 | | | | שיפודים: 4.03.05 | |
| | |
4/3/2005 | |
| | | | | | | |  | |  | דנה והקפה
| |  | | | פגשתי אותה באחד מדוכני הקפה שנמצאים בכל לובי. היא מוזגת לאנשים קפה בכוס נייר וגובה מהם על כוס קפה סכום שיכול היה, אם נסכם שעה אחת של מכירת קפה בכוסות נייר בכל הארץ, לממן את מערכת החינוך כולה. "באתי בעקבות הריח", אמרתי לה. היא הנהנה. שוחחנו. אני מוסר לקמן כמה מנקודות שיחה זו:
"את יודעת מה את מוכרת בעצם? את מוכרת ריח", ציינתי , "את מוכרת את הדבר הכי מיותר בעולם, אבל ריח הקפה של הדוכנים האלה מושך אליו אנשים, כמו שריח הורמוני המין מהפנט את פרפרי העש האומללים".
"כן, אני יודעת", היא אמרה, "אני כבר לא יכולה יותר לראות קפה. אם תיתן לי לשתות עוד כוס קפה, אני אמות, אבל את הריח אני אוהבת". והיא פתחה עוד שקית גרגירי קפה, נשמה אותה עמוקות ואמרה לי: "תריח".
קוראים לה דנה, ומי שיציל אותה או אותנו מדוכני הקפה יעשה מעשה טוב, אבל כמו כולנו, היא לעולם לא תשתחרר מההתמכרות לריח.
**
ציור: אנתוני אולינסקיwww.anthonyulinski.com
| |  | |  |
| |  | | /images/archive/gallery/267/955.jpg |
|
| | | | | זעזועים במערכת
| | | | | דני רופ עבר לערוץ 10, ערוץ 10 עבר לערוץ 2, ערוץ 2 עבר לערוץ 1, ערוץ 1 עבר לערוץ הכנסת וערוץ הכנסת זומם להיות ערוץ 2 ולהעביר אליו את דני רופ.
| | | | |
| | | | | הרמטכ"ל המלעילי הראשון
| | | | | כולם קוראים לו בטלוויזיה וברדיו חאאאאלוץ. הם מבטאים חלוץ בהגייה משונה, כמו שאומרים "רישון", שזה קיצור של ראשון לציון, כאילו שכולם קישון שעוד לא נפטר מהמבטא ההונגרי. כולם סחבקים, כאילו הם היו איתו בקורס טיס וישבו איתו בסיליה ורביבה. דן חאאאלוץ. הקשב המפאאאאקד!
| | | | |
| | | | | המדינה הבוגדת
| | | | | בגדה במשת"פים, בגדה בצד"ל, ועכשיו המדינה שלי בוגדת באנשי חבל עזה וצפון השומרון. היא תבגוד גם בכם. זה לא עוצר אצל אף אחד. הכאב יגיע גם אליך, קורא אהוב, אלייך, קוראת אהובה. הם יבגדו גם בכם בלי לחשוב פעמיים, ימכרו אתכם בבעיטה ואפילו יאסרו עליכם לבכות בקול רם, כי זה ייחשב להסתה ולהמרדה.
מה שנקבע כשיטה של גסות רוח, בעזרת הסלחנות שלכם, יגיע גם אליכם. הם יהרסו לכם את החיים ואת העתיד בלי לכחכח אפילו, כי הם למדו שם למעלה שאין עונש על בגידה בכם. כל מה שמעניין אותם זה לשלוט ולחגוג, לראות רק יום קדימה, ובינתיים לשבת בכיסאות שלהם, לבלבל את המוח על חוקים שנחקקים במיוחד בשבילם ולהפגין בפנינו שיטות הימלטות מרהיבות מחשדות השחיתות שהם מעורבים בה. שום דבר אחר לא מעניין כבר, ואם הייתי תמים עד 2005, תמים אני כבר לא. מסתבר שאת רוב אנשי השלטון שלנו אפשר לקנות ולהפחיד ולהפוך למשרתי בעיטה בכל ערך ובכל היגיון ובכל אחד. במתנחלים היום, בצד"ל אתמול, כל הזמן בפלשתינים הטובים המשתתפים במאבקנו, בכם מחר. את רוב חברי הכנסת אפשר בכלל לא לספור, מי שמחוזר כרגע זה רק פריצקי. ובעיקר, אפשר לבטל את רוב העם ואת החלטותיו בקלפי ואת הצבעותיו במפקדי מפלגה. הכל אפשר לנפנף ועוד להתרברב שזו מנהיגות.
רע לכם עם זה? אולי כן, אולי לא, תלוי באיזה מחנה אתם. אבל אם לא, אם אתם חושבים שזה יופי מה שעושים עכשיו, זה בגלל שאתם משלים את עצמכם שמדינת היהודים בוגדת רק באחרים, במשת"פים, בצד"לניקים, במתנחלים ואילו אתם, הו אתם, זה משהו אחר.
| | | | |
| | | | | משהו:
| | | | | ממשלת ישראל מצאה פתרון לטרור הפלשתיני. מעתה כל פלשתיני שירצח יהודים ייקרא סורי
| | | | |
| |  | | /images/archive/gallery/267/956.jpg |
|
| | | | | פינת השלולית
| | | | | יום קודר
מאיר שלומות,
אני קוראת ותיקה שלך מתל אביב. אני שבורה, עייפה אנרגטית ונפשית, לא מתאוששת מקשר שחשבתי שהוא הוא הנסיך שיעשה אותי למלכה, כי אני כבר נסיכה יפה וחכמה.
הוא, מלך השלולית הכי גדולה, פזל אלי בעיניים ירוקות.
נפלתי עמוק בבוץ בשל יחסים עם גבר במקום העבודה שלי, בממלכה הכי גדולה בתחום שלנו, פשוט טבעתי במי השלולית שנוצרו מדמעות. כבר ארבעה חודשים אני בוכה כל יום בדרך לעבודה, בעבודה, בלילה, ואנשים לא יודעים מה קרה לי. היה לי קשר מופלא עם מישהו בכיר והיה עלינו להסתיר זאת. היינו צמודים כל יום, אכלנו יחדיו, בילינו בערבים, היו לנו שיחות טלפוניות עם כל חידושי הטכנולוגיה, כמו ילדים שלחנו זה לזו הודעות טקסט. הוא כתב לי שירים וציטוטים מ"שיר השירים". אני אבודה, אנחנו לא מדברים, ועכשיו יכול להיות שהוא בחר במישהי אחרת שעובדת איתו בחדר. אני שוקלת להתפטר, ולמרות שניסיתי להיפגש עימו, הוא סירב.
בטחתי בו, הענקתי לו הכי אהבה שיכולתי, הוא פינטז על עתיד משותף, היה אכפתי ומתחשב, נכון וזמין, מלך שיודע לבטא מעצמו ומרחשי לבו.
איך ברגע אחד, בשיחת טלפון לילית, יכולת לעזוב אותי כך פתאום? איך הרסת לי את השנה הזו, את התקוות שלנו לחיים משותפים? איך אתה מביט בי כל יום ברחבי הממלכה בלי חיוך? בלי להתגעגע? איך לא נשברת וצלצלת אלי? איך היינו צמודים, פיזית ונפשית, מחוברים ברמות אלוהיות ממש ולא כמו צפרדעים אחרות.
איך אהבת אותי, את חיבוקי, את האוכל הפשוט שלי, את הבושם שלי, את המגע שלי? מדוע אינך קשוב לגעגועי?
יום חג
מאיר שלום,
אמנם אני קוראת אדוקה של הטור השבועי, ותודה על ההנאה האינסופית מהמדור המקסים, אך מעולם לא דמיינתי שגם לי יהיה סיפור על נסיכים וממלכות. והנה, גם אני מצאתי את הנסיך...
נסיך שלי,
באמצע השלולית הרוחשת צפרדעים, במקום האחרון עלי אדמות שדמיינתי שאוכל למצוא נסיכים, ישבת ושתית קפה. כמה פשוט, נטול כל גינוני ממלכה, אבל נסיך אמיתי מהאגדות.
גרסה ראשונה גורסת כי זו היתה התאהבות ממבט ראשון, השנייה טוענת כי נדרשו עוד כמה מבטים בוחנים. אך מה זה משנה? הפכנו לנסיך ולנסיכה, מאושרים, מפנקים ומאוהבים ובנינו לנו ממלכה אמיתית...
בין שלולית לשלולית אנחנו שוחים ביחד, מתגברים על כל גל פתאומי שסוחף ונהנים מפרגון אדיר של שתי משפחות המלוכה.
אנחנו עדיין לומדים אחד את השני, עדיין מתרגלים ומחפשים את דרך המלך, אבל הפכת אותי לנסיכה מהרגע הראשון, בלי היסוסים ובלי עכבות. אתה לא מפסיק להפתיע, לפרגן ולאהוב, ואני יודעת שתהפוך אותי מנסיכה למלכה אמיתית.
ולסיום, אני יודעת שהבטחתי לך כמתנה סוף שבוע רומנטי בצפון, אבל אם תחפש מתחת לכרית במיטה, תמצא מעטפה עם זוג כרטיסים לסוף שבוע רומנטי קצת יותר ברומא...
נ .ב הבטחתי שלא אפסיק להפתיע?
שלך, שמרית.
omeir@maariv.co.il
| | | | |
|
| | | | | |
 |
|
| | | | | בעל הטור הסאטירי-אישי האחר "שיפודים". עיתונאי, עורך, סופר ונציג השלולית וסיפורי האהבה של ישראל עלי אדמות. מבין ספריו: "מקום קטן עם דבי", "ההיףך - סאטירה לא חינוכית", (אזל) "מעומק השלולית" (אזל) ועוד | | | | |
| | | | | | | | | |
| |
| |
|
