 |
 |
|
|
|
|
|
|
| הם לובשים סרבלים כמו טייסים, יוצאים לאותן משימות ונחשפים לאותה אש מעבר לקווי האויב. אבל מישהו החליט שהדם של המכונאים המוטסים פחות כחול - ולכן הם אינם נחשבים ללוחמים. עכשיו נמאס להם, וקבוצה של 150 מהם יוצאת למאבק - עד הניצחון. "זה עניין עקרוני - הגיע הזמן שחיל האוויר יכיר בכך שאנחנו לא בנים חורגים". קרבות אוויר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ב-26 ביוני 1997 זומן רב-סמל מתקדם מאיר ללשכתו של מפקד חיל האוויר, האלוף איתן בן-אליהו. על השולחן היה כיבוד קל, אבל האלוף ניגש ישר לעניין. הוא קרא למאיר והעניק לו מגילת ציון לשבח (צל"ש) שעליה הוסברה הסיבה: "בגין דבקות במשימה, אומץ לב ומקצוענות ראויים לשבח".
האירוע שזיכה את רס"מ מאיר באותו צל"ש התרחש רק חודש וחצי לפני כן. ב-5 במאי היתה טייסת ה"ינשוף" (מסוק סער מסוג בלק הוק), שבה משמש מאיר כמכונאי מוטס, בכוננות בצפון, עקב מבצע חודר ומסוכן שניהלה סיירת הצנחנים מעבר לקצה רצועת הביטחון בדרום לבנון. למרבה האסון, הצורך להזניק את מסוק הכוננות של מאיר לשטח התממש: שכן ברצף היתקלויות עם פעילי חיזבאללה היו לסיירת שלושה הרוגים ועוד שלושה פצועים. תוך כדי הקרב הגיח המסוק של מאיר לשטח שלוש פעמים כדי לחלץ את הנפגעים לשטח ישראל.
הפינוי התבצע תוך כדי חיפוי של שני מסוקי קרב מסוג קוברה, שניסו לשתק את מקורות האש של המחבלים.
רס"מ מאיר, כיום בן 46, עדיין מילואימניק מסור באותה טייסת שבה שירת בזמנו בצבא הקבע, שומר את הצל"ש עם עוד עשרות תעודות שצבר כעדות לגיחות מעבר לקווי האויב, המהוות חלק קטן מ-3,000 שעות הטיסה הרשומות ברזומה שלו. אלא שהאוסף המרשים של התעודות, המהווה מקור לגאווה, הוא גם גורם לתסכול. לא בגלל מה שכתוב בתעודות אלא בגלל שלמרות העובדה שהוא סיכן את חייו שוב ושוב, הוא כלל אינו נחשב "לוחם".
מתברר כי על פי תקנות חיל האוויר, מאיר שייך ל"צוות עזר אוויר". שני טייסי צוות הינשוף מוגדרים לוחמים, אבל המכונאי המוטס, הממריא איתם, מבצע אותן משימות ונחשף לאותם סיכונים, איננו נחשב לוחם, הגדרה שטעונה אישור גם של אגף כוח האדם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"סמלים זה חשוב, אי אפשר לזלזל בזה". מכונאי מוטס מחוץ למסוק "ינשוף" בתרגיל השבוע
|
|
|
 |
|
 |
|
תעודה עם שני פסים
|
|
|
 |
|
|
|
כמילואימניק מתייצב מאיר בטייסת לפחות פעם בשבוע-שבועיים כדי לטוס ולשמור בכך על כשירות הטיסה שלו, בדיוק כפי שמקובל גם לגבי אנשי המילואים הטייסים של חיל האוויר. אלא שבמקביל לשירות התובעני הזה מאיר לוקח באחרונה חלק במאבק חסר תקדים בתולדות חיל האוויר, שבמסגרתו התארגנו כ-150 מכונאים מוטסים בקבע ובמילואים, שמהווים את הרוב המוחלט של המערך הזה בחיל האוויר. המשימה: לשים קץ למה שנחשב מבחינתם כ"אפליה באוויר", כלומר לגרום לכך שחיל האוויר יכיר גם בהם כבלוחמים.
המכונאים המוטסים אומרים כי הם אינם נלחמים על תנאי שירות כספיים. "מדובר בעניין עקרוני", אומר אחד מהם, "אנחנו רוצים הכרה של חיל האוויר ושל צה"ל בכך שאנחנו לוחמים לכל דבר, ולא כסף. גם אם נצליח במאבק הזה שחשוב לנו כל כך וגם אם לא, בכל מקרה נמשיך לטוס". מאיר מנסח את מטרות המאבק גם כך: "אנחנו משקיעים בתפקיד שלנו גם את הדם וגם את חיי המשפחות. הגיע הזמן שחיל האוויר, שהוא המשפחה הנוספת של כל אחד מאיתנו, יכיר בכך שאנחנו לא בנים חורגים".
פרטי המאבק של המכונאים המוטסים נחשפים כאן בראשונה, אבל סוגיית ההבחנה בינם לטייסים טעונה ורגישה כבר זמן רב. אבל לא תמיד המצב היה כך. כאשר חיל האוויר החל לקלוט את המסוקים הראשונים שלו בשנות החמישים וייסד את מקצוע המכונאי המוטס - שבכל מסוק סער משלים את עבודתם של הטייסים מאחור ואף אחראי להפעלת המקלעים במקרה של היתקלות מטווח קצר - הוא נחשב ל"צוות אוויר" לכל דבר.
נדיר סגל, בן 73, מראשוני המכונאים מוטסים של חיל האוויר, אשר קיבל בשנת 1964 עיטור על מבצע מסוכן, מספר: "לנו, שהיינו המכונאים המוטסים הראשונים לא היתה בעיה עם המילה'מכונאי'. קיבלנו את אותם סמלים כמו הטייסים וידענו שהטייסים לא מוכנים לזוז בלעדינו לשום טיסה, ומבחינתנו זה היה מספיק כדי שנרגיש מוערכים".
כאשר צ', בן 41, בנו של נדיר, הפך בעצמו ברבות השנים למכונאי מוטס, הוא עדיין קיבל את אותן כנפי איש צוות האוויר כמו הטייסים. אלא שזמן קצר לאחר מכן חל שינוי: בשנת 1978 הוחלט בחיל ליצור הבחנה בין הטייסים והנווטים לבין המכונאים המוטסים ושאר בעלי תפקידים המוגדרים בחיל האוויר כיום כ"צוות עזר אוויר", כמו פקחי העמסה, שגם הם, כמו המכונאים המוטסים מבצעים את משימותיהם באוויר, ושאר בעלי התפקידים - על הקרקע.
בשלב הראשון הוחלט להחליף את תעודות אנשי צוות האוויר של המכונאים מוטסים לתעודות "צוות עזר אוויר", שעליהן משורטטים שני פסים ירוקים, כדי שאיש לא יחשוב חלילה בטעות שמדובר בטייסים. עשור מאוחר יותר נוצרה גם הבחנה חיצונית, כאשר המכונאים המוטסים קיבלו הנחיה להחליף את כנפי הטיסה שלהם מכנפי בד כמו הטייסים (אם כי עם סמל מעט שונה) לכנפי מתכת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השפלה במלון הטייסים
|
|
|
|
|
|
|
ברוריה וראובן וינדר מחולון, שבנם אריק ז"ל נהרג תוך כדי חילוץ פצועים ליד אגם קרעון במלחמת שלום הגליל ב-1982, שמעו על ההוראה להחליף את כנפי הטיס של המכונאים באקראי באזכרה לבנם. "תוך כדי אזכרה שמתי לב שמכונאים ששירתו ביחד עם הבן שלי מתלחששים ביניהם", מספר וינדר, "שמעתי אחד מהם אומר לשני שיעמידו אותו לדין כי הוא עדיין מחזיק בסמל מבד, וכשביררתי אחרי האזכרה פרטים, פתאום הבנתי שהמכונאים בחיל האוויר נחשבים ללא לוחמים".
בני הזוג וינדר התייצבו לאחרונה לצד המכונאים המוטסים הפעילים של חיל האוויר כדי לתת להם "תמיכה במאבק בשם הבן". כך גם שותף למאבק עובדיה קלעי, יושב ראש ארגון יד לבנים בבאר-שבע, שבנו הרצל ז"ל נהרג כמכונאי מוטס כמה ימים לפני אריק וינדר, ביום הראשון של מלחמת שלום הגליל.
ברוריה וינדר מסבירה: "כאשר אריק שלי היה בחיים הוא תמיד היה מגיע הביתה עם הנשק תלוי על הכתף ותמיד ידעתי שהוא עושה דברים נורא מסוכנים ונחשב קרבי מאוד. זה נורא הכעיס אותי לגלות שש שנים אחרי שהוא נהרג שהוא לא היה מבחינת חיל האוויר לוחם על באמת, ואני לא יכולה להשלים עם זה עד היום. שלחתי לא מזמן מכתב למפקד חיל האוויר, שהיה מעט חצוף. הצעתי לו לשנות את הכיתוב על המצבה של בני כך שיהיה כתוב שהוא'נהרג במהלך טיול ללבנון' במקום'במהלך מלחמת של"ג', כי אם אריק לא היה לוחם כפי שטוענים בחיל האוויר, אז כנראה שלא היה לו מה לחפש בלבנון בכלל, חוץ מאשר לטייל".
למרות מספרם המצומצם יחסית של המכונאים המוטסים - שכן הם מוצבים רק בטייסות מסוקי הסער - רשימת החללים מקרבם אינה קצרה כלל והיא כוללת 28 הרוגים. מכונאים שפתחו במאבק מספרים כי הסיכון העצום בתפקידם "זה לא הדבר היחיד שהופך אותנו ללוחמים. למעשה, מכונאים מוטסים עוברים הכשרה של כמעט שנתיים כמעט כמו הטייסים, כולל סדנת הישרדות. הם נבחרים בקפידה לאחר שירות בגפים הטכניים של חיל האוויר על הקרקע. למעשה, כשהם נמצאים בשטח בלחימה הם בסיכון גבוה יותר מאשר הטייסים, משום שבזמן שהטייסים נמצאים בתוך תא הטייס הם צריכים לצאת החוצה כדי לטפל במסוק או כדי להעמיס את הנפגעים ועלולים להיחשף לאש האויב. אם צריך להילחם מטווח קצר הם אלה שעושים זאת. לא יכול להיות יותר לוחם מזה".
קצין , שמשמש גם הוא כמכונאי מוטס במילואים, מוסיף כי אי ההכרה בהם כבלוחמים גורמת להם להשפלות. "לפני כמה שנים למשל נערכה בבסיס פלמחים מסיבה שאליה הוזמנו כל הלוחמים כסיכום לסדרה של פעולות מבצעיות מתישות", מספר הקצין, "כשגילינו שיש מסיבה ולא הוזמנו התקשרנו למפקד הבסיס והוא מיד התנצל ואמר שמדובר בטעות שנבעה מכך שההזמנות בוצעו על פי רשימות הלוחמים. למרות ההתנצלות, זה היה מעליב".
מאיר מספר על השפלה נוספת תוך כדי הפעילות בצפון בתקופה שצה"ל דימם ברצועת הביטחון. לדבריו, באחת הכוננויות שהו במלון המיועד לאנשי צוות אוויר אורחים בבסיס רמת דוד. "הטייסים של המסוק שלי ואני הלכנו לחטוף כמה שעות שינה כדי שנהיה ערניים במקרה של הקפצה. לרוע המזל, במהלך הלילה הגיעו לבסיס טייסים אורחים נוספים לצורך אימונים. בגלל שלא היה לטייסים איפה לישון העירו אותי באמצע הלילה, למרות שהייתי בכוננות והורו לי לפנות עבורם את החדר. בלית ברירה לקחתי מזרן והלכתי לישון בחדר של הטייסים מהצוות שלי, על הרצפה מתחת למיטות שלהם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא נותרה לנו ברירה
|
|
|
|
|
|
|
לפני כשנתיים בוצע ניסיון ראשון להתמודד עם הבעיה. לצורך כך הוקמה ועדה מיוחדת מטעם ראש להק אוויר למסוקים, שבה היו חברים מכונאים מוטסים וטייסים כדי לבחון לעומק, האם על חיל האוויר לפנות אל אגף כוח האדם במטכ"ל בבקשה להכיר במכונאים כלוחמים.
מסקנות הוועדה, שסוכמו ב-9 בספטמבר 2003, היו חד-משמעיות: "השילוב בין החיוניות (של המכונאים המוטסים, ע"ר) בכל משימת מסוק סער, רמת הסיכון הזהה בשדה הקרב (לעומת הטייסים) ומסלול ההכשרה העונה על קריטריוני צה"ל מציב את המכונאי המוטס בדרגה שונה מכל צוות עזר אוויר אחר, על כן אנחנו ממליצים לפנות לאגף כוח האדם בבקשה להגדירו כלוחם".
אבל המלצות לחוד ויישום לחוד. עד היום איש לא פנה לאגף כוח אדם לשנות את מעמד המכונאים. לאחרונה, לאחר פניות חוזרות ונשנות למפקד חיל האוויר האלוף אליעזר שקדי שלא נענו בחיוב, נואשו המכונאים המוטסים מהסיכוי שהחיל יראה בהם בעצמו כלוחמים, ויפנה בעניינם לאגף כוח אדם. לכן, התארגנו 150 המכונאים המוטסים ביחד, ובאמצעות עורך הדין שלומי ציפורי ביקשו להבהיר כי אם לא יזכו למעמד של לוחמים בכוונתם לעתור לבג"ץ כדי שהוא יכפה את ההכרה הזאת על צה"ל.
במכתב ששלח לראש אגף כוח האדם האלוף אלעזר שטרן לפני חודשיים כותב עורך הדין ציפורי: "אני פונה אליך בשם מרשיי, 150 מכונאים מוטסים בשירות קבע ומילואים. צה"ל כמו כל ארגון צבאי לוחם חייב להכיר ולהוקיר את לוחמיו. הכרה זו חיונית ונדרשת לצה"ל כמו גם ללוחמים עצמם, ויש בה מחד כדי לעודד אנשים להצטרף לעשייה בחוד החנית - המערך הלוחם - ולפתח נכונות להקרבה עצמית תוך סיכון חיים ומאידך להביע את הערכת ותודת הצבא לאלה ההולכים לפני המחנה ונשואים בעיקר הנטל. ללא הכרה זו ספק אם יימצאו די חיילים שיספיקו לשרת כלוחמים".
המכונאים המוטסים התלבטו קשות לפני שהחליטו לפתוח חזית משפטית במאבקם, אבל עכשיו הם נחושים לפנות לבג"ץ "בלית ברירה", לטענתם . "חיל האוויר זה הבית שלנו, זו המשפחה, קשה לנו מאוד עם המאבק אבל באמת לא נותרה לנו ברירה", אומר אחד מהם, "כנראה שהמלצות הוועדה מטעם חיל האוויר עצמו אינן מיושמות בגלל שבראש החיל ניצבים רק טייסים ולא מכונאים, ומשום מה הטייסים חוששים שאם ייתנו לנו מעמד של לוחמים זה ייפגע בהם ובמעמד המיוחד שלהם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נדיר סגל אומר כי הוא יתמוך במאבק עד לניצחון "כי אין מאבק צודק יותר מן המאבק הזה". בנו מספר כי למרות שהתבקש להחליף כבר לפני שנים את כנפי הטיס מבד שקיבל לכנפי מתכת-הוא עומד בסירובו. "אני ממשיך ללכת עם כנפי הבד כי קיבלתי אותם בזכות ולא בחסד. סמלים זה חשוב, אי אפשר לזלזל בזה". סגל הצעיר היה שותף אף הוא לשורה ארוכה של פעולות חילוץ מתוך זירות תופת בלבנון, כולל חילוצן בידיים של גופות חמשת חיילי גולני שנספו בשריפה בוואדי סלוקי.
האלוף (מיל') איתן בן-אליהו, שהעניק לפני שמונה שנים את הצל"ש לרס"מ מאיר, אמר השבוע בשיחה מארצות-הברית: "אני חושב שהמכונאים המוטסים צודקים לחלוטין. הם חוצים את הגבול, הם יורדים ומתקנים מסוק במקומות המסוכנים ביותר והיו מקרים שהם הצילו מסוק כי תיקנו אותו בשטח. במה הם שונים מהטייסים? מבחינה ערכית זה נראה לי מובן מאליו שהם יוכרו גם כן כלוחמים".
ואולם מה שמובן מאליו לבן-אליהו כנראה עדיין נותר שנוי מאוד מחלוקת בחיל האוויר. לאחר חודשיים שבהם המכונאים לא קיבלו שום רמז לכך שחיל האוויר ישקול מחדש לפנות לאכ"א בבקשה רשמית מטעם החיל להכיר בהם כלוחמים, אמר השבוע גורם צבאי בכיר כי בקשת ההכרה בכל זאת תישקל שוב "כבר בשבועות הקרובים".
דובר צה"ל מסר בתגובה רשמית: "המכונאים המוטסים ממלאים תפקיד מרכזי וחשוב מאוד בעשייה של חיל האוויר וקיימת הערכה רבה לתרומתם ולפעילותם. בצה"ל ובחיל האוויר נערכת בחינה של סוגי התפקידים אותם יש להגדיר כלוחמים בשל ההשלכות השונות הנגזרות מכך. בין השאר נבחנת הסוגיה ביחס למספר מערכים ותפקידים מוטסים בחיל האוויר ובהם המכונאים המוטסים. התקבלה פנייה מעורך דין המייצג מכונאים מוטסים בבקשה להכיר בהם כלוחמים, ופנייה זו נבדקת במסגרת בחינת הנושא".
amirr@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | ראש הדסק הצבאי של "מעריב", כלכלן בהשכלתו, שימש כתב צבאי ב"ידיעות אחרונות" עד שנת 02', אז כלכל צעדיו ל"מעריב" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
