 |
/images/archive/gallery/109/633.jpg בן כספית
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| שרון התייצב השבוע בפני חברי ועדת בך ועשה סדר בפרסומים על הקשרים שיש לו עם הרמטכ"ל וראש השב"כ הבאים * אחרי התשבוחות הגיעה הדוגמה הבאה: "בשדה מוקשים אתה הולך לאט, מחזיק דקר ביד, הולך, בודק, נועץ את הדקר בקרקע כל הזמן. אם יש מוקש אתה עוקף אותו ואם אין אתה ממשיך לאט לאט. אתה מתווה כיוון" * שנים אחרי שהפך לבדיחה חבוטה, "המזרח התיכון החדש" מתעורר מתהום הנשייה * כמו השבוע ברחובות ביירות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אז אתה אומר בעצם שגם מפקד חיל הים יכול להיות רמטכ"ל בישראל", שאל השופט גבריאל בך. אריאל שרון הסכים ללא היסוס: "בהחלט. היה לנו מפקד חיל ים מצוין ומבחינתי אין מניעה שמפקד חיל הים יהיה רמטכ"ל". זו היתה, בעצם, המסקנה העיקרית של הדיון שהתקיים שלשום אצל ראש הממשלה. מצד אחד אריאל שרון ומן העבר השני שלושת חברי ועדת בך-השופט בך, האלוף (מיל') חיים ארז ונציב שירות המדינה שמואל הולנדר. הם באו לשמוע משרון את כתב ההגנה על מינויים של יובל דיסקין לתפקיד ראש השב"כ ודן חלוץ לתפקיד הרמטכ"ל.
אל מול הרמזים והפרסומים על אודות הקשרים המשפחתיים בין שרון לבין הממונים (תחתיו) התייצב ראש הממשלה כדי לעשות סדר בדברים. המחזה היה, לפרקים, סוריאליסטי. השופט בך שאל על התבטאויותיו של חלוץ בראיון ההוא לעיתון "הארץ".
שרון הפליג בתיאור מדוקדק של המצב: "אני מכיר אותו,
יש לו ערכים מאוד גבוהים. אז הוא אמר, הוא טעה, היום במערכת הנוכחית עם התקשורת שמגיעה לכל מקום זה כמו ללכת בשדה מוקשים", אמר שרון.
"הלכת פעם בשדה מוקשים? ", שאל את השופט בך, "אתה הולך לאט, מחזיק דקר ביד, הולך, בודק, בחיל ורעדה, נועץ את הדקר בקרקע כל הזמן, אם יש מוקש אתה עוקף אותו ואם אין אתה ממשיך לאט לאט. אתה מתווה כיוון. בגב יש לך סליל לבן שמחובר אליך ונמתח אחריך וכך מי שהולך אחריך יש לו מסלול ללכת בו. ככה זה היום, המסלול מסוכם, יש מוקשים בשטח, וצריך ללכת בזהירות. אז חלוץ אמר, וטעה, ומי שאומר שאלה הערכים שלו לא מכיר את האיש. מדינת ישראל תתברך בו. בסוף, מי שצריך להיות מודאג ביחס לשניהם, לדיסקין ולחלוץ, זה אני, שעומד בראש המערכת. האחריות שלי. הם מופקדים על ביטחון המדינה, אלה שני האנשים שישמרו על ישראל ועל ביטחונה", נאום שרון.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אין שום קשר
|
|
|
 |
|
|
|
הוועדה המכובדת ישבה מול ראש הממשלה והקשיבה בדריכות. אמרו שאלה מינויים שמתאימים לך באופן אישי ולמשפחה נשאל שרון וענה: "הנה יושב כאן מולי חיים ארז, שהיה פקוד שלי, ולחמנו ביחד, ואני לא יודע מה העמדות הפוליטיות שלו. זה נכון? ", שאל שרון את ארז, "אני לא דיברתי מעולם עם חלוץ בנושא פוליטי, אין לי מושג על הדעות הפוליטיות שלו או של דיסקין, אני לא מכיר את עמדותיהם או השקפותיהם, לא של הרמטכ"ל היוצא ולא של הנכנס. חשוב לי מה יעשו בתפקיד ואיך יטפלו בביטחון".
השופט בך הקשה בעניין היותו של חלוץ איש חיל אוויר. שרון: "מה זה קשור? אם הוא איש מצוין ואיש צבא טוב ומפקד טוב זה בסדר. המומחיות של חלוץ היא שהוא מנהל טוב. איש מצוין. אני התרשמתי ממנו, הוא מפקד ראוי". ואז נשאל שרון אם בעתיד יכול להיות שמפקד חיל הים יהיה רמטכ"ל והשיב בחיוב. כן, בהחלט יכול להיות.
בעניין דיסקין תיאר שרון את הליך הבחירה ואת כישורי המועמד: "שני המועמדים היו מצוינים. הייתי בתחושה שלאור ההצלחה של יובל בפעילות הסיכול, והדרך המיוחדת שהנהיג לטיפול בטרור, והדמיון העשיר שלו והעובדה שהוא נחשב למנהיג בשירות הביטחון, כל אלה יהפכו אותו לראש שירות מצוין". שרון לא חסך מחמאות גם מגבי אשכנזי: "אני מכיר גם אותו שנים, מפקד מצוין וראוי. ראיתי את הפרסומים שחלוץ מונה כי אני מכיר אותו או אחד מבניי מכיר אותו ואני שולל זאת על הסף. אני לא מתייעץ עם בניי מי יהיה רמטכ"ל או ראש שב"כ, ואין קשר בין זה שאחד מבניי שירת פעם ביחידה בחיל האוויר לזה שמיניתי את חלוץ לרמטכ"ל. אני ידיד של אשכנזי בדיוק כמו של חלוץ. אין לדברים קשר".
שרון לא התאפק וחלק שבחים גם לסגן הרמטכ"ל המיועד, האלוף משה קפלינסקי: "הנה, תראו, ביחס לקפלן, הוא היה מזכיר צבאי שלי והוא עשה עבודה מצוינת, והוא למד כאן הרבה בירושלים ואני לא רציתי לוותר עליו ונאלצתי לוותר עליו לפיקוד המרכז, אבל הוא עבר כאן בית ספר מצוין". מכאן עבר שרון למפקד אוגדת איו"ש, תת-אלוף גבי אייזנקוט, וסיפר גם בשבחיו. אייזנקוט יהיה כנראה אלוף בקרוב מאוד. כמוהו גם מזכירו הצבאי הנוכחי של אריאל שרון, האלוף יואב גלנט (אלוף פיקוד צפון או דרום הבא). אלה הם פניו של צה"ל 2005, קצינים עם דמיון, מומחים בלחימה זעירה, בעלי כישורי ניהול. כל קשר משפחתי - על אחריות הקושר בלבד.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"אז הוא אמר, הוא טעה". אריאל שרון. צילום: ראובן קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
המבצע נגד חיזבאללה
|
|
|
|
|
|
|
שנים אחרי שהפך לבדיחה חבוטה, עשור אחרי שקרס בקול נפץ עז, מתעורר המושג הזה לתחייה לנגד עינינו. זה כאן, זה קורה, זה סוחף ומתפשט כאש בשדה קוצים. "המזרח התיכון החדש" מתעורר מתהום הנשייה ומתהווה בשידור חי. מהפכה דמוקרטית אזרחית בלבנון. סוריה בדרך החוצה. בחירות דמוקרטיות אצל הפלשתינים. בחירות דמוקרטיות במצרים. בחירות דמוקרטיות בעיראק.
הסכר נפרץ. השמועה מתפשטת במהירות. שידורי הלוויין מעבירים את התמונות והמראות לכל בית. מג'דה עד בגדד, מדמשק בואכה טריפולי, קהיר ורבת-עמון. סדאם חוסיין בכלא, מגדל ירקות בחצר קטנה, מדבר לעצמו. ערפאת נפטר, נשכח והתפוגג. "הזזנו הר", אומר ראש האופוזיציה במצרים על הסכמתו של מובארק לפתוח דלת למועמדים אחרים בבחירות. "סוריה הביתה", זועקים ההמונים ברחובות ביירות, במפגן צבעוני סטייל אוקראינה. 60 אחוז מתושבי עיראק הגיעו לקלפיות למרות הפיגועים, ההפצצות וגל המתאבדים שקצר בהם לאורך יום הבחירות כולו.
העולם הערבי מתנער, מתעורר, מתבגר. ג'ורג' בוש, מהמגוחכים בנשיאי ארצות-הברית, מתגלה כמנצח הגדול, הבלתי נתפש, המפתיע של העידן הזה. רצה דמוקרטיה, מקבל אותה בגדול. באתי, ראיתי, נבחרתי.
לאן זה לוקח אותנו? לא כולם תמימי דעים. הגל הזה מסוכן. אי אפשר לאבחן אותו, אי אפשר לצפות אותו מראש. זה עוד יכול לשטוף גם את מצרים, ירדן, סעודיה. זה לא ממש רצוי. דמוקרטיה איסלאמית? חיה מוזרה. אולי עוד נתגעגע לאסד.
בינתיים, דווקא בצה"ל יש הסבורים שיציאתה של סוריה מלבנון תערער את היציבות. עדיף שיהיה שם כוח אוכף, מנוף לחצים, שוט זמין שיכול לרסן את הגורמים המיליטנטיים. ראש המועצה לביטחון לאומי גיורא איילנד מוביל את הגישה הזו. מולו, שאר העולם. גורמים רבים אחרים במערכת הביטחון, בהם הרמטכ"ל, אופטימיים. במשרד החוץ כנ"ל.
"המבצע המדיני" שהכריז המשרד נגד החיזבאללה פשט ברחבי אירופה ומניב פירות. סילבן שלום מכתת רגליו בין הבירות, לוחץ על הקברניטים. מנכ"לו רון פרושאור חולש על המהלך, בראשו עומד ראש אגף אסטרטגיה, ג'רמי יששכרוב. כל שגרירי ישראל באירופה ממפים את מדינותיהם, מי בעד הכללת החיזבאללה ברשימת הטרור, מי נגד. יש היום רשימה מדויקת: המדינות התומכות, הכמעט-תומכות, המתנדנדות והמתנגדות. העבודה יסודית. חומרי מודיעין נשלפים, שליחים בהולים משוגרים, העסק דופק. הולנד כבר העבירה חקיקה פנימית וקבעה כי החיזבאללה ארגון טרור. עכשיו ההולנדים אמורים לקחת את זה לבריסל, לאיחוד האירופי כולו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
היום, צרפת היא הכוח העיקרי שמונע את הכנסת החיזבאללה לרשימה השחורה. שיראק אמר לסילבן שלום שאין לו ויכוח עם העידקרון (החיזבאללה ארגון טרור) אלא עם העיתוי. במאי, אחרי הבחירות בלבנון, ישנה גם שיראק את טעמו. נסראללה עצמו בלחץ. "לא מצליחים להכריע אותנו צבאית, עכשיו מנסים מדינית", אמר . נסראללה בלחץ? כולם בלחץ. מובארק, עבדאללה, מוחמד (במרוקו), בית המלוכה הסעודי. מביטים בעיניים כלות אחר התמונות מרחובות ביירות, הנערות היפות הצבועות אדום-לבן, החופש המשתולל מסביב, ופוכרים אצבעות.
ג'ורג' בוש מלא אנרגיות, מבהיר לסורים שזהו זה. "לא אחר כך, ולא בעוד כמה חודשים", לשון המסר האמריקני התקיף משלשום, "אתם יוצאים מלבנון עכשיו". הסורים פנו, באופן חסר תקדים, לעזרת הסעודים. תיווך סעודי יוצא לדרך, בין דמשק לוושינגטון, כדי להרוויח זמן.
ההערכה: עד מועד הבחירות בלבנון, במאי הקרוב, הצבא הסורי לא יהיה שם. בינתיים מזרים אסד ללבנון תחליפים: יותר אנשי מודיעין, יותר בלשים בלבוש אזרחי, כדי לפצות על הוצאת החיילים. פעולות היסטריות המעידות על פאניקה. את המהלך הזה אי אפשר יהיה לעצור יותר. סוריה מתקפלת עם הזנב בין הרגליים. 20 אחוז מהמשק הסורי מבוסס על הכנסות מלבנון, כל זה יורד עכשיו לטמיון. מיליון סורים עובדים בלבנון, עשרות אלפי סורים מסתובבים בלבנון כמו בבית, כמו בעלי הבית. כל אלה חיים עכשיו על זמן שאול. המערך הסורי בלבנון משקשק כולו, רועד מפחד, תיכף יקרוס וייעלם באבק כמו ה"אורקים", חיילי האופל ב"שר הטבעות". היו , ואינם עוד.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מי הבא בתור? יש אצלנו, פה ושם, מומחים שמלחשים שמדובר באיראן. מפגינים בכיכר של ביירות השבוע. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
הפחד נעלם מהלבנונים
|
|
|
|
|
|
|
הטקטיקה הסורית, עד עכשיו, היתה יעילה. צעדים קוסמטיים כדי להרגיע את האווירה. משא ומתן על הסכם אסוציאציה מול האיחוד האירופי. שיתוף פעולה עם ארצות-הברית בכל הנוגע לסגירת הגבול הסורי-עיראקי (לשם הזרים אסד כוחות מתוגברים). במקביל , המשך אחזקת מפקדות הטרור בדמשק, הארכת כהונתו של הנשיא-מטעם, אמיל לחוד בלבנון (נגד החוקה הלבנונית) והמשך הלפיתה בביירות.
בזירה הבינלאומית נכנעו הסורים לאורך כל הדרך: התפייסו עם הטורקים (תוך ויתור טוטאלי על אלכסנדרטה), הסתדרו עם הירדנים (ויתור על 97 אחוז מהקרקע במחלוקת), שיפרו יחסים עם הרוסים (עסקת הנשק), הגבירו תיאום עם האיראנים (חמנאי הצהיר שהפוגע בסוריה כמוהו כפוגע באיראן). לפרקים , היה נדמה שזה מצליח. היה חשש שישראל תשלם את המחיר: העולם יקנה את הסחורה הסורית ואסד ימשיך להפיק טרור נגדנו ולשלוט בלבנון.
החשש התגבר כשהתברר שהמודיעין הסורי העביר לסי-אי-איי שמות ומידע על מבוקשים מקורבי סדאם (מה שאיפשר את המעצר האחרון של המבוקש מספר 36 ברשימה). אלא שאז, החל אסד לבצע שגיאות. הוא מינה את וואליד מועלם לסגן שר החוץ, ממונה על לבנון. הארכת כהונתו של לחוד שברה את הצרפתים, שהצטרפו לאמריקנים בלחץ המאסיבי על דמשק. צרפת מונעת, נכון לעכשיו, מאישים בכירים לבקר בדמשק. אנשים כמו חוויאר סולנה ואחרים, שרצו לקפוץ להצטלם בארמון עם אסד, קיבלו איתות ברור מהאליזה: אסד מוקצה. עד שייצא מלבנון, עד שתיושם החלטה 1559, אין מה לדבר איתו. צרפת, שהכשירה את ערפאת, פוסלת את אסד.
ואז, שגיאת השגיאות: רצח חרירי טרף את הקלפים, שיחרר את הסכר, פרץ את הגדרות. מי רצח את חרירי? תלוי את מי שואלים. עם כל המיליארדים המושקעים במערכת המודיעין שלנו, המוסד ואמ"ן לא ממש יודעים. ההערכה המלומדת: סוריה. מידע קשיח באמת, אין. ההערכה הראשונית של אגף המודיעין היתה חיזבאללה, אבל השתנתה מהר מאוד לדמשק. המוסד מצביע על דמשק בבירור.
הראיות נסיבתיות: דרך ההתנקשות, המקצוענות, המודיעין המשובח, מטען הנפץ האדיר (יותר מ-200 קילוגרם ), חומר הנפץ התקני, העובדה שחרירי הפריע לסוריה. התנקשות חרירי דומה מאוד להתנקשות בבאשיר גו'מייל, בזמנו. תשאלו את אריאל שרון. מה השתנה בין ההתנקשויות? תשאלו את אסד: המנוולים שינו את הכללים, אבל שכחו להודיע לי. אכן, אסד מקבל עכשיו את ההודעה באיחוד, ישר לתוך הפרצוף. בקצב הזה, אם ימשיך לשגות, יהפוך ד"ר בשאר אסד בקרוב מאוד להיסטוריה.
בביירות, בשבוע האחרון, נפל דבר: הפחד נעלם. לא פוחדים מהסורים יותר. יוצאים לרחובות ומתקוממים. העולם השתנה. ארצות-הברית וצרפת סימנו את אסד, הצעירות והצעירים הלבנוניים הבינו את זה דרך שידורי הלוויין והאינטרנט. מודל הדמוקרטיזציה של ג' ורג' בוש וקונדוליזה רייס פועל. הסורים, שניסו למצוא את האיזון בין הזרמים ההיסטוריים הללו, כשלו. יש במערכת הביטחון כאלה שסבורים שדווקא הבחירות בעיראק הן המנוף ששיחרר את כל המעצורים, שהקרין על כל המזרח התיכון. העיתונות הערבית מגיבה ומסתגלת. האופוזיציות מרימות ראש.
ומי הבא בתור? יש אצלנו, פה ושם, מומחים שמלחשים שהבאה בתור היא איראן. השאלה היא לא אם זה יקרה אלא מתי. אותם פרצופים, אותן רעלות, אותם שפמים יצוצו גם ברחובות טהרן מתישהו ויביאו את המהפכה עד לשם. זה סיכוי, זה סיכון, זו תקווה חדשה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קשר הדוק עם דמשק
|
|
|
|
|
|
|
בניגוד להתנקשות בחרירי, בכל הקשור לפיגוע בתל-אביב בליל שבת שעבר, באמ"ן יודעים להצביע על ההתרחשות בדיוק ממוקד. הערכת אמ"ן היא שרמדאן שלח, מנהיג הג'יהאד האיסלאמי היושב בדמשק עומד מאחורי הפיגוע. ב-19 בפברואר הועברו שני מטעני נפץ (על ידי אחמד חרזין, פעיל ג'יהאד) למחסום קרני, על מנת לשמש לפיגועים, אך הרשות הפלשתינית תפסה ונטרלה אותם (מבלי לעצור איש).
הגרעין הקשה של הג' יהאד בצפון השומרון, שעמד מאחורי הפיגוע במסעדת "מקסים" וניסיון הפיגוע ביוקנעם, עמד בקשר הדוק עם המשרדים בדמשק. בידיעה מלאה של השלטון הסורי. זהו המסר מדמשק. לפני הפיגוע בתל-אביב הובאה חגורת הנפץ, המתאבד גויס ואובזר, הקלטת הוכנה, הפיגוע יצא לשטח.
הג'יהאד, אם כן, לא פועל בוואקום. הכסף בא מאיראן, ההוראות מדמשק. ההנחיה: להמשיך בפיגועים, בעיקר בתוך הקו הירוק. החיזבאללה, במקרה הזה, לא מעורב. יש לחיזבאללה 51 תאי טרור בשטחים. 36 ביהודה ושומרון, 15 בעזה. גם הם שוקדים על פיגועים. גם להם יש הוראות.
ומה עושה אבו מאזן? הרבה יותר מכפי שמצויר בתקשורת. מכונית התופת שנתפסה ליד ג'נין? בעקבות מידע של הביטחון המסכל הפלשתיני. תאופיק טיראווי עוצר פעילי ג'יהאד. המצרים מתפעלים מהמקצוענות של המנגנון שלו. ישראל דורשת מהפלשתינים לעצור את מארגני הפיגוע שיצא מטול-כרם, אבל מסרבת לתת להם להכניס שוטרים לשם. כל זה מתסכל את אבו מאזן, גם את שמעון פרס ואת חיים רמון. "תנו להם לעבוד", אומרים פרס ורמון לצה"ל ולשב"כ, "רק אז תוכלו לבוא בטענות ". בינתיים, בלי שהרגשנו, מתברר שמוחמד דחלאן הפך להיות "שר ההתנתקות". רשמית , הוא אמנם השר לעניינים אזרחיים, אבל אבו מאזן הפקיד בידיו את האחריות להתנתקות, על כל גווניה: אזרחי, כלכלי וביטחוני. דחלאן אמר בימים האחרונים בשיחות סגורות: "נעשה הכל שההתנתקות תהיה סיפור הצלחה. נעשה הכל כדי שצה"ל יוכל לצאת באופן חלק גם מציר'פילדלפי'". הפלשתינים מכינים עכשיו עבודת מטה ביטחונית בנושא ההתנתקות.
פרס עובד קשה מולם. על פי שמעון פרס, לא רק שלא צריך להרוס את הבתים ברצועת עזה (זה יעלה הון תועפות, זה ייראה רע, שהפלשתינים יעשו איתם מה שהם רוצים), גם את החממות צריך להשאיר שם. המתיישבים יקבלו פיצוי מלא. 60 אחוז מהמדינה, 40 אחוז יגייס פרס ממכונים בינלאומיים ( "אספן" ו"איסט-ווסט" ). אין סיבה שבעלי החממות לא יקבלו תמורה מלאה והוגנת, אין סיבה שהחממות לא יישארו במקומן וימשיכו להוות מוקד תעסוקה לאלפי פלשתינים.
שמעון פרס משוכנע שההתנתקות תצא לפועל, שהממשלה תשרוד. "אם זה יצליח", הוא אומר, "הצמיחה בישראל תוכפל. גם מצביעי הליכוד יבינו את זה. אי אפשר יהיה לעצור את זה. נלך אחר כך למהלך בגדה, וגם אריק יתרצה". ואם זה לא יצליח? בעיה. בינתיים, נאלצת ישראל להתמודד עם מצב חדש. עד עכשיו שיחקנו לבד בוושינגטון. מגרש פנוי לגמרי. סולו. דובי וייסגלס הרים ורץ לנגוח, דני איילון עמד לבד בשער והניח לכדורים להתגלגל פנימה. עכשיו מגיע אבו מאזן, הבן-יקיר לקונדי, הבריטים מאוהבים בו, הצרפתים דואגים לו, האמריקנים נותנים לו אשראי פתוח. עכשיו, המשחק פתוח לגמרי. משחק חדש.
בפוליטיקה הפנימית אצלנו, הכל כרגיל. נתניהו ושרון ממשיכים להתכתש. בדיון שהתקיים השבוע אצל שרון, העיר נתניהו בעוקצנות: "שמעתי ברדיו, דרך החדשות, את ההצעה החדשה שלכם בעניין הקצבאות מול ש"ס" (הצעה שנחשפה על ידי נדב איל ב"מעריב" ). שרון קפץ על המציאה: "זה אמת, כמו שאני שמעתי בחדשות שבירכת אותי על זה שאני תומך במשאל עם. אני באמת מודה לך על הברכה". נתניהו : "אני באמת מברך אותך". שרון : "כן, אה, אני באמת לא תומך במשאל עם, ואני רוצה שתדע. לא יהיה משאל עם, כן? ". נתניהו : "רק תדע שלא אמרתי את זה. אני התייחסתי לתמיכתך בהצעה של צחי הנגבי". שרון : "אה, יש כאן מספיק מתיחות בלי זה. לא יהיה משאל עם. זה לא יהיה".
לא ניתן לשלוח תגובות למאמר זה
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עתונאי, משפטן, ישראלי. בן 43, לשעבר שליח 'מעריב' בניו-יורק, כתב, פרשן ודעתן מדיני-פוליטי-בטחוני. אוחז אשה אחת, ילד אחד וכלב אחד. כתב שלושה ספרים (על אחד מהם מתחרט), כיסה חמישה ראשי ממשלה (מתחרט על כולם) | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
