 |
 |
|
|
|
|
| חיה נח לא מבינה איך הרשויות הזניחו במשך שנים הטיפול ברכוש ובמורשת של הערבים |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
חיה נח
9/3/2005 11:57 |
|
|
|
|
|
|
|
בשבועות האחרונים דווח במקומון בבאר-שבע כי המלצת בג"ץ לייעד את המסגד שבעיר העתיקה בעיר לטובת האוכלוסייה המוסלמית במקום ולהופכו למרכז תרבותי-חברתי למוסלמים בנגב, למעט לצרכי תפילה, מעוררת מורת רוח בקרב גורמים שונים.
המלצת בג"ץ עוררה מתרדמתם את עסקני השולים בעיר, והביאה אותם לעורר חששות פרימיטיביים, כאילו הפיכת המסגד למרכז תרבות מוסלמי "מהוה חלק בלתי נפרד מהמאבק לשחרור האדמות הכבושות מידי היהודים", או "צעד ראשון שעלול לגרום להפיכת העיר באר-שבע לעיר דו-לאומית ועיר מוסלמית בהמשך הדרך".
יש לציין, שעסקנים אלו זוכים לחשיפה תקשורתית רבה כשהם רוכבים על גלי פחד ושטנה, משלהבים יצרים ומשסים את הצבור היהודי באוכלוסיה הערבית. גם המועצה הדתית בעיר לא החמיצה את ההזדמנות וקראה למתפללים בבתי הכנסת, באמצעות הרבנים, להביע מחאה כנגד
החלטת בג"ץ, וזאת בטענה ש"המלצת בג"ץ עלולה להמיט אסון על העיר ועל צביונה של העיר כעירו של אברהם אבינו".
באר שבע מהווה מרכז חברתי וכלכלי לכל תושבי הנגב, ומדי יום מגיעים אליה אלפי ערבים-בדואים מאזור הדרום. אולם לאלפים רבים אלה מבין תושבי באר-שבע, הפלשתינים-ערבים-בדואים אין בעיר אף לא מרכז רוחני, תרבותי, או חברתי אחד.
אזרחי העיר הערבים נאלצים להסתייע בשרותי החינוך, הדת, התרבות והקבורה בעיירות הבדואיות שמסביב לבאר-שבע, בעוד שבעיר עצמה אין אפילו גן ילדים ערבי אחד לרפואה, שלא לדבר על מתנ"ס או בית-ספר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"עננת צחנה כבדה"
|
|
|
 |
|
|
|
החלטת בג"ץ להפוך את המסגד למרכז תרבותי חברתי למוסלמים, באה לתקן את המעוות ולפצות ולו במעט על עוול הנמשך שנים רבות. בג"ץ יכול היה להרחיק עוד לכת בהחלטתו ולאפשר שימוש במסגד לתכלית שלשמה הוקם, דהינו, מרכז רוחני שבו תתקיים הזכות לחופש דת ופולחן.
משך עשרות בשנים הוזנח המסגד וכיום הוא מט לנפול. בקשותיהם של ארגונים ערביים שונים ליטול לידיהם את האחריות על הטיפול במקום, ולממנו מתקציביהם הפרטיים נדחו על הסף. השלטונות העדיפו, ככל הנראה, לראות את המקום מתכלה והולך ולא להעבירו לערבים.
בשנת 1997, כאשר ביקשו התושבים המוסלמים להתפלל בסמוך למסגד, היו מי שדאגו לפזר גללי פרות מסביב לו. המתפללים, בתגובה, פרשו יריעות ניילון על הגללים ובחום הכבד של חודש יולי כרעו על ברכיהם והתפללו תחת עננת הצחנה הכבדה. תושבי העיר היהודים שחלפו במקום בזו להם בקריאות שטנה.
גם בית הקברות המוסלמי בעיר הוזנח. משרד הדתות אינו מקצה תקציבים לטיפול בו, והוא משמש מזה שנים מרכז לנרקומנים ומחוסרי בית. הזנחת הטיפול ברכוש ובמורשת הערבים הם מחדל מחפיר שגם המדינה וגם פרנסי העיר אחראים לו.
אם היו מונעים מיהודים תפילה בבתי תפילה השייכים להם בכל ארץ אחרת בעולם, היינו נזעקים וזועקים חמס, על האנטישמיות, הגזענות והאפליה. בישראל לעומת זאת, איננו מסוגלים לראות את שכנינו הערבים מבקשים את הבעלות על קניינם ואת מימוש זכותם להשתמש בנכס שהוא חלק ממורשתם הרוחנית.
חיה נח היא פעילה בפורום לדו-קיום בנגב, עמותה ערבית יהודית הפועלת לקידום שוויון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
|
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
