 |
 |
|
|
|
|
|
|
| יהונתן גפן עונה לשגריר צרפת: נכון, אנחנו לא אוהבים את הצרפתים, ויש לנו סיבות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המדינה נגד הזיתים
"מתנחלים חמושים עקרו 117 עצי זית במטע של פלשתינים סמוך להתנחלות צופין, ליד קלקיליה" ("הארץ", תחילת דצמבר)
פעם בשבוע אנו קוראים
בעמוד זניח, עמוק בעיתון:
"כך וכך עצי זית נמצאו עקורים..."
(לא ידוע מדוע, בעיקרון).
זקן ערבי שעצרו כוחותינו,
אומר בזהירות לחייל במדים:
"די ברור שליהוד יש משהו נגדנו,
אבל מה יש להם נגד זיתים?"
הולך הזקן לכיוון הגדר
והחייל נשאר שם ונדהם,
כשזית גוסס פתאום אומר:
"יש
לי אבא עקור ליד שפרעם".
ידוע - על עץ שנפל
לא מודיעים למשפחה,
בארץ שבה האדם מושפל -
גם לעצים לא נותנים מנוחה.
מותו של עוד עץ מתקבל בשקט,
לא עושים לו ימי זיכרון ותוגה,
וגם לא ועדת חקירה שבודקת
מי בזית ביצע וידוא הריגה.
בעוד שנתיים, או אפילו שנה
כל זית, צעיר וזקן, נעקור,
וכשתבוא היונה ההיא הלבנה,
מה היא בדיוק תחזיק במקור?
(למחסום, בת-יונה! ותעמדי בתור!)
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
יעל רשף
|
|
|
 |
|
 |
|
***
|
|
|
 |
|
|
|
"לציבור הישראלי", אומר בזעם מאונפף שגריר צרפת בישראל ז'ראר ארו, "יש הפרעה נפשית אנטי צרפתית והיחסים בין שתי המדינות קשים, קשים מאוד". מבלי שירצה, מצדיק השגריר את מה שרבים מאיתנו מרגישים בקשר לעמו המפוקפק. וכי מהי גזענות אם לא לקבוע מחלת נפש למדינה שלמה.
לכן גם אני מרשה לעצמי לקבוע בהכללה גסה שקשה לי מאוד עם רוב הצרפתים. הם תמיד צודקים, אין להם אומץ לאומי לבחון את האמת הפוליטית והמוסרית של המדיניות שלהם. אין להם הומור עצמי, הם לא יכולים לצחוק על עצמם, ובעיתונים החשובים שלהם החצים מופנים בדרך כלל נגד עמים ומדינות אחרות.
במקום שהשגריר של העם שבע הרצון הזה ילמד משהו מעוזי כהן, שצוחק על עצמו כשהוא מוצג כ"קופיקו" ב"ארץ נהדרת", הוא כועס על אלי יצפאן ש"בוחר בנו כמטרה קבועה ואוהב לצחוק על חשבוננו...".
אם יש לנו נושא אחד שאנחנו יכולים להתגאות בו הוא חופש הדיבור, הרשות לצחוק על כל מה שזז, ולבקר את מה שנראה לנו ראוי לביקורת, בלי שנחשוש שהנושא שעליו צחקנו או שאותו ביקרנו יתנפל עלינו ויאשים את כולנו בהפרעת נפש לאומית.
מיסייה ז'ראר, במקום לצחוק או אפילו להתארח אצל יצפאן, עושה את מה שהיה עושה כל צרפתי ממוצע: כועס ומצטדק ולא צוחק (אין לי ספק שהסרטים המטומטמים של לואי דה פינס משכיבים אותו על הרצפה). אלא מה שמתאים לצרפתי הממוצע לא מתאים לדיפלומט (והוא יכול להירגע, אני מכיר גם דיפלומטים סתומים מעמים אחרים, כולל שגרירים מסוימים מעמנו הנבחר).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תקשיבו לאמריקנים
|
|
|
|
|
|
|
לכותב טור זה אין כל סימפטיה לצרפתים, ואחד הרגעים המשמחים בחייו כצעיר תרבותי יחסית היה הרגע שבו מישהו לחש לו שז'ילבר בקו הוא בלגי (הרגע השני היה הגילוי שאלבר קאמי נולד באלז'יר).
עשרות שנים איני מבקר בפריז, למרות שהעיר כה יפה ותרבותית, משום שתמיד המגע עם האנשים גורם לי להרגיש מושפל, וכתבתי על כך לא פעם. כמו שאנחנו מנסים למגר את הגזענות וההתנשאות שקיימות בחלקים המאוסים של חברתנו, טוב יעשו מיסייה ז'ראר וידידיו הממלכתיים, אם יטפלו בנגעי החברה שלהם במקום לרדת על יצפאן המתוק שלנו, שתפקידו, כמו תפקידו של כל סטיריקן או סטנדאפיסט, הוא לרדת על כל מה שזז ולהראות במראה מעוותת את העולם בן זמננו, שכידוע גם הוא לא משהו, ואחת הדרכים להישרד בו היא לצחוק ולהצחיק.
יצפאן ואני, וכל כך הרבה ישראלים אחרים, אכן חושבים שרבים מהצרפתים הם אנטיפתים לזרים, אנטישמים וחלק מהם אף אנטי ישראלים. אבל למה מיסייה ז'ראר נטפל רק אלינו?
יש גם מדינות אחרות שאומרות על הצרפתים דברים שאפילו אלי ואני לא היינו אומרים. האם שגריר צרפת בארצות-הברית, שאולי גם שמו הוא ז'ראר, השתלח אי פעם בהווארד שטרן, למשל, שנקרא "מלך המדיה", ותוכנית הרדיו הסינדיקטית שלו מושמעת כל בוקר בכל רחבי צפון אמריקה, ויש לו עשרות מיליוני מעריצים?
הצרפתים, או "Ze French" בלשונו של שטרן, הם מוטיב חוזר בשידורי הרדיו של השדרן הפופולרי כמעט כמו האפיפיור, ואני מצטט לכם את הדעות היותר מתונות שלו על העם הצרפתי שחושב שאין משובח ממנו:
"הבני זונות לא נתנו לנו לטוס מעל המדינה המזוינת שלהם כשטסנו להפציץ את קדאפי המזדיין. וזה אחרי שהצלנו את התחת השבלולי שלהם במלחמת העולם השנייה כשהם פעו והלכו כמו עדר מזוין אחרי היטלר. הם אולי שכחו את זה. אני לא שכחתי".
"מדברים על הרזיסטנס, פאק איט - זאת אגדה, לא היתה שום מחתרת צרפתית".
"הממזרים העכבריים האלה סיפקו אמצעי מלחמה לנאצים יותר מכל מדינה כבושה אחרת והסגירו יהודים לגרמנים בכמויות מסחריות. . . אם אני מגיע לביקור בפריז ואיזה צרפתי מתחיל להגיד לי משהו נגד האמריקנים, אני שולף את הטייפ שלי, משמיע לו נאומים של היטלר: 'זיג הייל, זיג הייל!', ואומר לו: 'מה זה מזכיר לך מון אמי?'".
"הם צריכים להגיד לנו תודה. אנחנו הבאנו להם את היורו-דיסני, תעשייה של מולטי-זיליון דולר... והברטים האלה שהם חובשים. תסלחו לי אבל זה לא כובע, זה ירמולקה גדולה מדי, זה מה שזה...".
"והמגדל אייפל הזה, אני לא מכיר אף אחד בעולם שהתפעל מהמגדל המטומטם הזה. הם פשוט לא גמרו לבנות אותו... שיבואו לאמריקה ויראו את האמפייר סטייט בילדינג, ככה צריך להיראות מגדל. אני במקומם הייתי משכיב את האייפל על הצד וככה הוא היה לפחות חץ ליורו-דיסני...".
"לאפייט היה כוסית, הבסטיליה נפלה להם כמו נייר קרטון... וגם כל הצרפתיות האלה שחושבות שהן הורסות: לקתרין דנב יש תחת ענק וציצים קטנים... בריג'יט ברדו אולי היתה פעם משהו, היום היא נראית כמו כל הכלבים האלה שהיא מגדלת, והיא גם שונאת זרים ואנטישמית עם תעודות...".
"צרפתים, אין לכם שום דבר להתגאות בו: הגיבור היחידי שלכם מלבד הגיבן מנוטרדאם זה הגמד ההוא נפוליאון... וג'רי לואיס, שאצלנו הוא נחשב לחור-תחת ואתם חושבים שהוא גאון. אני גם מאוד לא אוהב את זה שאתם מחביאים את האנס ילדות ההוא, רומן פולנסקי, תחזירו לנו אותו!".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פרחים ליצפאן
|
|
|
|
|
|
|
תרגמתי רק את החלקים היותר מחמיאים מהגותו של שטרן, ועכשיו, כבוד השגריר הצרפתי, נראה אם תגיד גם על האמריקנים שהם מופרעים (ועוד איך, לדעתי!). עכשיו לפחות אתה יודע כמה תרבותיות ורוך מפגין אליכם הליצן שלנו מערוץ 3. ואם באמת אתה מתכוון לשפר יחסים, הדבר הראשון שאתה צריך לעשות, מיסייה ז'ראר, זה לשלוח זר פרחים ליצפאן.
ואם תהיה נחמד אליו, הוא אולי ילמד גם אתכם משהו ששכחתם מאז פטירתו המצערת של מולייר
ב-1673: לצחוק על עצמכם.
geffen@maariv.co.il | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | סופר, משורר, פזמונאי, מופיע עם החומר שלו, מחזאי, בעל טור. פרסם למעלה מעשרים ספרי פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים: "אישה יקרה", "חומר טוב", "פחות אבל כואב", "הכבש ה-16", "אלרגיה" ועוד. ממחזותיו: "קשר אייר", "נומה עמק", "קפריסין". תקליטורים: "האשה שאיתי", "שיחות סלון", "שירה בלי ציבור" ועוד. שימש במשך חמש שנים ככתב מעריב בלונדון, ניו יורק ובוסטון. כעת גר בתל אביב | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
