 | | | | עוד שבת: 12.11.04 | |
| | |
12/11/2004 | |
| | | | | | | |  | |  | ראיי = דעתי
| |  | | | מוזיקת הראיי היא מוזיקה המולכת בצרפת ובמדינות צפון אפריקה. פירוש המילה ראיי היא דעתי. מוזיקת הראיי היא המוזיקה הערבית הראשונה שבה מובעות דעות ולא רק מילים של רגש. היא מוזיקה פוליטית, חברתית, רגשית ומחוצפת. הראיי היא מוזיקה חתרנית שאינה אהובה על שמרני האיסלאם שמעדיפים שירי אהבה,מולדת ודת,היא הוצאה מחוץ לחוק ביחד עם האלכוהול. זמרי הראיי מתגוררים רובם בצרפת משום שבארצם הם נמצאים בסכנת חיים ממש, יש איומים על ראשיהם וידוע כבר על זמרי ראיי שחזרו לאלג'יר ונפגעו. הממסד הערבי וקנאי האיסלאם לא אוהבים את המסרים המפוכחים שלהם. המוזיקה המיוחדת הזאת התחילה בעיר אוראן שבאלג' יר, עיר נמל, באווירה של פרוצות ומלחים. זמרת בשם רימיטי התחילה לשלב מוטיבים של ספרדית לטינית במוזיקה המרירה והמתלוננת שלה. רימיטי נשמעת כמו סלע מדברי מזמר, כמו שיח של שיבא, רימיטי נראית כמו מסעודה משדרות ומבטאת את עצמה באמצעות נגנים צפון אפריקאים הררים ונגני רוק מפורסמים כדוגמת "פלי" מה"רד הוט צ' ילי פפרז". למוזיקת הראיי מסרים חברתיים, הראיי מרחמת על החלש ומטיפה לחופש.
השייכה רימיטי (כל מייסדי הראיי נקראו שייכים ושייכות) היתה הראשונה, אך אליה הצטרפו זמרים רבים שהפכו את המוזיקה הזאת ללהיט מועדונים. מה שהתחיל בעיר אוראן המשיך לפריז והניב תהילת עולם למבריקים שביוצרים ובמבצעים של הראיי. המון מכירים את הזמר שב חאלד ולא מעט מכירים את שב מאמי. המילה שב היא מלשון שבאב, שב חאלד הוא חאלד הצעיר. זמרי ראיי רבים קוראים לעצמם שב, שב מאמי, שב חסני וכדומה. כלומר אלו הם זמרי הדור השני של הראיי. המילים של שירי הראיי מושחזות יחסית למוזיקת הפופ הערבית הרווחת, אך יחסית לשירי מחאה אמריקניים או ישראליים הם די מפויסים. בחברה השמרנית הערבית המסרים הללו היו ממש דגל אדום והביאו לביקורת קשה על הפקרות הנוער. יוצרי הראיי משלבים אלמנטים של פאנק עם מוזיקה ערבית, הם משלבים אלקטרוניקה ותיפופי טאררר, חצוצרות וכינור מזרחי. יוצרי הראיי יורקים את המילים ומסלסלים סלסולים עמוקים ומלאים, סלסולים שמבטאים מאמץ וכאב, לא סלסולים של חן ונועם. הראיי הפכה למוזיקה של גלות, מוזיקה שמדברת ערבית מתוך העולם האירופי, מוזיקה של נדודים בעולם. לא בכדי אחד השירים האהובים ביותר בז'אנר הוא "יא ראייח", שיר המדבר על איש שמטייל בכל העולם, איש שמתגעגע הביתה. | |  | |  |
| | | | | פסוקובי
| | | | | | אנחנו כן במזרח התיכון. | | | | |
| | | | | רטוב וחם
| | | | | מוזיקת הראיי תמיד דיברה אלי, גם אני הרגשתי לא פעם את הבלוז הצפון אפריקני הזה. גם כשקיבלו אותי במחיאות כפיים הרגשתי לפעמים כמו צפון אפריקני במזרח אירופה.הרגשתי שאני אומר בתל אביב דברים שדרותיים ובשדרות דברים תל אביביים. החיבור ברור, גם אנשי הראיי מנסים לחדד את תרבותם ולהשתלב בסביבתם המגוונת. ואכן, כשהגעתי לפריז החלטתי לא להחמיץ את המופע של ש?ל חאלד, קניתי כרטיסים למופע שהיה כולו בפריפריה מוזנחת של עיר האורות. הלילה ירד קודר וגשום והאולם היה אוהל קרקס ענק. בתורים הארוכים חיכו צעירים שנראו כמו חברים שלי מהשכונה, עם אותם צחוקים ותנועות ידיים, רק שהם דיברו מרוקאית, טוניסאית ואלג'יראית מעורבבות בצרפתית. טיפות טפטפו ודוכן עלוב מכר נקניקיות מרגז חריפות וריחניות. מתברר שהתור הארוך נועד לבדיקות פרטניות, כדי שלא יתגנבו אנשים עם נשק, ממש בדיקות כמו בנמל תעופה, עם גלאי מתכות והכל. אני עומד בתור והגשם מתגבר ומתגבר, בחיים שלי לא נרטבתי ככה, ממש הרגשתי כאילו מפל של מים שוטף אותי, לא הצלחתי לפתוח את העיניים בזרם הזה הגדול, שמעתי צחוקים מסביבי, חשבתי נפרץ איזה סכר על הראש שלי, פסעתי חצי צעד קדימה והמבול נפסק, חצי צעד אחורה והמבול החל שנית. ניקיתי את המשקפיים שלי בחולצה הרטובה, הסתכלתי למעלה וראיתי שכמו אידיוט נעמדתי מתחת לפינה של האוהל, כל המים מהאוהל הענק התנקזו לי על הראש, היו לי קצת שערות אז, נראה לי שמאז הן מסרבות לצמוח.
רטוב כולי עברתי את גלאי המתכות, מתאפק לא להוציא מילה בעברית ולשחק אותה יווני. נראה לי שאם הם היו יודעים מאיפה באתי, הם היו מראים לי מאיפה משתין הסופלאקי.
על הבמה היו מיטב נגני הדור, הנגנים של דיוויד בואי לצד הדרבוקיסט הטוניסאי הטוב בעולם, חצוצריאדה מדהימה וכלים אותנטיים. חאלד עלה על הבמה כולו חיוך ושפם, בלי פוזה בכלל, כאילו עכשיו תלשו אותו מהבלוק, בחור טוב כזה, רק הרגע חפף את התלתלים.חאלד עלה והקהל התחיל לרקוד,לרקוד בלי קשר לבמה, עם הגב לבמה, עם הצד לבמה, עם הפנים לבמה, כאילו באו לשמוע ולרקוד, לא כדי שישחקו הנערים לפניהם. בקהל היו מעגלים של משפחות, פעם אבא נכנס למעגל, פעם הקוזינה השופעת, פעם הדודה הקובבה ופעם ארמונד עם העגיל באוזן. פשוט רחבת ריקודים במלוא מובן המילה. חאלד ניצח על ההרקדה הזאת ממש כרב אמן. הוא הזמין אל הבמה את הזמרת הטוניסאית אמינה, הם שרו את "אה שבא" (כן כן, אתי אנקרי חידשה את זה), הלהקה היתה מדהימה ואני רקדתי את עצמי לדעת. כשנגמרה ההופעה, ניסיתי להגיע לחאלד להביא לו דיסק של טיפקס,אבל נבלמתי על ידי שומר גברתן.הוא לקח ממני את הדיסק והבטיח להעביר אותו לחאלד. היה רטוב וחם.
| | | | |
| |  | | איור: אלית אבני | /images/archive/gallery/202/084.jpg |
|
| | | | | ראשיד טאהא הגדול מכולם
| | | | | | יוצר הראיי המדהים מכולם הוא ראשיד טאהא, בעיני היוצר הכי מרתק בעולם כולו. ראשיד טאהא התחיל כשהיגר לצרפת מאלג'יר עם להקת פאנק אייטיז שנקראה קארט דה סז'ור (בתרגום: משהו כמו דרכון זמני, על שם תעודות שהייה זמניות שניתנו לכל אלה שהיו מעוניינים להתאזרח בצרפת). ראשיד חידש בקול צרוד משש-בש ועראק דווקא את השיר "צרפת המתוקה", שמקביל לשיר העברי "כאן נולדתי". השילוב בין הערביות המהגרת והדחויה שלו לבין השיר הכל צרפתי הזה יצרה עניין גדול באלבום הלהקה שהניב את הלהיט "חמסה". מאז הוחתם ראשיד בחברת תקליטים מכובדת והוציא כמה וכמה אלבומים שהם סוג של פאנק אלקטרוני ערבי מסטולי. ראשיד לא מתחנף, ראשיד נובח אלג'יראית ונשמע כאילו כל הים התיכון יכול לבוא לשטוף לו את המרצפות. החידוש שלו ל"יא ראייח" הפך את השיר הזה, שנכתב בתחילת המאה, ללהיט עכשווי בכל העולם. ראשיד חידש קלאסיקות ערביות בחצי הצדעה וחצי לגלוג וכיכב במפגש "שלושת הטנורים" של הראיי עם חאלד ופאודל. אלבומו החדש הוא האלבום הטוב ביותר שלו, הוא מחדש בו את "רוק אין דה קסבה" של הקלאש, הוא משלב בין דיסטורשנים אימתניים לערבית חריפה, והכל בסאונד לואו-טק מבריק. אין עליו כמה שיש עליו. | | | | |
| | | | | אני והסמטוחה
| | | | | אז מי אני בכל הסיפור הזה? יהודי ישראלי שאוהב חוצפה ערבית, אבל מסוכן לו לחשוף את עצמו בקהל שנראה וצוחק כמו החברה מהבית. בתל אביב אני חריימה, בהופעה של חאלד אני מרגיש כמו אלי כהן.חאלד וראשיד טאהא הם בעצמם אויבים של האויבים שלי, אויבים של האיסלאם הקיצוני והשמרנות הערבית וחברים של הקדמה והחופש, אבל הם לא חברים שלי, כי אני יותר מדי יהודי ולא מספיק ערבי. כולנו היינו רוצים שהצרפתים יאהבו אותנו, אבל לא נולדנו צרפתים. והנה הסמטוחה של הזהות הרב תרבותית: הצרפתית שלי עם מבטא טוניסאי, אבל אם אפגוש טוניסאי ערבי הוא יעשה ממני פריקסה. טוניסאית אני מבין מעט, אבל לא מדבר מילה. בכלל בערבית אני אילם, תרבות ערבית נשמעת לי כמו משהו מסוריה וזמר עברי נשמע לי כמו משהו מרוסיה. מזל שהאמריקנים בעדי, החלטתי ללכת לישון עם דובי חמוד ושמו בוש, ככה לפחות אני מרגיש בטוח.
ולמי שתהה לגבי הטור מן השבוע שעבר: מצאתי את השלט בסוף, הוא אכן היה בזבל. | | | | |
|
| | | | | |
 |
|
| |  | | | בן 35, תושב תל-אביב ויליד שדרות. סולן להקת טיפקס, כותב ומלחין, מנהל הלייבל לבנטיני (שכולל בין השאר את הלהקות הדג נחש, נערי רפול, מרסדס בנד ועוד). מחבר הספרים "משה חוואטו והעורב" ו"עבריין צעצוע" | | | | |
| | | | | | | | | |
| |
| |
|
