 |
/images/archive/gallery/106/107.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
איך לדבר יפה ומחונך על חופש הביטוי
|
|
|
 |
|
|
|
39 אחוז מתושבי המדינה חושבים שיש להגביל את חופש הביטוי. מזמן לא היתה אצלנו תקופה שמחה כזו לצנזורים על המחשבה. יצאנו, אם כן, למשאל רחוב בקניון רמת אביב כדי לקבל את התרשמות העם השבע בעניין חופש הביטוי:
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זמן החמוציות
|
|
|
|
|
|
|
תוך שיעול קל ולח, נכנס מר אני אל בית המרקחת ושאל: "האם יש לכם משהו נגד כאב גרון וגירוד באזור קו המשווה?"
הרוקח אמר: "ניסית חמוציות?".
"חמוציות?", תהה אני, "מה זה חמוציות?".
"מדובר בתרופה טבעית הומיאופתית למשעי. הנה הפרוספקט ב-87 צבעים טבעיים שכולם הופקו מחמוציות".
"יש לי גם בעיות בציפורניים של הרגליים. חוששתני שאחת הציפורניים זוממת להיות חודרנית".
"חמוציות טובות גם לזה, רגע, תן לי לקרוא את מה שכתוב פה: 'עשוי לעזור גם לכף הרגל, כולל הציפורניים, התקרחות בבית השחי וכאבי וסת לגברים אחרי גיל 80'. קח את זה".
"ומה, זה באמת עוזר?".
"הרבה אנשים אמרו שזה עזר להם".
מר אני כבר רגיל לרצפטים האלה. תמיד כשאני נכנס לבית מרקחת ומבקש תרופה, דואגים להציע לו משהו טבעי הומיאופתי.
"תגיד לי", שואל מר אני, "למה שלא תיתן לי קמבוצ'יון, אני עוד זוכר שהצעת לי קמבוצ'יון ואמרת שזה עוזר לכל דבר ושאיש אחד נמוך התחיל לגבוה אחרי שהוא לקח קמבוצ'יון".
"אתה צריך להבין שקמבוצ'יון כבר לא באופנה". עונה לו הרוקח. "אם אתה רוצה אני אתן לך, אבל זה היה לפני כמה שנים באופנה ואז זה השפיע מצוין".
"אה", מתחיל להבין מר אני ברפואה טבעונית, "משפיע רק מה שבאופנה".
"נו כן", עונה לו הרוקח, "זה העיקרון של רפואה טבעית. כוסות רוח חזרו לאופנה והנה, הן באמת משפיעות. קח, קח חמוציות, ואני מוסיף לך גם סרפד".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הטלפון המנשק
|
|
|
|
|
|
|
ידיעה מסעירה משדה המדע בישרה כי הטלפון הסלולרי העתידי מתוכנן להיות טלפון המעביר גם תחושות. חברת סמסונג, כך נמסר בטלפונים סלולריים למערכות העיתונים, פיתחה טלפון המסוגל לרטוט בכל מיני צורות. טלפון שאם מחייגים אליו ושולחים בקשה לרטט המזכיר ליטוף, תקבלו ליטוף או דגדוג או אפילו סטירה קטנה אם התחצפתם בשיחה, שירות דרוש לכל נערה. זוהי טכנולוגיה חדשנית, שפותחה כיוון שאין דבר שהאנושות מתמכרת לו יותר מאשר לטלפונים סלולריים חדשים.
סביבנו מאכלס את כדור הארץ דור אשר מגדיר את עצמו בעיני הסביבה ובעיני עצמו על פי הסלולרי שברשותו. כך קרה שהטלפון הסלולרי צריך מעתה גם לצלם, לשדר תוכניות טלוויזיה, לנגן, להתחנחן, להצחיק, ובקרוב גם ללטף ולהפליק. בגלל שאני חומרני לבלי קץ ויהודי כשיילוק, אני חושב כל הזמן על דרכים לעשות כסף. הדבר הבא שאמציא, אם כן, יהיה טלפון שיודע לתת נשיקה. סמסונג, תזכרו שהרעיון שלי.
אם הטלפון יכול לרטוט וללטף או לקפצץ ולדגדג, מדוע לא נבנה לטלפון שפתי גומי רך, גדושות בבוטוקס, והשפתיים האלה יתוכננו לנשק בחיוב זמן אוויר. לפעמים אין דבר שהאדם צריך יותר מאשר להעביר נשיקה למי שנמצאת רחוק ממנו או יותר מזה: לקבל נשיקה. ואם הטלפון כבר ממילא עושה את רוב העבודה של הקשר בין בני הזוג, למה לא נוסיף לו פונקציית נישוק סלולרי? מה זה בשביל סמסונג?
מובן שכמו כל רעיון טוב, גם זה ייגמר רע, תסמכו על בני האדם. בטוח שתוך זמן קצר יקומו שירותי מין למגוון נשיקות אחד על אחד או יותר בטלפון, ותוך זמן מהיר עוד יותר, תהיה בצד אחד של הטלפון נשיקה ובצד השני מטריד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משהו:
|
|
|
|
|
|
|
- מה מביאים היום מתנה להולדת ילד?
- מצלמות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פינת השלולית: מבת לבן
|
|
|
|
|
|
|
מאיר שלום,
חבר שלי טס לאמריקה, אני אמורה להצטרף אליו, אבל הוויזה לוקחת קצת זמן. בינתיים אני כותבת לו דרך פינת השלולית.
נסיך שלי,
עבר זמן מאז עזבת את השלולית, זמן שנראה לי כמו נצח. טסת לאמריקה ואני נשארתי פה לבד, מתגעגעת.
אני יודעת שרבנו הרבה בזמן האחרון (נפרדנו משהו כמו 15 פעמים ביומיים), ועד עכשיו לא הסברתי לך למה, ואתה בכל זאת המשכת לאהוב אותי והתעקשת שלא ניפרד. אז קודם כל תודה. תודה שלא ויתרת עלינו.
בבו, לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי, מהחיים שלי, ממך. הייתי מבולבלת. חברות שלי היו באות ומספרות לי שהן יוצאות עם ההוא ושהן נוסעות לטייל פה ושם ושהן עושות ככה וככה ואני פחדתי להרגיש פספוס. פחדתי שעוד כמה שנים אסתכל אחורה ואכעס על עצמי שלא מיציתי את הגיל הזה, את התקופה שאמורה להיות התקופה הכי יפה בחיים שלנו. הגיל שבו נוסעים, רואים עולם, נהנים מהחיים, לפני שבאות כל הבעיות של המשכנתה והילדים. רק עכשיו הבנתי בבו שבשלולית אמיתית אפשר לשלב הכל: גם לצאת ולראות עולם וגם להיות איתך.
בבו, גם אם לא נראה עולם, אני לא ארגיש פספוס, כי אני נמצאת עם הנסיך הכי מקסים בכל השלולית, הנסיך שבחר לאהוב דווקא אותי מכל הצפרדעים שמקרקרות סביבו.
יכול להיות שלא אמרתי לך את זה מספיק פעמים אז אני אגיד לך עכשיו כדי שגם כל העולם ידע: אני אוהבת אותך.
בתקווה שנישאר נסיך ונסיכה ושביום מן הימים נקים ממלכה ונהפוך לאגדה.
מתגעגעת המון, הנסיכה מהשלולית
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פינת השלולית: מבן לבת
|
|
|
|
|
|
|
מאיר שלום!
אני צפרדע במדים וקורא אדוק של פינתך המופלאה, פינה שגם בשבתות שאני סוגר בשלולית הצבאית, היא עושה לי תחושה של בית.
אז ככה...
אי שם בעיר נמל, יושב לו צפרדע די מבולבל.
זה 20 שנה שהצפרדע שוחה בשלולית, אך את הנסיכה שלו הוא עדיין לא מצא, אפילו לא צפרדעית...
הצפרדע אינו מבין במה הוא טועה ומדוע איננו מוצא את המכסה, הוא אינו בררן מדי, אך עם זאת לא קופץ על כל מציאה, הוא לא ביישן מדי, למרות שלא יבוא וידבר עם כל אחת שמוצאת חן בעיניו, הוא לא שמן מדי, אבל יכול להוריד עוד כמה גרמים מיותרים...
הצפרדע כבר כל כך התייאש עד שהוא נרשם לאתר של אל יווני ידוע כדי שזה אולי יעזור לו למצוא את המיועדת, עד כה ללא הצלחה...
נסיכה יקרה, אני כותב לך את מכתב האהבה הראשון מני רבים. אם את האחת שתוכל להפוך אותי בנשיקה מצפרדע לנסיך, אם את רוצה להכיר את הפנים של הצפרדע הכותב, פני למאיר.
מחכה ומצפה לנסיכה שלי, צפרדע שכבר מאוהב בך...
***
omeir@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
