 |
 |
|
|
|
|
| יוסי עבדי יודע שבקרוב תעלם ההזדהות עם הרמטכ"ל, ויישארו רק הניחוחות של "ההדחה" |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
יוסי עבדי
21/2/2005 5:00 |
|
|
|
|
|
|
|
הודעתו "המפתיעה" של שר הביטחון, לפיה הרמטכ"ל, משה (בוגי) יעלון, יסיים את תפקידו בתום 3 שנות כהונה, העירה לחיים את התקשורת הישראלית, אשר ידעה לנצל את הפתח ולעורר המתים. החלל הריק שנותר עם התחזית השגויה שניבאו החזאים, היה חייב להתמלא בסערה ציבורית תורנית. אולי בצדק.
ואכן, התקשורת סערה. כותרות העיתונים חגגו. התיאורים היו דרמטיים: "ההדחה" - כך נכתב לרקע שחור בוהק בכותרת הראשית של עיתון "מעריב"; "הזובור של חייו" – כך הציג אלכס פישמן את "שחרורו" של משה יעלון מתפקידו.
נכון לעכשיו, מרבים הפרשנים להציג ולפרט את התככים, הבעיות, המתחים וההתבטאויות של שני השחקנים המרכזיים. מרבית מאמרי המערכת וטורי סוף השבוע, הוקדשו לפרנויה והחשדנות שחשו איש אל רעהו, יעלון ומופז, במהלך השנים האחרונות. עם זאת, עולה השאלה הפשוטה: מה יוותר מכל הדרמה הזו? מה נזכור מכל המתח שסיפק המחזה המותח?
הציבור הישראלי הוא ברובו חד אג'נדה, ולא מסכים לקבל
יותר מסיפור מסעיר אחד במנתו השבועית. הימים נוקפים והשבוע נגמר. בקרוב, הסימפטיה למר יעלון תשקע, קריאות התמיכה יתאדו, ויוותרו אך הניחוחות הלא נעימים של קולות "ההדחה" מפי שר הביטחון. בעיני הציבור, משה יעלון, ייצרב בתודעה כמי ש"הודח", "פוטר", "נזרק", כלשון תומכיו, ולא כמי שהצליח לבלום את הטרור ולמגר את מספר הנפגעים הישראליים מאש פלשתינית.
אחרי הכל, לא יזכרו לו את מלחמת יום הכיפורים ואת הקרבות בתעלת סואץ. לא יזכרו את שפיקד על סיירת הצנחנים, ואת שנותיו כאלוף פיקוד המרכז. "ההדחה" - זו הכותרת, זו הסיסמה, זו הקריאה שתיחקק בזיכרון הציבור. וכאן כשל יעלון באסטרטגיה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"בוק"
|
|
|
 |
|
|
|
העיתונות, גם היא, נתנה במה רחבה לביטוי קולות תומכיו של יעלון אשר הוסיפו וזעקו להגנתו, אך בלא לשים לב-רק חיזקו את המסר השלילי מבחינתו – "ההדחה" משפילה. גם תומכיו מבית תהו בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" כיצד "יתכן שהוא הרמטכ"ל הכי גרוע שהיה בהיסטוריה".
אלכס פישמן, מבכירי הפרשנים בעיתון "ידיעות", אשר לא נתפס כמבקר קלאסי של יעלון– קרא לו "בּוק". עמוס הראל, הכתב הצבאי הבכיר של עיתון "הארץ", שיבח את מנהיגותו של יעלון, באומרו כי "רק בּוק כמוהו יכול לבצע את תוכנית ההתנתקות". המונח "בוק" שדבק ביעלון, על אף דברי השבח, מחזק פעם נוספת את דימוי הכישלון בעיני הציבור. עם ידידים כאלה, מי צריך אויבים? השירות שנעשה ליעלון - למעשה רק הזיק והוסיף לפגוע בתדמיתו הציבורית.
לא זו הייתה מטרתו של יעלון. על פי פרסומים רשמיים של צה"ל, באחת מישיבות המטכ"ל הדגיש הרמטכ"ל כי עניין הארכת כהונתו הוא עקרוני, וכי אם לא יקבל שנה רביעית מלאה כפי שקיבלו הרמטכ"לים לפניו - ובהם שאול מופז - הוא מוותר על ההארכה בכלל.
בן כספית תוהה במאמרו "הכיצד לא קרא בוגי את הכתובת, שנמרחה בשנתיים האחרונות באדום בוהק על הקיר?"; אכן, יכול וצריך היה הרמטכ"ל להודיע על סיום כהונתו בעיתוי הנכון, במועד שנקבע, ומבלי לבקש הארכה של שנה נוספת. יכול להיות שבאמת הכותרת הייתה על הקיר ויעלון, כאסטרטג, היה צריך לחוש הרוחות המנשבות כנגדו ולא להמתין ש"יריבו", כפי שמכנים הפרשנים את מופז, יעצב ויקָבֶּע את תדמית ה"לוזר" בתודעה הישראלית. מכל מקום, כל שנותר הוא "להצדיע ולהמשיך".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| יוסי עבדי הוא סטודנט למשפטים וממשל במרכז הבינתחומי-הרצליה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
|
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
