 | | | | חנוך דאום: 21.01.05 | |
| | |
21/1/2005 | |
| | | | | | | 1.
פעם צריך הייתי להגיע למסיבת עיתונאים במלון ירושלמי, וכהרגלי ביקשתי להחנות את הרכב בשכונת גילה ולהמשיך משם עם מונית. אפרת אמרה שזה מוגזם. אני יודעת שקשה לך, אני יודעת שאינך זוכר דרכים, אבל בוא תנסה הפעם להיפתח ובאמת להקשיב: אתה נוסע לרכבת... היא התחילה בשטף של הסבר, אך מיד עצרתי אותה בתימהון: מה פירוש נוסע לרכבת? למה את סבורה שאני יודע מה הכוונה "נוסע לרכבת"? בגלל שכנראה הייתי שם בעבר מאות פעמים? ידוע לי כי אצל אנשים אחרים זה סימן טוב לכך שהם יידעו להגיע למקום שוב, אבל אצלי, רחמנא ליצלן, כאשר את אומרת לי: אתה נוסע לרכבת, משל אמרת לי: אתה נוסע לגלגל הענק.
איזו רכבת, בשם אלוהים? מה רכבת? מי רכבת? יש רכבת בירושלים? זו לא ממש רכבת, היא הסבירה. אלו פסים של רכבת שהיתה בעבר ותהיה גם בעתיד. נו, אמרתי לה, אז את רוצה להטעות אותי? את אומרת לי לנסוע עד לרכבת ובסוף מתברר שאין רכבת? ובכלל, מה זאת אומרת אתה נוסע לרכבת, מה זה כל השפה הזו? אני יודע לצאת מהבית ולהיכנס לרכב, וגם זה אחרי שאני מנסה לפתוח חמש מכוניות של שכנים, אז אנא, התחילי את ההסבר משם, מהרגע שבו אני נכנס לרכב, ואל תדלגי לי לרכבת.
| |  | |  |
| |  | |  | 2.
| |  | | | אינני יודע להגיע ממקום למקום. זה לא משהו שיכול לעבור או שניתן לפתור בעזרת תרגול ולמידה. זה גם לא משהו שניתן לתקן על ידי הנחיות מידידים. מדובר בנכות. אינני יודע לנווט עצמי בכבישים והסברים רק מבלבלים אותי. אני לא זוכר צמתים, לא זוכר פניות, לא יודע היכן הצפון, לא יודע איפה צומת ביל"ו, לא בטוח בכלל אם יש צומת ביל"ו, לא יודע איפה חיפה ולא באמת מבין היכן יוצא ים המלח. ארבע שנים למדתי בירושלים, לאחר מכן גרתי בה עוד שלוש שנים ועדיין אינני יודע איך מגיעים לרחוב יפו. כלומר, אני יודע איך. עולים על מונית. אבל אינני יודע היכן הוא רחוב יפו. אינני יודע היכן העיר. אינני יודע היכן השוק. אינני יודע היכן שכונת רמות. אינני יודע היכן שכונת קטמון. אינני יודע היכן הוא הכותל המערבי. הייתי בירושלים, הסתובבתי בירושלים, גרתי בירושלים, בכיתי בירושלים, צחקתי בירושלים, אכלתי בירושלים, חייתי בירושלים וידעתי את ירושלים, אבל אינני יודע לנסוע בעיר לבדי ממקום למקום. ואם זה מצבי בירושלים, עיר שחוברה לה יחדיו, שוו בנפשכם מה קורה לי כאשר אני מגיע לתל אביב.
יש בערך חמישה מקומות שאני יודע להגיע אליהם בכוחות עצמי, וזה לאחר מאמצים גדולים ומאות נסיעות בליווי עוזרים, אבל כל תזוזה מהדרכים הללו גורמת לי לכאוס אמיתי ומערפל חושים. את הדרך למוסך שלי בתלפיות, למשל, למדתי על פה, ופעם אחת, כאשר גיליתי שסגרו שם ברחוב של המוסך כביש מסוים באין כניסה, איבדתי את העשתונות ובמקום לנסוע מסביב, שבתי על עקבותי וחזרתי לביתי. בי נשבעתי. | | | | |
| | | | | 3.
| | | | | רצה אלוהים לברכני מעט, ונתן לי את דויטש, אשר ידע לו נרחב במפות הארץ וסבלנות רבה יותר מלידידי שמעון פרס. דויטש הוא המפה המדברת שלי. אני מצלצל אליו במקרים שבהם נגזר עלי לנסוע עם הרכב, והמסכן נשאר איתי בקו פתוח און-ליין במשך כל הנסיעה. דויטש סובל אותי לחצאי שעות ויותר, לא כולל הפסקות שתייה ברמזורים. אני מתאר לו מה אני רואה, והוא מוריד את ההנחיות לשטח. כמו ילד חינוך מיוחד אני מרגיש כאשר הוא אומר לי איך לנהוג, במשפטים ארוכים ובקול רם, מחשש שלא אבין. ישנו כאן שלט שאומר שימינה זה פתח תקווה, אני אומר לו. ולאן אנחנו נוסעים, הוא שואל. לתל אביב, אני עונה.
אז לפי זה, הוא מסביר לי, אתה יכול לנחש שלא צריך לפנות ימינה. וואללה, אני אומר לו, על זה לא חשבתי. דויטש הוא נחמה. כאשר אני בנסיעה והוא לא זמין, אני מרגיש כמו תינוק שאיבד את הוריו באמצע הלונה פארק. לעתים, כאשר יש לי פגישה בלב תל אביב, שמבחינתי זה כמו לקבוע פגישה בעיר הבירה של גרוזיה, דויטש מצלצל למושא הפגישה ומושך ממנו את פרטי ההגעה. הוא מזדהה כמורה הדרך שלי, המסכן. אלוהים יברך אותו מן השמים על הסבלנות הרבה שלו. בלעדיו אני שליש בן אדם.
| | | | |
| |  | | איור: שי צ'רקה | /images/archive/gallery/244/503.jpg |
|
| | | | | 4.
| | | | | יש טעויות שלמדתי לא לחזור עליהן. בעבר, כאשר צריך הייתי לפנות לירושלים וראיתי שלט המורה שירושלים נמצאת מצד ימין, מיד פונה הייתי ימינה. כללית זה בסדר, אלא שמשום מה נוהג הייתי לפנות ברגע שבו ראיתי את השלט מרחוק, כלומר כמה עשרות מטרים לפני הפנייה האמיתית.
בעבר, כאשר מישהו היה אומר לי: "סע אחרי", במקום להסביר לי כיצד לנסוע, הייתי נוסע אחריו בדבקות גדולה מאוד, מבלי להתחשב בשום נתון הגיוני אחר. לא נהג אחד ולא שניים התפלאו לגלות אותי יוצא מהרכב ומביט בהם בעצב, בעודם נכנסים לביתם.
בעבר, והכל אמת תמימה, אהובי הנהגים, הייתי משתמש במפות מילוליות שידידים היו כותבים לי. עמודים שלמים של טקסט מפורט, שבו כתוב את כל סדר הנסיעה, ליוו אותי ברכב לכל מקום אליו צריך הייתי להגיע. הפסקתי עם זה, יען כי, ויותר מפעם אחת, בלבלתי בין המפות הכתובות מבלי משים. זו בהחלט הרגשה לא משובחת לעמוד לבד ליד קבר הסבא בבית העלמין במגדיאל, שעה שכל בני משפחתך חוגגים בת מצווה באולם יפה הנמצא בצומת סגולה. בעבר הייתי עוצר את הרכב באמצע צמתים גדולים ומנסה, בלחץ הצופרים שמאחורי, להבין לאיזה נתיב אני אמור להיכנס. מכל אלה נגמלתי. מכל השאר לא.
| | | | |
| | | | | 5.
| | | | | זכורני מקרה ובו שמוליק אמר לי לנסוע ישר ובצומת לפנות ימינה, וכאשר הגעתי לצומת גיליתי לחרדתי שיש שמונה פניות, שש מתוכן ימינה. מה זה אמור להיות, צעקתי על שמוליק, למה יש כל כך הרבה דברים בצד ימין? ומה אלו המחלפים הללו? מישהו מנסה להרוג אותי? ומה פשר הגשרים האלה, שנוסעים בהם לכיוון הפוך כדי להגיע בסוף לצד השני? מי תכנן את המפלצות הללו? איך ניתן בכלל להגות דבר כזה? ולמה כולם צופרים לי כל הזמן?
כן, אני יודע, אני בנתיב הפוך, אתם לא מבינים שזו נכות? הייתם צוחקים על גמד? אז למה אתם צוחקים עלי, כי אני נוסע נגד כיוון הנסיעה? כי אני נוסע נגד כיוון הנסיעה בנתיב של אוטובוסים? כי אני נוסע נגד כיוון הנסיעה בנתיב של אוטובוסים בלי אורות, על מסילת רכבת ועם בגאז' פתוח? מה כל כך מצחיק בזה, אלוהים? ולמה אחרי שאני פונה בטעות ימינה חזק, ולא ימינה למסלול האמצעי, אני צריך לנסוע עד אשדוד? למה אין פרסה בדרך לאשדוד? זה טריק של ג'קי בן-זקן, כדי שאנשים יגיעו לקניון החדש שהוא בונה?
אנשים אומרים לי שיש תוכנה כזו המסבירה כיצד להגיע ממקום למקום. אני מפחד ממנה. הרי אין לה סבלנות כמו לדויטש, ואני צופה את הרעות שהיא תביא: אני אטעה ככה שאפילו היא תאבד סבלנות ולא תאמין לי שאני עד כדי כך דפוק. שברתי מספיק שיאים שליליים בנהיגה ובניווט ואינני רוצה להיות גם הראשון בעולם שתוכנה מסוג כזה מקללת לו את האמ-אמא ומבקשת ממנו, עם כל הכבוד, להסתדר לבד.
| | | | |
| | | | | 6.
| | | | | 6 רעות רבות סבבוני בעקבות הנכות הקשה הזו, ורק שלמה שוק, משורר וחבר, מצא לי נחמה. אין זה חשוב איך ובתוך כמה זמן אתה מגיע ממקום למקום, הוא אמר לי פעם. מה שחשוב הוא מה אתה עושה כאשר אתה כבר מגיע.
daum@maariv.co.il | | | | |
|
| | | | | |
 |
|
| | | | | אזרח כבוד של כביש המנהרות, מורה בהכשרתו וקופירייטר בעברו, אב לשניים ונשוי לאחת, מגיש במילה האחרונה בגלי צה"ל ואחד ממאה היהודים העשירים בעולם | | | | |
| | | | | | | | | |
| |
| |
|
