 |
/images/archive/gallery/120/782.jpg גיא מרוז
צילום: נעם וינד  |
|
|
| מרוז פלייס: הסוטים שמסיתים |
|
|
|
| יש כל מיני "הסתה". יש "הסתה פחד", כמו אלה שרוצים לשחק בעצמות של לילי, יש "הסתה לייט", כמו המכתבים ששולחים לשטרית, ויש גם "הסתה סתם", זאת של נהג המונית שלא סובל את ביבי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חברים, ברוך בואכם לטרנד החדש: הסתה! זה חם, זה כאן וזה שלנו! וואו הסתה, וואו, ביבי מודאג! וואו, איזה שיק של הסתה! בכל המידות, בכל הגדלים ובכל הצורות! וואו, לימור לבנת בהלם! פתאום מישהו צעק עליה, והיא רגילה רק להפך. וואו, אימאל'ה, הסתה! אריק, היטלר היה גאה בך! אני יכול לכתוב את זה חופשי, כי זה ציטוט מהעשבים השוטים של הימין. לאן הידרדרנו? איפה טעינו? מהו השבר הפנימי העמוק הזה? אני אגיד לכם מה זה - זו הסתה, וזה במינימרקט הקרוב לביתכם.
יש כל מיני "הסתה". יש הסתה פחד, כמו אלה שרוצים לשחק בעצמות של לילי, ויש "הסתה לייט", כמו המכתבים ששולחים לשטרית. אנחנו לוקחים כמובן הכל ברצינות, כי רצח רבין לא יחזור שנית! לעולם לא! אף פעם לא! על גופתו המתה של שרון יהיה פה עוד רצח! ויש, כאמור, את ה"הסתה לייט". תשמע, שטרית, המכתבים שקיבלת הם הגועל בהתגלמותו, מדובר בכותבים שהם חלאת המין האנושי. אני גם רוצה להגיד שאני מודאג, אבל תשמע, לא נראה לי שירצחו אותך. אל תיקח את זה באופן אישי, אבל אני לא משוכנע שאתה הכתובת. אל תכעס, באמת. נכון, אמרת פעם משהו משמעותי על משהו ואפילו נאבקת למען מישהו, אני חושב. אה, סליחה, זה היה למענך, לא חשוב. עשית כל מיני דברים חשובים שאני לא זוכר כרגע, אבל אין ספק שעשית. רק מותק, נראה לי ששכחו מה עשית. למרות זאת אנחנו מגנים בכל תוקף, אנחנו איתך. לא יהיה יותר רצח פוליטי במדינה הזאת!
רק תבין, במקרה שלך זה לא רצח פוליטי, זו סתם אלימות, ולמה שמישהו יעשה לך משהו לא טוב? הזקת פעם למישהו? לא. אז אל תיקח את זה באופן אישי, אבל לא ממש חושבים עליך. פאדיחה,
אני יודע, אבל אתה תתגבר, התגברת כבר על הרבה דברים בקריירה שלך. ותשמע, אני מבטיח שאפילו נזכור בבחירות הבאות שהיית ברשימות שלהם, על אף שבסוף כנראה לא יעשו לך כלום. ככה זה בחיים, שטרית: אתה לא יכול להיות פוליטיקאי בינוני ופתאום להיות במקום הראשון באיומים. גם כאן אתה מספר 57 בתור. אני יודע שיש סקר שנתן לך יותר, ואתה מאוד פופולרי במכתבים מקרב הפריפריה, אבל תישן בשקט, מקסימום תחטוף מכות ותהיה פצוע בינוני, כמו הפוליטיקה הבינונית שלך, ואנחנו מגנים כמובן גם את זה שתחטוף מכות, כי הכתובת הייתה על הקיר. אבל מה לעשות, לא על הקיר שלך. הקיר שלך דהוי מדי, מתחנף מדי, מתואם מדי. כמו הקריירה שלך, כמו הנאומים שלך. תישן בשקט, שטרית. אתה לא הכתובת, ואין לך אפילו לבנה מאחוריך, שלא לדבר על קיר.
ויש גם "הסתה סתם". סתם אנשים לא סובלים אנשים ומסיתים, רומזים, לוחשים. מה לעשות, אנשים לא אוהבים אנשים, מבינים שעכשיו הסתה זה "אין" והולכים על זה. כמו נהג המונית שאמר לי הבוקר שהוא לא יזיל דמעה אם יורידו את ביבי. אין לו בעיה שיחזירו גם את הכותל, אבל את ביבי שיורידו "כמו שהוא הוריד את החיים שלי ושל אשתי הנכה לזבל". זה נראה לי הסתה סתם. גם כי זה לא השפיע עליי, ועל אף שצר לי שהוא ואשתו הנכה נזרקו מהבית כי לא שילמו משכנתה, לא נראה לי שהוא או אני הולכים להוריד את ביבי. השאלה היא אם אני צריך לדווח על זה, או לשחק אותה מרגלית הר-שפי. הוא רק דיבר, וזה היה בוקר עצבני, אני יכול להבין את סערת הרגשות שלו. אבל מצד שני, הכתובת הייתה על המונה, ואני צריך אחר כך להסביר שלא הבנתי, שלא הפנמתי?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הקאמבק של השנה
|
|
|
 |
|
|
|
איזה קאמבק לרצח רבין, אה? איך פתאום כולם נזכרים איך הם "אמרו לנו", איך "אף אחד לא הקשיב", איך "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, שנית". ואיתן הבר טס בין האולפנים. רגע הוא בערוץ 10, שנייה אחרי זה הוא מבשל אצל אודטה, צפו לו ב"פספוסים" עם המתיחה הססגונית "כשחגי עמיר פגש את אריק"!
החיים מתחילים ברצח השני, חברים, אל נא תאמרו נואש! הרצח השני, הדור השלישי, הגיל הרביעי, ורבין מחכה לאריק איי יאי יאי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אנחנו לוקחים כמובן הכל ברצינות, כי רצח רבין לא יחזור שנית! לעולם לא! אף פעם לא!
|
|
|
|
|
|
|
הפאניקה של השנה
|
|
|
|
|
|
|
תשמעו, אבל אין דבר יותר מרגש מאשר לראות את אדריכלי ה-4 בנובמבר בפאניקה. באמת. לשמוע את ביבי מדבר על המסיתים לא יפה, לראות את לימור לבנת מגנה אותם, ובכלל, לראות את כל החבר'ה של כיכר ציון מגלגלים עיניים וזועקים חמס זה סוג של פאטה מורגנה. איזה קטע? פתאום הם בצד הלא נכון. פתאום הם גילו שיש אלימות בעם. אותו עם נפלא, עם יהודי יקר, עם שאוהב את אדמתו, עם החלוצים והכובשים, הוא כולה ערמת עשבים שוטים שיש לעקור. מרוב עשב לא רואים את צחי הנגבי.
איפה צחי הנגבי באמת? איך לא מאיימים עליו בהמוניהם, המצורעים? אולי עוד זוכרים לו חסד נעורים, מי יודע, אולי. אז תמשיכו, תמשיכו לגלגל עיניים, תמשיכו לא להבין, לא להפנים ולא להאמין. האלימות האיומה הזו, ששזורה בכל פינה בכביש, בבית, בגני הילדים, במועדונים ובבתי הספר, נולדה לפני איזה עשר שנים. אתם הבאתם אותה, ועכשיו היא באה עליכם לכלותכם. מי ייתן ולא כך יהיה, אבל כנראה יהיה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נתניהו. צילום: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
שאלת היום שאחרי
|
|
|
|
|
|
|
ובמעבר חד, שאלה לא קשורה. הפוליטיקאי, זה הימני קיצוני שצועק נגד הנסיגה, נגד להאמין לאבו-מאזן, נגד פינוי רגב אחד מאדמת ישראל הקדוש, מה הוא רוצה באמת? נגיד, אם יפנו הכל ויהיה שלום, הוא ישמח ויגיד "וואלה טעיתי", או שהוא יהיה מבואס שהפטנט שלו לא עבד? כאילו, מה יגיד אפי איתם אם יחזירו הכל, והמזרח התיכון באמת יהיה חדש כמו שיר הערש של פרס, מה הוא יגיד, האיש המתוק הזה? כאילו, הוא יישב בבית, מבואס עם אשתו, יצפה בתוכנית "המנהיג הבא" ויגיד לה: "ציפק'ה, אני כישלון, טעיתי לאורך כל הדרך, אני חרא של פוליטיקאי", או שהוא יהיה מבואס מזה שטוב פה? ומה יוסי שריד יגיד אם, למשל, יחזירו הכל וישר יהיו קסאמים על ת"א? מה, הוא יתנדב ללמד שמה? כאילו, אם יחזירו הכל, יהיה פיגוע, שרון יורה להשמיד את כל הערבים בסביבה, ויהיה שקט 100 שנה, מה הוא יגיד? הוא יישב בבית, יצפה בתוכנית של קובי מידן "תחבולות הנפש" ויגיד לאשתו: "תשמעי ציפק'ה, טעיתי, יותר טוב בלי ערבים, הם חרא של עם", או שהוא יישב בבית מבואס מהצלחת הימין?
ואילנה דיין שמחה, נגיד, שעובר שבוע בלי וידוא הריגה מפוברק אחד, או שהיא יושבת עם אשתו, רואה את התוכנית של רפי גינת ואומרת לה: "תשמעי, ציפק'ה, טעיתי, הכל בסדר במדינה הזאת, בואי נעבור לקונגו, אולי איזה כושי יהרוג כמה כושיות בגן ותהיה לי כתבה". לא יודע, שאלה לא קשורה בהחלט.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חורה לי על חרירי
|
|
|
|
|
|
|
ועכשיו וידוי: עצוב לי על חרירי, חורה לי. באמת חורה. היה גם ערבי טוב, דמוקרט וכל זה. ופתאום אין חרירי, וזה עצוב, ולא בטוח שנתגבר על זה. גם כולם מזכירים פה איך אהבנו כולנו את חרירי, וזה מרגש, בטח בשבוע שכל שנייה מישהו מאיים שהוא עלול לחתוך את האוזן של שטרית.
תשמעו, ערבי ערבי, אבל יש לו עדיפות ברורה על שטרית. ברור לגמרי שאסד חיסל אותו. את חרירי אני מתכוון, את שטרית עוד לא חיסלו. לא צריך להיות אהוד יערי או אהוד מנור בשביל לראות את טביעת האצבעות של הסורים. אז למה איכשהו אני מרגיש אשם במותו בטרם עת של החרירי? למה תמיד כשערבי מת איפשהו בעולם אני מרגיש לא בסדר ושמישהו הולך לנקום בי כמו שהערבים אוהבים?
יכול להיות שרגשי האשם שלי קשורים לזה שעזמי בשארה אמר שאנחנו אשמים? אולי זה היה ערבי אחר בכנסת, אני מצטער, אבל מאז המוות של חרירי אני מבולבל ולא מבחין כל כך בין ערבי למשנהו. מהשנייה שהוא אמר את זה התחלתי לגלות רגשי אשם איומים. וידוי: אני מאוד מושפע תמיד ממה שעזמי או ערבי אחר אומרים בכנסת, כי אני שמאלני אידיוט שמקשיב יותר מדי לערבים.
נכון, זה לא הגיוני שאנחנו חיסלנו אותו, אבל מצד שני, אולי דגדג למישהו, יהודי במוצאו, שפעמי השלום באזור קצת עצבנו לו את תוף העור או עור התוף? אולי בשארה או ערבי אחר צדקו? יכול להיות שיש פה ספין מטורף, ואנחנו חיסלנו את ידיד ישראל הגדול הזה? אז אני רוצה להכריז שאני ממש לא קשור. הייתי בבית. גם אשתי לא קשורה. עד הרגע היא לא הבינה מי זה חרירי. הילד שלי הגדול, זה שבצבא, אמר שהוא הולך לאימון. אולי... מי יודע... אולי... הוא לא במודיעין? אולי הוא הסוכן האכזר שלנו בביירות? הוא גם התחיל למשמש חרוזים ולשתות קפה שחור בבוקר. טוב, אני מודה, יכול להיות שהבן שלי חיסל את החרירי, ואני מתנצל בפני האומה הערבית כולה ובפני אימא של חרירי עליה השלום בפרט. אני חייב להפסיק את האייטם, כי בדיוק הבן שלי וכמה חברים שוחטים כבש על איזה מבצע מוצלח שהיה להם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מתי, אני והרבלייף
|
|
|
|
|
|
|
ובמעבר ממש חד, ממש פניית פרסה. נתקלתי השבוע בידיעה שמספרת שהדיאטה הרבלייף עושה נזק לכבד או לטחול. בקיצור - לא משהו העניין הזה. אני עושה ועשיתי לא מעט דיאטות בחיים שלי, אבל אף פעם לא השתמשתי בכמוסות או בכדורים. בכל זאת השם הזה, "הרבלייף", צלצל לי מוכר, ואז נזכרתי מאיפה.
לפני 20 שנה בערך, כשהייתי מוזיקאי שכתב בעיקר מוזיקה לתיאטרון, עבדתי עם דורין כספי, אז אשתו של מתי כספי האלוהי. אני הייתי צעיר נורא, משוחרר טרי מצה"ל, וכמובן שהערצתי את האיש, ואפילו המחשבה שאני עובד עם אשתו גרמה לי זקפה שקשה לתאר. לא בגלל אשתו דווקא, אלא בגלל הקרבה האפשרית למתי כספי הגאוני. יום אחד הוא אפילו הרים לי טלפון ואמר שהוא רוצה להיפגש איתי. הייתי נרגש יותר מאשר ביום שביבי חזר לשרה. היה לי ברור שהוא רוצה לדבר איתי על השירים שהלחנתי, על הסגנון המוזיקלי שלי ועל עוד דברים שקשורים למוצרט והסביבה.
התלבשתי במיטב הג'ינס שהיה לי, לקחתי מונית ונסעתי לביתו הדי מפואר ברמת-השרון. הייתי נרגש נורא, הוא הזמין אותי למטבח והציע לי קפה. ברית עולם אני אומר לכם, זה היה באוויר. ואז הוא התחיל להוציא אבקות מהמגירה ונתן לי הרצאה על הרבלייף וכמה כדאי לי לקנות את זה (הוא רצה 170 שקל), ואפילו הציע לי, כמוהו, להיות סוכן של החברה הזאת.
פתאום הבנתי מה קורה. מתי כספי האלוהי מצוי כנראה בקשיים כלכליים, ולכן הוא מוכר הרבלייף כדי להתפרנס. זה היה בלתי נתפס בעיניי, כי איך יכול להיות שמתי כספי לא מתפרנס? מדובר באמת בגאון. לא קניתי, כי אני בטח לא גאון, וישר חשבתי שבכסף הזה עדיף שאני אשלם חשבון חשמל. נפרדנו כידידים, לא לפני שהוא החתים אותי על משכנתה, כי הוא קנה בית אחר. חתמתי, ועד היום אני מקבל פה ושם מכתבים למרות שאהוד מנור חתום הרבה לפניי. מאז למדתי שני דברים: דיאטה זה להפסיק לאכול, ולא לבלוע כל מיני חארטות; והדבר השני הוא שלא כדאי לחתום ערבות למישהו שמוכר לך הרבלייף. זה גם לא טוב לכבד.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מתי כספי. צילום: יהונתן שאול
|
|
|
|
|
|
|
נתגעגע אליך, דודו
|
|
|
|
|
|
|
חודש נורא לא טוב לסאטירה הישראלית. גם קישון ועכשיו דודו גבע. אני לא מחסידי הקומיקס, אבל די הערצתי את האיש. בעיקר בגלל הפראות שלו. פגשתי בו לפני כמה שנים, והוא סיפר לי על עוד תביעת דיבה שהפסיד בגלל ציור לא נחמד שלו, וכמה שנשבר לו הזין מהכל. אני לא בטוח, לא משוכנע, אבל נראה לי שהוא מת איש לא נורא שמח. הוא לא הצליח אפילו להגיע לקטע של קישון - להיות ממורמר שנרגע. מפחיד נורא. גם הגיל הצעיר הזה, גם הכישרון העצום הזה, וגם חוסר ההכרה של מישהו שבחו"ל כבר היה מלך העולם מזמן. אז נאכל ברווז לכבודך, נתגעגע ונזכור שהטובים אומנם לטיס, אבל הטובים נורא צונחים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דודו גבע. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
אתם לא רציניים
|
|
|
|
|
|
|
ולפינת חרם הצרכנים:
לא בא יותר להפגנות הימין. חרם. הבטיחו שביתת רעב, והם משמינים כמו פריצקי אחרי עוד מפלה של טומי לפיד. הבטיחו חסימת כבישים, ובשבוע שעבר היו 14 הרוגים בכבישים. והבטיחו גם רצח פוליטי (וכמובן שאני מייחל שזה אף פעם לא יקרה). חברים, אתם לא רציניים. עד שלא יהיה אקשן אמיתי אני לא איתכם, ואגב, אריאל זילבר זה לא גימיק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שמונה הערות לסדר
|
|
|
|
|
|
|
1. נתחיל בשני דברים נחמדים וחיוביים מאוד. שלישיית "מה קשור" גדולה. ראיתי אותם השבוע בביצוע של שיר הטלפון של הגשש, ופשנל לא התהפך בקברו. הוא גם לא יכול בגלל החובות, אבל הם גדולים ועושים תענוג.
2. ועוד דבר נחמד: יש מסעדה חדשה שקוראים לה וינס ותמר. זה ברחוב הצפירה ליד מועדון הדום, והשפים הגיעו ממסעדת דיאדה הילדותית, ועכשיו פתחו עסק לגדולים. נורא יפה שם, נורא טעים שם, סוג של חוויה אחרת ולא ממש יקרה.
3. ואפרופו מסעדה, ניצן חן הביא סקופ ענק: ראש הממשלה לא הלך כבר שנתיים למסעדה בגלל האבטחה. איזה מסכן ראש המשלה שלנו. אין, אין לו חיים. ועכשיו גם מתכננים לרצוח אותו. זה חיים זה?
4. לקאמילה וצ'ארלס יש המון בעיות, וזה חורה לי. לא כמו חרירי, אבל חורה.
5. סטיבי וונדר יעיד לטובת מייקל ג'קסון. אני יודע מה הוא יגיד: "באתי לחווה של מייקל ולא ראיתי כלום. שום ילדים עירומים, כלום". אחלה עדות.
6. חמישה חברי כנסת בלבד תרמו דם ביום ההתרמה המיוחד שהיה בכנסת. בין התורמים היו מוחמד ברכה, שזה סתם דם ערבי שנשפך לשווא, איוב קרא, שזה אפילו פחות, וגורולובסקי, שכנראה תרם פעמיים, אבל לא משלו.
7. עוד משהו נחמד: יש דיסק חדש של ירון לונדון עם מיטב שיריו. אומנם בלי קירשנבאום, אבל מקסים נורא.
8. ומה אלדד זיו אומר על זה? ארגמן זה הצבע היחידי בעולם שאין לו נקיפות מצפון. שבת שלום.
718 ימים חלפו מאז שמונתה לימור לבנת לשרת החינוך, והעם שותק
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | סאטיריקן, מגיש התוכנית "בולדוג" בערוץ 8 ובעל טור במקומוני "מעריב" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
