באלכוהוליסטים.
מאז ומתמיד נחשב הכרוב לירק לא מתוחכם או לא מיוחס, בעיקר בגלל שאכילתו גורמת לגזים ואף בשל הריח הלא נעים בזמן הבישול. לוקולוס הגרגרן קבע שאין לכרוב מקום על שולחנו של ג'נטלמן. עם זאת, פותחו לאורך השנים יותר מ-400 סוגי כרוב. הסוג המקומי שלנו גדל בר לגובה של יותר ממטר וחצי. פריחתו דומה בצבעה ובצורתה לפרחי חרדל הבר וזרעוניו הקטנים בצבע חום ובטעם חרדל. כבר בימי אבותינו נהגו לזבל את הכרוב ולתרבתו כדי שיגדל יפה. על גודלו המופרז אומר תלמוד בבלי: "קלח של כרוב הניח לנו אבא והיינו עולים ויורדים בו בסולם" (כתובות קי"א).
את תכונתו הפלאית של הכרוב, שבכוחו להפיג נפיחויות בגוף, גילו כבר בימי הביניים ואף נהגו להשתמש בעליו כרטייה על פצעים. ב-1769 נקלעה ספינתו של קפטן קוק לסערה עזה, שבעקבותיה נפצעו 40 אנשים מהצוות. רופא הספינה הציל רבים מהם מנמק בעזרת קומפרסים של כרוב.
האגדה לילדים המספרת כי בתוך עלי הכרוב בגינה מוצאים תינוקות, נולדה בצרפת במאה ה-19. החוקרים משערים שהאגדה נוצרה לא רק בשל צורתו וגודלו של הכרוב, אלא אף משום שכשתולשים את העלים, הם מפרישים נוזל לבן שיכול להזכיר פוריות. אבל את משמעות הקשר בין כרוב לתינוקות הבנתי רק לאחרונה, כשהגעתי לבקר חברה יולדת ששדיה היו גדושים מדי בחלב. האחות הנמרצת קבעה שיש להתקשר מיד למטבח ולהזמין צמד עלי כרוב. "כרוב. שום דבר אחר לא עושה את זה יותר טוב מכרוב! ", היא הכריזה ושעה מאוחר יותר התרככו שדיה של חברתי ועלי הכרוב שהיא הוציאה מן החזייה היו חמים, מרוככים, מוכנים למילוי.
גדלתי על כרוב ממולא ברוטב חמצמץ של עגבניות בתוספת סוכר, מושחם בשמן בנוסח הונגרי. בנעורי, נחשפתי לכרוב הממולא של "מנגן", שנהג לעשות חישובים בעיפרון על דלפק השיש של המסעדה שלו בסמטה שיורדת משוק מחנה יהודה לרחוב בצלאל. הכרוב הממולא של מנגן היה הדוק ומאורך. האורז היה יוצא אחד אחד, וברוטב העגבניות שהיה מצרף לו לא היתה מתיקות. לא ממש הצלחתי לשחזר בדיוק את הכרוב שלו. מנגן, שהיה פרסי במוצאו, היה מבשל על פתילייה, אבל ניחוח התבשיל הזכיר לי שכדי להיכנס למקום שלו, היית צריך לעלות שלוש מדרגות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
שוקרוט קרפטי. בניגוד לדעת לוקולוס הגרגרן, בהחלט יש לכרוב מקום על שולחנו של ג'נטלמן
|
|
|
|
|
|
|
כרוב ממולא
|
|
|
|
|
|
|
1 כרוב פחוס שבו העלים לא צפופים למילוי
2 בצלים בינוניים קצוצים
3 כפות שמן תירס או חמניות
2 כוסות אורז פרסי שטוף היטב
2 חופנים עלי פטרוזיליה קצוצים דק
2-1 עגבניות
1 כפית מחוקה מלח
פלפל שחור טחון טרי
1/4 כפית בהר של קציצות או מעט פלפל אנגלי טחון (לא הכרחי)
לרוטב:
2 כפות שמן תירס או חמניות
2-1 רסק עגבניות
1/2 כפית סוכר
1 כפית אבקת מרק עוף
2 לימונים
1. מרתיחים בסיר גדול מים עם כף מלח. בעזרת סכין חדה מסירים מהכרוב את הגזע, בלי לפתוח אותו. מכניסים למים הרותחים, מבשלים דקה וחצי ומסננים.
2. מכינים את המילוי: מטגנים את הבצלים הקצוצים בשמן עד שהם מזהיבים ומסירים מהאש. מוסיפים את האורז השטוף והפטרוזיליה ומערבבים. מקלפים את העגבניות. מרחיקים את המיץ והגרעינים וקוצצים לקוביות קטנות ומצרפים לתערובת האורז. מתבלים במלח בפלפל (או בבהר) ומערבבים.
3. כשהכרוב מתקרר מפרידים את העלים. מסירים בסכין מכל עלה את העורק המרכזי וחותכים לחתיכות, בשאיפה לצורה משולשת. מניחים כף מילוי על העלה ומגלגלים אותו לאורך הגידים, לא נגדם, כך הם לא נשברים ונסגרים בקלות.
4. יוצקים לסיר מעט שמן ומרפדים בגבעולי הכרוב שהסרנו מהעלים. מסדרים את העלים הממולאים בשתי שכבות הדוקות ומסודרות כמו פאזל.
5. במחבת גדולה או בסיר נוסף, מחממים 2 כפות שמן, מערבבים ברסק העגבניות בטיפטיפה סוכר ובאבקת המרק. מוסיפים כ-2 כוסות מים ומתבלים במעט מלח. מוסיפים את המיץ מהלימונים. יוצקים את הרוטב על הממולאים. אם הרוטב לא מכסה אותם מוסיפים עוד מים רותחים. מניחים עליהם צלחת כדי שתשמור עליהם מהודקים. מכסים במכסה ומבשלים לאט, על אש נמוכה, כ-4-3 שעות .
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סלט קולסלו משודרג
|
|
|
|
|
|
|
1/2 כרוב ירוק
4 בצלים ירוקים
חופן עלי פטרוזיליה או ראשד קצוצים דק
8 צנוניות קטנות פרוסות דק
פלפל שחור גרוס
לרוטב:
1 ביצה
1 כף חומץ
יין אדום
2 כפות צלפים מסוננים
1/3 כוס שמן צמחי מלח
1. להכנת הרוטב, מערבלים את הביצה עם החומץ והצלפים במעבד מזון, ולאט לאט מוסיפים את השמן.
2. חותכים את הכרוב לרצועות ושמים על צלחות ההגשה בקערה רחבה. יוצקים עליו את הרוטב וזורים את הבצל, הפטרוזיליה והצנוניות. מפזרים פלפל גרוס.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שוקרוט קרפטי
|
|
|
|
|
|
|
1 צנצנת כרוב כבוש (לאחרונה אפשר להשיג בארץ כרוב כבוש בצנצנות המיובא מצרפת. הוא הכי מוצלח, אבל יש גם כרוב לא רע מפולין).
1 כף גרגירי קימל
1 נקניקייה שמנה וגדולה של כבש או 5-3 נקניקיות מרגז או צ'וריסוס
300-200 גרם בשר מעושן כמו חזה אווז מעושן או נקניק מעושן אחר או קורן ביף, חתוכים לקוביות
1 קבנוס חתוך לפרוסות
5-3 נקניקיות רגילות, פרוסות עבה ומטוגנות קלות
6-5 שיני שום קלופות פרוסות
4 כפות שמן
1 כף גדושה קמח
5-4 תפוחי אדמה בינוניים קלופים וחצויים
2 כוסות מרק צח של עוף או מים עם כפית אבקת מרק
פלפל שחור טחון
1/2 פפריקה חריפה (לא הכרחי)
4-2 כוסות מים
1. בסיר רחב קולים מעט את גרגירי הקימל ומוציאים. מוסיפים לסיר טיפת שמן ומטגנים קלות את הנקניקיות השמנות ואת קוביות הבשר המעושן ומוציאים לקערה בצד.
2. מוסיפים לסיר את השום, השמן והקמח ומטגנים על אש בינונית עד שהקמח מזהיב יפה. מוסיפים תוך כדי ערבוב את הנוזלים.
3. סוחטים קלות את הכרוב הכבוש ממי הכבישה ומערבבים לרוטב עם גרגירי הקימל. מצרפים את קוביות הבשר המעושן, הנקניקיות השמנות והקבנוס. מתבלים בפלפל שחור (ובפפריקה). מביאים לרתיחה ומבשלים כ-40 דקות ברתיחה מתונה.
4. בינתיים מכניסים לסיר נוסף את תפוחי האדמה, מכסים במים עם טיפטיפה מלח ומבשלים עד שתפוחי האדמה יתרככו. מסננים ומצרפים לתבשיל עם פרוסות הנקניקיות המטוגנות. מערבבים בעדינות ומבשלים כ-5 דקות נוספות. מגישים עם בירה קרה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | בעלת מדור אוכל במעריב משנת 92', חיברה 5 ספרי בישול וחוקרת לעומק את תרבות האוכל הישראלית. יכולתה הנדירה לחוש, לבשל ולספר סיפור – מניבה מאכלים שאי אפשר למצוא באף מסעדה.
| | | | |
|
|
|
|
|
|
|
