 |
90 אלף דולר, זה הכל, עלה איציק זוהר למכבי ת"א בקיץ 1988. כשאני חושב על זה, הרי שמצד אחד מכבי יפו עשתה עיסקה נוראית מבחינתה, אבל מצד שני, לשלם כזה סכום לילד בן 17 וחצי מהליגה השניה, ב-1988, היתה השקעה אדירה.
איציק זוהר לא מבוגר בהרבה, אם בכלל, מרונן חרזי, יוסי אבוקסיס, טל בנין, אלון חרזי וכל שחקני הנבחרת האולימפית האלמותית של ש.ג, אבל הוא ללא ספק היה ראשון הנפילים שבהם.
אני זוכר את המשחק הראשון שבאמת ראיתי אותו (ולא עם יפו בגביע נגד הפועל בת-ים), עם נבחרת הנוער במשחק הראשון של טורניר החורף נגד שוייץ. כולם דיברו על הילד הגבוה בעל בעיטות התותח. בדקה השניה הוא לקח כדור מאמצע המגרש, עבר את כל ההגנה של שוייץ, חלף על פני השוער וגילגל לרשת. עכשיו, חשבתי אז, הייתי רוצה לראות אותו גם בועט.
לדור הגדול של הכדורגל הישראלי, הדור של ילידי 70-72, הדביקו המון סופרלטיבים. אייל ברקוביץ' הוא הקוסם, טל בנין הוא הלוחם, אלון חרזי הוא הכלבויניק, רונן חרזי הוא הווירטואוז, אבי נמני הוא איש הגומי, חיים רביבו הוא הברזילאי. לאיציק זוהר היה את הפוטנציאל להיות הרבה יותר מכולם, ובדרכו שלו, החיננית משהו, הוא הצליח לפספס את ההזדמנות. היתה לו בעיטה מהמקום שהיא חסרת תקדים בעוצמתה. היכולת שלו לקצר טווחים בעזרת המטול שלו היתה יוצאת דופן. אני מוכן להסתכן פה מקצועית ולקבוע שהוא בעט כדורים חופשיים טוב יותר ממלמיליאן, כי בניגוד לאורי, המגרשים שבהם שיחרר זוהר את הכדור היו ישרים ויבשים.
אבל זוהר היה הרבה יותר מבועט חופשיות מקצועי. היתה לו מסירה נדירה, שרק העין העקומה של ברקוביץ' עולה עליה. היתה לו יכולת כדרור שיחסית לגוף הגדול שלו היתה מופלאה. והיתה בו רוח מנהיגות ששייכת לשחקנים גדולים באמת. ולמרות שהיה בו מברקוביץ', גיורא שפיגל ומלמיליאן, הוא לא באמת היה ברמה שלהם, כי הוא לא הקריב את הזוהר שבו כדי להיות אחד מהגדולים. הוא סלבריטאי והוא מעולם לא שנא את זה. ואין פה אפילו "חבל" אחד להגיד, כי גם ממה שנשאר נהנינו מכל רגע.
אני מנקה עכשיו דמעה קטנה שנשרה על המקלדת, כי למרות שאני כבר מתגעגע לכמה מהשמות שהזכרתי למעלה, אני יודע כמה אתגעגע לרחש הזה בקהל כל אימת שאיציק זוהר היה ניגש לבעוט כדור חופשי. אני מאמין שאת הרחש הזה שומעים היום בסנטיאגו ברנבאו כמו ששמעו באולד-טראפורד, כל פעם שדייויד בקהאם מציב את הארטליריה מול המטרות.
איציק זוהר ייזכר לעולם כאיש שלא רצה יותר מדי, אבל אנחנו דרשנו ממנו יותר ממה שהוא רצה לתת. פרוש כנפיים, ענק, יהיה קשה למצוא אחד כמוך.
|
|
 |
|
 |
|
|
