 |
/images/archive/gallery/109/646.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| גאווה אכזרית, רוע מזעזע, אהבה ותאווה. לחיים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"בוא נישאר ידידים", היא אומרת לו. אני בוהה בהם מבעד ערפילי שכרוני. עטלפים שחורים מתדפקים על דלתות תודעתי ומאיימים להסתבך בשורשי שערותי. אוהו... כמה שאני שתוי. "ידידי, נהלני על גפנים והשקני ואמצא ששונים", חרז אדון המשוררים, רבי שלמה אבן גבירול, "ואם אמות לפניך ידידי, חצוב קברי בשורשי הגפנים (...) וחנטני בחרצנים וזנים".
הגרוזיני מנסה להרוג אותי, באמא שלי, הוא רקח הפעם משקה לא שפוי. או שמדובר בארס נחשים או שהוא זיקק זיעה מכף רגלו של עוזי
כהן. אני צריך יחידת אב"כ שתטהר אותי, זולג לי אורניום מהאף. הנבלות, עוד יכריחו אותי לגור בדימונה. אני מרוח על הבר. תנוחתי כשל מיקרופון אנושי, צייד סיפורים אוויל.
אני מביט בסובבים עם חיוך אידיוטי ונפש חפצה. מחר עם שחר אקום בגרון חרוך מסיגריות וחומצת הצרבת, בפי טעם פגר עכבר. אני משתדל לרשום את מחשבותי על מפית. קשה לי. הגעתי למסקנה: הניסיון לקרוא ולכתוב בזמן שכרות קשה יותר מלרכוב על אופניים בזמן מתקפת טחורים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
גאווה רעה
|
|
|
 |
|
|
|
מרה שחורה, אופוריה זהבהבה, דכדוך הנשמה, התעלות הנפש. בשלות וריקבון, עליונים ותחתונים, תופת כף הקלע ועדן מנוחתנו. קצות אותו סולם. הזוג לידי עדיין בשלבי פרידה ואני מהרהר בפזמון המרטיט של השיר "תחרות כלבים" (אביתר בנאי): "כל כך הרבה זמן בחושך, הייאוש, הבשר, הגאווה, אויבים גדולים שאני טיפחתי". אוהו גאווה, אגו, סור מני אויב אכזר, אטביע אותך בכוס ערק זו.
פני הבחור חתומות, מתאמץ שלא להסגיר את כאבו, שיניו חורקות במאמץ. היא אוחזת בכף ידו, מביטה בו במבט רגיש, "למה שלא נישאר ידידים", היא שבה ונועצת בו פגיון חלוד. היא בחורה יפה עם אף סולד ויהיר. יופי רע. שדיה קטנים. לעזאזל, שום ניתוח הגדלת חזה לא יעזור כאן, השתלים ידחו אותה.
עכשיו היא מוחה דמעה, ההוא מולה שבור. אני רוצה לנענע את הגולם בכוח, להעיר אותו, להבהיר לו את כוונתה המוסתרת, את גאוותה האכזרית. ידידים, אה? לא, לא ידידות היא מציעה לך אלא בעצם אומרת, אני לא רק רוצה שתתאבל על האובדן, אני רוצה להזכיר לך אותו יום יום. אני רוצה שתסבול, שתקנא, אני רוצה שתמות באיטיות כל פעם טיפה, ואני רוצה שתחייך ותודה לי על כך.
לא זוכר איפה, אבל קראתי שממשלת וייטנאם החליטה לעבור לשימוש בזריקות רעל כאמצעי להוצאה להורג. השיטה הקודמת, כיתות הירי המאוישות באזרחים מתנדבים, התבררה כטעות. המתנדבים, נרגשים מדי ועצבנים מדי, החמיצו את המטרות. שינסו ידידות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מהו רוע
|
|
|
|
|
|
|
לייל קלינטון מיי, צעיר מאשוויל, צפון קרוליינה, שיסף את גרונה של בחורה בת 21 ולאחר מכן דקר למוות את בנה בן הארבע. "לא נראה לי נכון להשאיר אותו חי", הסביר מיי לשופט. "ריחמתי עליו, לא רציתי לראות את הילד בוכה או שתהיה לו טראומה מרצח אמו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האזנה
|
|
|
|
|
|
|
המקרה הבלתי רגיל והלא טבעי אירע במוסקבה בשנת 72', בזמן פסגת מנהיגי הגושים. בחדר אלגנטי בקומה השלישית של מלון צ'כוב במוסקבה, הסבו ואסילי פימפוב יאשקין, מזכיר המפלגה בעיר לנינגרד והפובליציסט איגור רובלוב. רובלוב, שהיה אדם שמן בעל קול גבוה, נשא נאום נרגש ופומפוזי בגנות האימפריאליזם הקפיטליסטי הפושה בקרב הנוער בדמות הערצת להקות רוק מערביות, ואילו יאשקין הביט משועמם בקפלי השומן בעורפו של רובלוב, שדמו בעיניו לחפיסה בת שש נקניקיות חזיר. רובלוב דיבר ודיבר ויאשקין חשב בלבו: "שאלוהים ייקח אותו או אותי, רק שיסתום כבר". זה אכן קרה.
בקומה הרביעית של אותו מלון השתכנה נבחרת ההוקי קרח של קנדה שהשתתפה בטורניר בינלאומי. השחקנים, שחשדו שמצותתים להם, החלו תרים בחדר אחר מכשירי ציתות ומיקרופונים. כעבור שעה קלה נמצא להם מבוקשם בדמות טבעת מתכת מוזרה למראה, שהיתה מחוברת לרצפה מתחת לשטיח. הם החלו לנסות לפרק את פיסת המתכת מהרצפה. מאמצם הוכתר כהצלחה. כעבור שנייה נשמע רעש זכוכית מתנפצת. שחקני ההוקי ניתקו את עוגן הנברשת שהיתה תלויה בקומה השלישית. יאשקין היה אחד הקורבנות הבודדים של המלחמה הקרה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חיזור
|
|
|
|
|
|
|
מצדי הימני, גבר צעיר מחזר אחר נערה יפה. הם נהנים זה בחברתה של זו. מתגססים ומצחקקים. אני רושם את הדיאלוג.
היא: "אנשים בדרך כלל לא מבחינים שאני לא שומעת היטב, אני יכולה לקרוא שפתיים די טוב".
הוא: "את צריכה ללמוד לקרוא ברייל עם השפתיים שלך".
היא: "למה?" ( צוחקת).
הוא: "כי יש לי משהו במכנסיים עם השם שלך עליו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
איור: דודי שמאי
|
|
|
|
|
|
|
אהבה
|
|
|
|
|
|
|
במשך חמש שנים געש לבו של פרנץ קפקא באהבתו לפליציה באואר. אשד רגשות סוער סואן, גליו מתנפצים על סלעי הדכדוך והשבר של מצוקי האהבה. מאות מכתבים חלפו בין פראג לברלין, בין הפקיד המופנם, יוצרו של סמסא, למזכירה האפורה, שאותה תיאר בפוגשו בה לראשונה כ"חסרת הבעה, פניה ריקים (...) נראתה כעוזרת בית".
פייטרו צ'יטאטי מספר בביוגרפיה הנהדרת שלו על קפקא (הוצאת דביר) כי הסופר הקריב עצמו על מזבחה של פליציה. תכלית חייו הפכה הכתיבה אליה ממשרדו הקטן והמחניק. הוא כתב ללא הרף, חותר לאינסוף, מבקש לעצור את הזמן. משפטיו כמו נחצבו ממעמקי ישות שהשתלטה עליו, ישות שאין לה חקר. זו לא היתה אהבה אלא קרב לוהט, עקשני בייאושו. קפקא נלחם למענה וכנגדה,למען עצמו ונגד עצמו. דון קישוט של הארוס. הוא חש שהעולם קטן מלהכיל את רגשותיו, אך בפועל לא היתה זו אהבת בשר ודם כי אם אספקלריה עצמית שבה קפקא משמש בכל התפקידים. השניים התארסו ונפרדו פעמיים, פרידתם הסופית היתה בשנת 1917, בשל מחלת השחפת שבה לקה.
יורש לקפקא נמצא לי בסיפור עיתונאי קטן על בחור צעיר מטיוואן שבמשך שנתיים טרח ורשם 700 מכתבי אהבה לחברתו בניסיון לשכנעה להינשא. לבסוף צלחה דרכו. החברה התחתנה עם הדוור שהביא אליה את המכתבים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אסטרולוגיה
|
|
|
|
|
|
|
הברמנית מתעניינת במזלו האסטרולוגי של ידידי רוני. כטרחן חסר תקנה, אני מספר להם על המקרה המופלא בלואי ה-11, מלך צרפת (1483-1423) והאסטרולוג שלו. יום אחד קבע האסטרולוג כי אחת מגברות החצר תמות תוך שמונה ימים. לאחר שתחזיתו התבררה כנכונה, חשש לואי כי אותו איצטגנין מהווה איום על שלטונו, לפיכך הורה להשליכו מצריח הארמון, על פי הוראה סודית שתינתן. לפני ביצוע גזר הדין, זימן לואי את האסטרולוג להיוועצות אחרונה. "אתה טוען כי הנך קורא בגורל כספר פתוח", איתגר לואי. "אמור לי אם כך, מה יעלה בגורלך ומתי יבוא יומך?".
"אני אמות", השיב האסטרולוג החכם, "בדיוק שלושה ימים לפניך, הוד מעלתך".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סיכום
|
|
|
|
|
|
|
עכשיו עומד לי תחת מול העיניים, בשר יפה ושופע ארוז בג'ינס הדוקים. אני מוצא בכך סימן משמייא להתייחד עם מכתב של קורא שנשלח בעקבות המאמר "כ"ט בנובמבר". מכתב המייצג לדעתי דעת רבים:
"תחילה אודה על האמת, אינני מקוראי מדורך הקבועים, משום שברגיל חומרי הכתיבה שלך אינם ראויים בעיני (מדוע אתה נוקט בשפה ובעיסוק זימתי באופן וולגרי כל כך?). ברם, השבת שמחתי לראות במדורך את הצגת הבעיה הערכית והתרבותית המעסיקה אותנו בעתות אלו. החיפוש והכמיהה להתחדשות ערכית ושיבה למקורות היהדות בציפייה כנה של ממש למצוא שם עקרונות חשיבה ומשמעות מחודשת לחיינו ולאמונותינו".
יפה, יפה, "זימה וולגרית". לך תנמק גבוה ונמוך, יצר ויצירה, גאולה דרך הביבים בטור בן 1,200 מילה . מאידך, האחוריים הללו הם יצירה הגונה ביותר. ישות חיה, עצמאית, ריבונות מוצקה ונפלאה שמתחננת לאיזו ליריקה בגרוש. עגבות מפוארות בעלות תנועה אצילית הרי הן נזר הבריאה, פאר היצירה.
"ויסגור בשר תחתנה", על אותו פסוק מבראשית, העוסק בבריאת חוה, דורש הרב חנינא בר יצחק (בראשית רבה, י"ז): "עשה הקדוש ברוך הוא נוי לתחתיתו, שלא יהא מתבזה כבהמה. ויש אומרים: עשה לו כסתות לתחתיתו, שלא יהא מצטער בשעת ישיבתו". וראוי לך, קורא יקר, לחתור ולהבין את שירתו הארוטית-אלוקית של האר"י זצ"ל. אולי שלא לשמה אני מבקש לסיים ברבי מקוצק.
כשנשאל פעם, מדוע בדורנו אין איש שרואה את פני אלוהים, ענה הרבי מקוצק: "כיוון שבדורנו, אין מי שיודע להתכופף מספיק נמוך".
segal99@012.net.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | איש רוח בשקל. חובב אותיות, פורנו רך ופוליטיקה קשה. מפסל בחלבה בשעות הפנאי. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
