 |
/images/archive/gallery/106/126.jpg נתן זהבי
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
| זהבי בשטח: יאללה, לך הביתה |
|
|
|
| שמעון, שאדם ברמתך יהיה ממלא מקום של אולמרט זה סוף הדרך. איזו בושה, איזו ירידת דרגה, איך מנהיג בסדר גודל כזה משפיל את עצמו, איך הוא נותן לכל שונאיו לצחוק ממנו ולכל מעריכיו להשפיל עיניים ולהסמיק מבושה. הגיע הזמן שתלך הביתה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יותר מ-40 שנה אני עוקב אחרי שמעון פרס. עד תחילת השבוע רחשתי לו הרבה כבוד.
אני חושב שפרס הוא איש חזון, הוא היה איש ביצוע מעולה (הכור בדימונה, הרכש מצרפת), הוא הציל עם המנוח יצחק מודעי את כלכלת המדינה בשיא השפל שלה (ימי ארידור), יש לו מראה אצילי, מוח אנליטי, הוא איש ספר, נערץ בין מנהיגי העולם, כושר ביטוי, מחשבה בהירה, הוא נטול פוזות ודאווינים ראוותניים.
אני זוכר את שמעון פרס עוד מהימים שצילמתי אותו עבור השבועון "העולם הזה" בוועידות של מפא"י ההיסטורית, ליד ביתו ברחוב ארלוזורוב פינת הנרייטה סולד בת"א, בפגישות שלו עם בן-גוריון, בישיבות שלו עם משה דיין.
השבוע התגלה לי שמעון פרס במלוא עליבותו כפוליטיקאי. תאוות התואר מ"מ, ממלא מקום, הייתה מעוררת בחילה.
בצעקות היסטריות, בפנים מנופחות, המנהיג הדגול עמד על קבלת התואר כאילו גורל האומה תלוי בו, כאילו ההתנתקות תלויה בו, כאילו מצבם של מאות אלפי קשישים, נכים וילדים רעבים תלויים בתואר המזורגג הזה.
שמעון פרס רוצה להיות מ"מ, ואף אחד לא ימנע את זה ממנו. לא ייתנו - לא תהיה ממשלת אחדות.
איזו בושה, איזו ירידת דרגה. איך מנהיג בסדר גודל כזה משפיל את עצמו, איך הוא נותן לכל שונאיו לצחוק ממנו ולכל מעריכיו להשפיל עיניים ולהסמיק מבושה.
משהו דפוק במפלגת העבודה. זה
התחיל עם אהוד ברק ששינה חוק יסוד הנוגע למספר השרים בממשלה.
ברק, יעני מנהיג תנועת העבודה, הגדיל את מספר חברי הממשלה, מה שאילץ להזעיק נגר מיוחד שיבנה שולחן מיוחד נוסף לממשלה המנופחת.
עכשיו זה נמשך. בימים שזקנים קופאים מקור, לתלמידים אין סנדוויץ' לבית הספר, כשבני נוער הפכו בהמוניהם למסטולים או לסכינאים, כשהתנועה הקיבוצית המפוארת מתמוטטת, כשחקלאים הופכים בחלקם להיות פיאודלים המעסיקים פועלים בתנאי עבדות, מפלגת העבודה נלחמת על עוד כיסאות בממשלה, עוד תארים, עוד סגני שרים, עוד כיבודים. בושה.
שבוע קודם הם אמרו שלא מעניין אותם להיות שרים, שזה בכלל לא חשוב, ושהם רוצים לחזק את שרון רק לצורך ההתנתקות. חמש דקות אחרי שאמרו את זה ויצאו "כאילו" גדולים ואנשי עקרונות, הם רצו לבזבז כספי ציבור בצלצול למאות חברי המפלגה מתלקקים ומתחנפים כדי שיתמכו במועמדות שלהם להיות שרים. דרקעס.
פרס חורק שיניים (תותבות?). הוא רוצה להיות מ"מ. השליח חיים רמון יוצר מיד ציר רש"ע (רמון-ש"ס-עובדיה) ומצליח לקבל את תמיכת חברי הכנסת של ש"ס ל"חוק פרס המ"מ" .
הצלחה פוליטית אדירה של מפלגת העבודה האבודה.
מ"מ, שמעון, זה לא רק ממלא מקום. הכנתי לך רשימה חלקית אילו מטעמים אפשר לעשות מהצירוף הקדוש של האותיות מ"מ. וזו רשימה חלקית בלבד:
1. ממלא מקום.
2. מפא"יניק מסריח.
3. מנופח מעצמו.
4. מנהיג מלוכלך.
5. מפיץ מחלות.
6. מטומטם מושלם.
7. מגעיל מתועב.
8. מפיץ מנדבושקעס.
9. מחלה ממארת.
10. מערך מושחת.
11. מפלגה מנוונת.
ביום שני, שמעון, ראיתי אותך בטלוויזיה. הפנים שלך היו כעוסות, "למה אני צריך לוותר?", שאלת בישיבת הסיעה. מנהיג, שמעון, לא צריך לוותר על דברים חשובים, עקרוניים, היסטוריים.
על תואר מפוקפק חסר חשיבות ונטול סמכות אפשר לוותר, רצוי לוותר. אחרי שתקבל את התואר של ממלא מקום אתה תהיה ממלא מקום של ממלא מקום - אהוד אולמרט.
ולאדם ברמה שלך להיות ממלא מקום של אולמרט זה סוף הדרך. הגיע הזמן כנראה שתלך הביתה שמעון.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
תאוות התואר מ"מ הייתה מעוררת בחילה. שמעון פרס. צילום: יוסי אלוני
|
|
|
 |
|
 |
|
טייק איט איזי
|
|
|
 |
|
|
|
כמה הערות על המהפך הצפוי בחברה הלאומית אל על
במהלך החודש שעבר הריצה חברת התעופה הלאומית אל על קמפיין פרסומי ענק.
בקמפיין, שהשתרע על פני עמודים שלמים בכל העיתונים, נראתה אצולת הממון הישראלית יושבת מרווחת ונינוחה על מושבים דמויי מושב מטוס וסיפרו בשבחי החברה, נוחות הטיסה במטוסיה, היחס המושלם והאווירה הנפלאה.
"הדוגמנים", נאמר בתחתית המודעה, ביקשו ש"שכר השתתפותם" במסע הפרסום בסך 3,000 דולר יועבר לגורם חברתי כלשהו, כמו עמותות בטרם, בעצמי, עמותת "לא" ללחימה באלימות נגד נשים וילדים, "ילדים", המועצה לילד החוסה ועוד.
בין המיליונרים שהצטלמו אולי לראשונה בחייהם כדוגמני פרסום היו: עו"ד רם כספי, יו"ר טבע אלי הורביץ, יו"ר בנק מזרחי יעקב פרי, מנכ"ל החברה לישראל יוסי רוזן, מנכ"ל קסטרו אתי רוטר, מנכ"ל שטראוס-עלית ארז ויגודמן, מנכ"ל פרטנר עמיקם כהן ויו"ר חברת נילית מיכאל לוי.
ההתגייסות למען אל על מילאה בגאווה את עמוס שפירא, מנכ"ל אל על, שצוטט בהודעה שהעביר יחצ"ן החברה, דני רהב: "אני רואה את הצטרפותם של בכירים במשק כמחמאה לחברת אל על ומצדיע להתגייסות ולתרומה לחברה הישראלית".
באופן אישי אינני מרבה לטוס, וכשאני טס אני נוהג ברוב המקרים לטוס אל על. אני טס אל על כי אני ישראלי, כי אני מכיר טייסים ודיילות של אל על, כי אני אוהב אחרי כל טיסה לקטר על הצפיפות, על זה שאין מקום לידיים, על האוכל המחורבן, על זה שלא תמיד יש מטלית חמה לפני הנחיתה, על התור המתמיד בשירותים, על הנודניקים שמתפללים בצעקות אימים בדיוק כשאני נרדם ושוכחים שהם הכי קרובים לאלוהים ולא צריך לצעוק ולטלטל לי את הכיסא.
באל על אני ממשיך להרגיש ישראלי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ה"דוגמנים" של אל על
|
|
|
|
|
|
|
בפעמים המעטות שטסתי בחברה תאילנדית או הולנדית נדהמתי מההבדלים בפינוק הנוסע מצד הצוות ומהתנהגות הנוסעים שלא הורגשו כמעט במטוס. מכורח הנסיבות הפכתי כמוהם למנומס, רגוע וסימפטי להחריד. הרגשתי גוי.
ה"דוגמנים" של אל על נימקו את השתתפותם בקמפיין ב"תחושת הכי בבית בעולם", ב"נוחות" ובעוד כמה ססמאות פטריוטיות.
וכאן המוקש. כל המיליונרים הנכבדים טסים במחלקות שבהן באמת נוח, מאוד נוח, סופר נוח. גם השירות במחלקות האלו מאוד אישי ומקבלים בו כל מה שרוצים, ובמחלקות שהם טסים בהן אפשר לשבת עם ידיים על המושב ולמתוח רגליים או לסכל אותן אחת על השנייה, כפי שהם נראו בצילומי הפרסום.
מי שטס במחלקה של ה"פשוטים" לא נהנה מכל ההטבות האלו.
אל על תעביר לכל העמותות החשובות את התרומה (פטור ממס). אני בטוח שכל אחד מהמיליונרים שהופיעו תורם הרבה יותר באמצעות החברות שהוא עומד בראשן, והטריק הפרסומי נראה לי זול מדי. מה זה 3,000 דולר תרומה למי שעושים קופה חודשית של 300-200-100 אלף שקל לחודש ויותר. מביך.
למי שהביט על צילומי הפרסום ומכיר את הצפיפות במטוסי אל על נראתה התמונה שבה הדוגמנים יושבים בנוחיות מדהימה קצת דמיונית. אז אל תתבלבלו, הצילומים נערכו באולפן צילום ולא במטוס, והם לא משקפים את המצב האמיתי במטוס.
ולקינוח: באתר האינטרנט דה מארקר גיליתי ידיעה קטנה לפיה כל דוגמן קיבל צ'ופר נכבד מאל על, שערכו כמעט פי שלושה מהתרומה "הנדיבה" של אל על לעמותות נזקקות. מסתבר שכל דוגמן קיבל כרטיסי טיסה שווי ערך 8,000 דולר לתפארת מדינת ישראל וחברת התעופה העולמית שלה.
לא הייתי פותח חשבון עם אל על אלמלא אירוע שהתרחש לפני כשנה שבו הייתי מעורב. הילד ערן הכט בן השנתיים, שסבל מאי ספיקת כליות והיה בסכנת חיים, נזקק לניתוח השתלת כליה שאמור היה להיערך בבית חולים בארה"ב. בני משפחתו של ערן עשו ימים כלילות להשיג את הכסף שנדרש לניתוח ולשהייה הממושכת של המשפחה בארה"ב.
כשלא נמצא תורם מתאים, ותורמים פוטנציאליים דרשו סכומי עתק עבור כליה, החליטה אמו של ערן, ג'סי, לתרום כליה מגופה להצלת חיי בנה. לפני הנסיעה הגורלית פנתה ג'סי לאל על, חברת התעופה הלאומית האהובה שלנו, סיפרה על המצב הקשה והצורך בעזרה דחופה בהטסת המשפחה. אל על דחתה את בקשת לעזרה.
ג'סי הכט פנתה לחברת התעופה ההולנדית קל"מ עם אותה בקשה. החברה נרתמה מיד למבצע, ומעבר להטסה חינם אף תרמה סכום כסף לעזרה בניתוח וההוצאות הנלוות.
בקרוב יחליפו האחים איזי ודדי בורוביץ' את מדינת ישראל בבעלות על אל על. יש מי שכבר דואגים ללכלך את הבורוביצ'ים על "רשעות".
כותב שורות אלו מוכן להעיד בשבועה בכל בית משפט שפעמיים פניתי לאיזי בורוביץ' בבקשה להטיס בארקיע שבבעלותו אנשים ללא תשלום. המקרה האחרון, לפני כשנה - אישה עיוורת חולת סרטן במצב קשה שהיה לה חלום לבלות סוף שבוע עם שני ילדיה במלון באילת בה לא ביקרה מעולם. דדי בורוביץ' ה"רשע" לא שאל "מי-מה-מו", אלא אישר מיד. מילה אחת בעיתון לא הופיעה על זה. זו הייתה נתינה בלי תנאי. מתן בסתר אמיתי.
אז אם יגידו עליך שאתה רשע, "טייק איט איזי, איזי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נ"ב
|
|
|
|
|
|
|
למען הגילוי הנאות, כותב שורות אלו היה מעורב באי אילו מקרים בהם נזקק לתרומות עבור מקרים אנושיים דחופים מאנשים פרטיים בעלי אמצעים. כל התורמים התנו את מתן התרומה בכך שהדבר לא יובא לפרסום בשום צורה ואופן. יש אנשים עשירים טובי לב בישראל. עובדה. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עיתונאי, שדר רדיו, איש טלויזיה, בעל טור ב"זמן ת'א", מתעסק מאז היותו בן 15 בתקשורת, חתן פרס "סוקולוב" לתקשורת ואיש השנה ברדיו. עצבני מוכר, מנהל מאבקים אנטי ממסדיים בעשור האחרון בכל הקשור לנכים, קשישים ולכלל הדפוקים במדינת ישראל | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
