 |
/images/archive/gallery/109/633.jpg בן כספית
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| זה סוד כוחו של ראש הממשלה: כשהוא אוהב, זה הכי בעולם. כשהוא בוגד, אין בוגדני ממנו. ככה היה עם לפיד, היום זה עם פרס והחרדים. המורדים בליכוד מצמצו ראשונים ופספסו הזדמנות פז לעצור את ההתנתקות. עכשיו שרון נוסע בלי מעצורים עד לתחנה הבאה, הקריאות השנייה והשלישית על התקציב . זו ההצבעה שמפרידה בינו לבין הנצח |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ראש הממשלה הביט עליהם במבט מורכב. היתה בו, במבט של אריאל שרון, מעט חמלה, קורטוב שעשוע, קמצוצי חיבה. יותר מכל, היתה שביעות רצון. לא מזמן, הוא זרק אותם מכל המדרגות. והנה, עכשיו, הם מצילים אותו. מה רע? מולו, בלשכתו בכנסת, ישבו חמשת חברי הכנסת של יהדות התורה. רביץ וגפני מדגל התורה, ליצמן, אייכלר ופרוש מאגודת ישראל.
"להגיד לכם את האמת?", אמר להם שרון, "התגעגעתי אליכם. כן. התגעגעתי. חסרו לי הפגישות האלה איתכם. אני אוהב לפגוש אתכם. אני רוצה שניפגש יותר".
זה סוד כוחו של שרון. המאהב הנצחי. הוא תמיד מנהל רומן עם מישהו, או משהו. דון ז'ואן פוליטי מתוחכם, מרתק, ממגנט. כשהוא בוגד, אין בוגדני ממנו. כשהוא אוהב, זה הכי בעולם. היום הוא במיטה עם לפיד, מחר לפיד ימצא עצמו מתגולל ברפש, פרס מלוטף במקומו באותו רוך, עם אותו חיוך ומבט עורג. עכשיו אייכלר וגפני, מחר (אתמול בצהריים) אלי ישי. שרון מומחה בפסיכולוגיה אנושית, יודע לזהות חולשות, קורא את המפה ומבין, הרבה לפני כולם, מה יקרה עכשיו,
איזה יצרים משחקים לפנינו, מי ימצמץ קודם.
וכך ישב לו שרון עם חברי הכנסת הדתיים, השתעשע ושכח שבעוד כמה דקות אמורה להתקיים ההצבעה שתחרוץ את גורלו. "תגיד", שאל אותו פרוש, "יש בכלל רוב היום?". שרון הרים מבטו, הביט סביבו (ישבו שם גדעון סער, ישראל מימון, אילן כהן ורבקה פאלוך) ואמר: "אתה יודע מה? אני לא כל כך יודע. אני לא עוסק בזה". בסוף היה רוב. מימון דלק במסדרון האחורי אחרי יוסף פריצקי, שהגיח אל תוך המליאה בסיבוב ההצבעה השני, אחרי שהוציא לכולם את הנשמה, תמך בממשלה, הוציא ללפיד את הנשמה עוד קצת והציל את שרון. שרון, לעומת זאת, לא נראה כמו ניצול. הוא נראה לא רע בכלל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מחר (אתמול בצהריים) אלי ישי. ישי בכנסת. צילום: פלאש 90
|
|
|
 |
|
 |
|
אפשר לעגל פינות
|
|
|
 |
|
|
|
שבוע מעניין עבר על המורדים. ביום שני הם חצו את הרוביקון. הצביעו אי אמון בממשלת ליכוד. הם הפגינו אחדות ונחישות, יצאו גברים. ביום רביעי הם ברחו. מותק, צוחקים בסביבתו של שרון, המורדים התכווצו. היתה להם הזדמנות פז חד-פעמית כמעט לעצור את ההתנתקות. התקציב, לו נפל בקריאה ראשונה (פעם שלישית), היה מחולל בחירות. אבל הם מצמצו קודם.
שרון משול לנהג המטורף שנוסע במהירות באמצע הכביש הצר. יש מקום רק למכונית אחת. זו שתבוא מולה, צריכה לרדת לשוליים. מולו מגיחה בכל פעם מכונית תורנית, מתקרבת במהירות, אבל שרון עוצם עיניים וממשיך הלאה. כל המכוניות, בתורן, יורדות לשוליים ונמנעות מהתנגשות חזיתית. שרון ממשיך לדהור. עד הפעם הבאה. בסוף, הוא עלול להתרסק. אבל עד אז, הוא מה-זה נהנה. הרוח שורקת באוזניו, מבדרת את בלוריתו הלבנה, החיים יפים.
התחנה הבאה תהיה בקריאה שנייה ושלישית של התקציב. זו ההצבעה האחרונה שעומדת עכשיו בין שרון לבין הנצח. בין יישובי חבל עזה לבין פינויים. בינינו לבין בחירות. יעקב ליצמן ייכנס בקרוב לתפקיד יושב ראש ועדת הכספים. ליצמן הוא יושב ראש מופלא של ועדת כספים. הוא מגיע כל בוקר בעשר, בול על השעון. יש לו על השולחן 20 העברות תקציביות בעייתיות.
בעשר וחמישה, עשר ועשרה, מגיעים שאר החברים. עד שהם נכנסים, ההעברות כבר התרחשו, פה אחד (של ליצמן). הוא יעיל, הוא מוכוון תוצאה והוא ישלים את התקציב במהירות. ואז זה יחזור לכנסת. אחרי ההצבעה בממשלה על ההתנתקות, אחרי פינוי-פיצוי. זה מה שיישאר. המורדים יצטרכו אז לקחת את החלטת חייהם. לבעוט, או לחדול.
בינתיים, מחכים לש"ס. שרון ימנה, כנראה, את בנימין נתניהו לצוות המשא ומתן עם אלי ישי. אולי אפילו לראש הצוות. מהלך גאוני. אם יצליח, יסדר נתניהו לעצמו ולשרון את המשך הקדנציה. אם ייכשל? הכישלון שלו. מולו יתייצב אלי ישי. בשנתיים האחרונות הלבין שיערו אבל הלב מתרונן. ישי עבר את טבילת האש, מבחן הבגרות. יצא לאופוזיציה ונשאר בחיים. ש"ס הבריאה, התחזקה, התבגרה.
ישי הצמיד לכל העמותות רואה חשבון. הכל מפוקח, מבוקר, מוסדר. הוא מסביר למנכ"לים שעליהם להתנהג כאילו יש בחדר מצלמות טלוויזיה, מיקרופונים של רדיו ועיתונאים. הכל שקוף. כשהתפזר האבק התברר שאפשר לחיות גם מחוץ לסיר הבשר. אפשר אפילו להתקדם. ישי, שלפני שנתיים-שלוש נחשב ליושב ראש זמני, כמעט כמו שמעון פרס, מקובל היום כמנהיג הבלתי מעורער. האפרוח צימח נוצות. הוא מקושר למערכת המדינית, הביטחונית והפוליטית. נחשב לכזה שנוח לעבוד איתו, שלא תוקע סכינים בגב, אבל גם לא עושה חשבון.
ישי מעריך מאוד את גדעון סער, שאותו הכיר לראשונה לפני חמש שנים, בקדנציה הקצרה שלו כמזכיר הממשלה של נתניהו. כבר אז ניבא ישי לסער גדולות. הנבואה התגשמה. "גדעון הציע לשרון כבר באוגוסט", אומר ישי, "לגמור קודם עם ש"ס ועם האשכנזים. אחר כך העבודה תבוא בכל מקרה. שרון הלך בדרך אחרת. לו לקח את ההצעה של גדעון, היום כבר היתה קואליציה יציבה". בינתיים, יגיע סער בשבוע הבא לרב עובדיה יוסף, במאמץ להכשיר את כניסת ש"ס.
למרות האופוזיציה השוחקת והיחס המזלזל, ישי שמר במהלך השנתיים האחרונות על כבודו של ראש הממשלה. לא הטיח עלבונות. לא התלהם. זה היה חד צדדי. שרון, כמו שרון, דווקא התעלם, וזלזל, ולא שמר על קשר, ולא התעניין. ישי לא נוטר טינה. הוא ענייני. יש בו כבוד בסיסי לשרון, כזה אותו חולקים בדרך כלל דתיים וחרדים באשר הם.
הגנרל שרון, האיש שנהג לצאת ולבוא בחצרותיהם עשרות שנים, עם מפות מפורטות ושרטוטים, עכשיו הוא ראש ממשלה, עכשיו הם אלה שיוצאים ונזרקים מחצרו. האם יבוא שרון לרב עובדיה יוסף? בש"ס מעוניינים. שרון מסרב. יכול להיות שבלהט המשא ומתן, כאקט אחרון לפני חתימה, יתארגן ביקור כזה. ויכול להיות, אפילו סביר להניח, שלא.
"אם רציתי כל כך להיכנס לממשלה עכשיו, אני יכול לעגל פינות תוך חמש דקות ואנחנו בפנים", אמר ישי ביום רביעי, "אבל זה לא כל כך פשוט. אין לי בעיה ללכת לבחירות. להיפך. לממשלה אני אכנס רק אם אביא משהו לשכבות המצוקה. אלה האנשים ששלחו אותנו לכנסת. אני רוצה להחזיר קצבאות ילדים, לחזק את שירותי הדת והרווחה ולקבל חופש הצבעה בהתנתקות. עיקר הבעיה היא בקצבאות הילדים. אתם חיים בבועה, אתם לא מבינים מה קרה כאן. משפחות שלמות קרסו. כל מי שיש לו חמישה ילדים ומעלה פשוט נאבק להשאיר את הראש מעל המים. אני רוצה להחזיר לאנשים האלה את היכולת להאכיל את הילדים שלהם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עכשיו זה אותנטי
|
|
|
|
|
|
|
דרישות לא פשוטות. חופש הצבעה? לא בעיה. ההתנתקות כבר עברה בכנסת, בממשלה היא תעבור גם בלי ישי. גם בנושא שירותי הדת והרווחה אפשר יהיה להסתדר. על קצבאות הילדים, עם ביבי, אין מה לדבר. נתניהו מוכן לתת כסף, אבל לא קצבאות. מבחינת נתניהו, צמצום קצבאות הילדים הוא אחד המהלכים החשובים ביותר להבראה הכלכלית. להרזייתו של השמן המפורסם, לטובת הרזה. מעניין יהיה לראות את ביבי מול ישי, מתווכחים על זה. נתניהו, ששואב את כוחו ממקבלי הקצבאות, מול ישי, בעל ברית היסטורי ופוטנציאלי שלו בעתיד. קרב לא פשוט, רק אחד ייהנה ממנו. שרון.
היום, בניגוד לעבר, גוברת הנטייה להאמין לאנשי ש"ס. יש בכנסת חברי כנסת של ש"ס שנמצאים, סטטיסטית לפחות, מתחת לקו העוני. חבר כנסת עם עשרה ילדים, שמביא 12 אלף שקל הביתה, 1,200 שקל לנפש, כולל הכל. ויש בכיר (מאוד) בש"ס שקיבל לפני כמה שבועות הודעת עיקול. האיש, מתברר, חתם לאחותו ערבות בנקאית על משכנתה. האחות, מרובת ילדים אף היא, נקלעה לחובות. למרות שבעלה עובד (5,000 שקל , לחלק לשבעה ילדים), באו הגובים לעקל את רכושו של הערב, שהוא פוליטיקאי בכיר. הזעזוע לא היה קל. לקחו הלוואה, גייסו משפחה והוציאו את האחות מהמשבר.
לא לכולם יש יכולת לעשות את זה. אנשי ש"ס טובלים במציאות הזו כבר כמה שנים. הם חיים במצוקה, הם מכירים אותה, הם מטפלים בה ועכשיו זה גם נראה אותנטי. היא התגברה מאוד כשהם הושלכו לאופוזיציה וזה חדר ללבבות. ההתניה הזו, שנבנתה בין ש"ס באופוזיציה לגזירות על שכבות המצוקה, תעזור לאלי ישי מאוד בבחירות הקרובות. הדילמה שלו, לפיכך, לא פשוטה. בקרוב ייצא למצרים, לפגישה עם הגנרל עומר סולימאן. ההתנתקות אמורה להפוך להסדר מתואם בין הצדדים. המצרים מקיימים עם ישי קשר הדוק, גם עם הרב עובדיה. והמצוקה, מה יהיה עליה? לבנימין נתניהו פתרונים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מומחה בפסיכולוגיה אנושית. שרון בכנסת השבוע. צילום: אי-פי-איי
|
|
|
|
|
|
|
שקט ייענה בשקט
|
|
|
|
|
|
|
בשבוע הבא יתחילו המגעים הרשמיים בין ישראל לפלשתינים. מגעים לא רשמיים החלו כבר מזמן. שמעון פרס, אם שאלתם, כבר מדבר עם אבועלא ומתכנן תוכניות. בחזית המצרית העסק רותח. בשבוע שעבר ישבו הגנרלים עמוס גלעד ומוסטפא אל-בוחיירי. יש חילופי איגרות בין הצדדים, יש המון אינטימיות, אמור בסופו של דבר להיות הסכם כתוב. המצרים אמורים להיות אלה שיאחדו את 14 מנגנוני הביטחון הפלשתיניים לשלושה, ואחר כך לאחד. הם אמורים לאמן, לצייד ולפקח על הכוח המזוין הפלשתיני.
בסופו של דבר, תהיה כאן זרוע ביטחונית פלשתינית-מצרית, בדוקטרינה מצרית, עם מאמנים ומתקני אימונים מצריים. זה מה שמצרים רוצה, זה מה שהיא מקבלת. כמעצמה אזורית, היא דוחפת את הרגל בחריץ הדלת, קונה לעצמה השפעה במדינה הפלשתינית העתידית, אם תקום. ישראל נענית. התמורה אמורה להיות חבילה ביטחונית בדרום, כזו שתאפשר לראש הממשלה לפנות גם את ציר פילדלפי.
המגעים בין ישראל לפלשתינים יתקיימו בארבעה מישורים: מגעים לפגישה בין שרון לאבו מאזן, מגעים בדרג הביטחוני בניצוחו של שאול מופז (גם הוא יראה את אבו מאזן ויקיים דיאלוג עבודה שוטף עם הדחלאנים), מגעים בין שמעון פרס לכל אבו באשר הוא וגם סילבן שלום בחגיגה. הוא לא ירשה לעצמו להישאר בחוץ ויתכן שיקים ערוץ משלו מול הפלשתינים. נביל שעת', למשל .
ישראל תציע לאבו מאזן קבלת אחריות ביטחונית. עזה תחילה, אחר כך יריחו, בית לחם, קלקיליה (הגדר מאפשרת), רמאללה, טול כרם, חברון וג'נין. אף אחד לא משלה את עצמו: אבו מאזן לא ישליך לכלא אף אחד. רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. כן, אבל בהסכמה. הוא ישיג הודנה, ישראל תכבד אותה. שקט ייענה בשקט. השאלה היא האם אפשר יהיה לייצר הסכם דו צדדי להתנתקות. התשובה תגיע בשבועות הקרובים.
המאמץ האיראני-חיזבאללאי לטרפד את הרגיעה עצום. עשרות מיליוני דולרים משקיעה איראן בניסיון להגביר את הפיגועים ולהקדיח את הקדרה. מן העבר השני האמריקנים, האירופים, המצרים והישראלים. הפלשתינים נקרעים באמצע.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ישראל תציע לאבו מאזן קבלת אחריות ביטחונית. שרון ואבו מאזן. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
"חבורת השלום" הסורית
|
|
|
|
|
|
|
את האיגרת הראשונה שיגר שרון לפוטין לפני מספר שבועות, בדיון הקודם שהתקיים אצלו סביב עסקת הטילים הנרקמת בין סוריה לרוסיה. איגרת לא קלה. בשבוע שעבר, בדיון נוסף שהתקיים אצלו, עלה הרעיון לשגר איגרת נוספת. בסופו של דבר, לעת עתה, דחה שרון את הרעיון. האיגרת הראשונה הספיקה, אמר. המסר עבר. עכשיו, הכדור אצל האמריקנים. אחר כך, הטיל יהיה אצל הסורים. או שלא.
עסקת הטילים החדשה, שעלולה להשליך על המאזן האסטרטגי בין ישראל לחיזבאללה, מעלה הרהורים נוגים חדשים על המדיניות הישראלית בכל מה שקשור לבשאר אסד. מי שלא רוצה לדבר איתו, צריך אחר כך לדבר עם האמריקנים, שידברו עם הרוסים, שלא ימכרו לו טילים, שיגיעו בסופו של דבר לחיזבאללה. ואולי זה הזמן לחזור לאותה הזדמנות נדירה, היסטורית, למשא ומתן בין הצדדים שנקרתה על דרכה של הממשלה בשנה שעברה.
היום כבר אפשר לגלות איך נזרע, נבט, צמח וגווע מסלול השיחות שניהל איתן בנצור, יחד עם אנשי העסקים הערבים-ישראלים ניזאר וענאן דראושה. במגעים היו מעורבים שני אנשי עסקים נוספים: אחד ירדני, המקורב לבנצור ולאחים דראושה, השני סורי, המקורב למשפחת אסד. התברר שישנה סביב הנשיא הסורי חבורה אמיצה, מגובשת וליברלית, שנוטה ללחוץ למשא ומתן עם ישראל, להגמשה, להיפתחות למערב. במקביל, הושלמו ההכנות לפלישה אמריקנית לעיראק. הפחד בדמשק הרקיע שחקים. הרושם היה שהאמריקנים ישעטו, "על הדרך", גם לתוך סוריה ויבלעו אותה בן לילה.
"חבורת השלום" הסורית הזו יצרה קשר עם בנצור, המקורב לאנשי עסקים ירדנים, המקורבים לאחיו של הנשיא הסורי. עם הקבוצה הסורית נמנים הנשיא בשאר, אחיו מאהר, וכן אחותו הצעירה ואמו, אלמנתו של חאפז אסד המנוח. נמנית עימה גם בות'יינה שעבאן, היועצת הקרובה של הנשיא, ואיש עסקים סורי, שותף של מאהר אסד בחברת תעופה קטנה. כל אלה התאגדו ושלחו את המסרים. היתה אמורה להתקיים פגישה בפריז, שנדחתה פעמיים. אחר כך היה זה בנצור שלא יכול היה להגיע לפגישה נוספת.
ואז, זה קרה. המפגש התקיים בירדן, בבהילות. הנשיא הסורי שיגר שליח אישי, ד"ר מ"נ, אחד מיועציו הקרובים, שישב עם בנצור. מפעם לפעם התקשר לשולחיו, ודיבר עם מאהר, אחיו של הנשיא. ההצעות היו מדהימות: חידוש המשא ומתן בין סוריה לישראל בלי תנאים מוקדמים. "לכל אחד קלפי מיקוח", אמר השליח הסורי, "נפרוש אותם על שולחן הדיונים".
ואז, נפלה הפצצה. הסורי אמר שהנשיא אסד מוכן לשקול ביקור בירושלים. התנאים: קבלת מכתב הזמנה מפורט מראש הממשלה אריאל שרון. את המכתב אמורים היו בנצור והאחים דראושה להביא בעצמם לדמשק. הם דנו בסידורים הטכניים: איך יבואו לדמשק: במטוס פרטי, דרך קפריסין, או בדרך היבשה, מירדן. "אנחנו עושים כאן מהלך היסטורי, אסטרטגי, קשה מאוד מבחינתנו", אמר השליח הסורי, "זה לא יהיה קל. אנחנו נחליף את הגוורדיה הוותיקה, אנשים כמו פארוק א-שרע, אנחנו לוקחים סיכון".
ואז, הוא הטיל את הפצצה השנייה. "אנחנו מבקשים להבטיח את עתידנו למקרה שזה יעלה לנו בשלטון". הבקשה היתה ערבות בנקאית מטעם ממשלת ישראל, על סך 50 מיליון דולר. ערבות שתמומש, בעצם, אם יוזמת השלום תעלה לנשיא אסד בכיסאו, לכת העלווית בשלטונה בסוריה, ו"כנופיית השלום" של אסד הצעיר תצטרך למצוא את עתידה בגלות. בנצור, שעדכן את אנשי משרד החוץ וראש הממשלה לאורך כל הדרך (ואף הציע להם להצטרף אליו לירדן), העביר את ההצעה במסמך מפורט. עיקריו פורטו בפני ראש הממשלה.
צריך להדגיש: הפלישה האמריקנית היתה בעיצומה. אסד היה בפאניקה. יכול להיות שראה בהגעה דרמטית לירושלים חבל הצלה של הרגע האחרון מנושאות המטוסים האמריקניות. נו, אז מה? אפשר היה לבדוק את זה. לגייס את האמריקנים למהלך. שישחקו כאילו הם באמת תכף ומיד פולשים לדמשק. להגביר את הלחץ. ואולי לייצר תנאים שיכופפו את סוריה להסדר היסטורי עם ישראל, שלא ייאלץ אותה להתפרק מכל הנכסים האסטרטגיים על הגולן. לפחות לא בעתיד הקרוב.
כל זה לא נעשה. לשרון שיקולים משלו. יכול להיות שהם מוצדקים. יכול להיות שלא. הקונספציה בנושא הסורי ניצחה ובלעה את הכל. ראש הממשלה לא יכול לנהל שני מסלולים במקביל. אין לו יכולת עיכול, בבית הבליעה, לשתי הצפרדעים הענקיות הללו. בינתיים, לא ברור אם יש לו יכולת לעכל אחת מהן. ולא ברור גם מה ייגמר עם עסקת הטילים ההיא, שעלולה להפוך את החיזבאללה לאיום אסטרטגי משמעותי על חיל האוויר הישראלי.
kaspit@maariv.co.il | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עתונאי, משפטן, ישראלי. בן 43, לשעבר שליח 'מעריב' בניו-יורק, כתב, פרשן ודעתן מדיני-פוליטי-בטחוני. אוחז אשה אחת, ילד אחד וכלב אחד. כתב שלושה ספרים (על אחד מהם מתחרט), כיסה חמישה ראשי ממשלה (מתחרט על כולם) | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
