ראשי > כוכבי מעריב > קובי אוז

עוד שבת: 5.11.04 קובי אוז פונה לרב עובדיה: תגיד לחיילים שאסור לסרב פקודה 5/11/2004 :עוד בכתבה פסוקובי כבוד הרב עובדיה יוסף כבוד הרב עובדיה: אל תשאל מה עובר עלינו בימים האלה. אנחנו מפוזרים בטירוף, אין לנו מנהיגות, אף אחד לא נשמע לאף אחד, הכל נפרם כבוד הרב. כל דבר שחשבתי יציב, מתמוטט, הכנסת נשמעת כמו מגדל בבל, הממשלה נראית כמו אוסף גרוטאות, וכבוד הרב, אפילו הליכוד מתפרק. אתה בטח זוכר אותי, אני הזמר הזה, נפגשנו בטיסה לאילת ובירכת אותי, אפילו כיפכפת אותי בלחי כמה פעמים ומחלת על עוונותי.  רבי יקר, למדתי לכבד אותך דרך קריאתו של מכובדי אדם ברוך ודרך אוזני רבים השומעים את דרשותיך, וכמובן דרך משקפי, שבעזרתם אני רואה בך איש טוב באמת. רב עובדיה יקר, ראיתי אותך שוקד על המפות עם השר מופז, ראיתי כמה מחשבה השקעת ואני מסכים עם מסקנותיך. אם מחזירים שטחים כדאי שזה יהיה בהסכם, אי אפשר פשוט לפרוס חתיכה ככה סתם כאילו ארץ ישראל פסטרמה, ואם כבר לא משתלם לנו לשמור על היישובים ליד עזה, אז למה לא מחזירים על פי אותו השכל יישובים שקשה להגן עליהם גם ביו"ש? אני פשוט לא מבין את ההיגיון של ההתנתקות, זה נראה לי כמו לזרוק איזה חטיף קטן לחמאס ולנשיא בוש לפתוח להם את התיאבון.  ראיתי אותך מתלבט באמת, ואני בוודאי לא חושב כמו השר לפיד שאתה מתעניין רק בכסף, אתה לא איש של מותרות, לא ארוחות שחיתות ולא סיגרים, לא מכוניות שרד ולא בריכות פרטיות, לא נראה לי שיש לך אפילו קולנוע ביתי, אני חושב שגם אתה וגם, להבדיל, טומי לפיד, רוצים שיהיה טוב לעם ישראל, אתם רק רואים כל דבר קצת בשחור-לבן. בקיצור, כבוד הרב, אני הקטן די מחזיק ממך. אני מחזיק ממך כי כל הפוליטיקאים שלנו מוכרים לנו בעיקר שטיקים אמריקניים של פרסום, אני מחזיק ממך כי כל המנהיגים שלנו עסוקים מדי בספינים, גימיקים, דמגוגיה וסקרים, אני מחזיק ממך כי רק אתה מדבר בטבעיות מהלב וכנראה בחיים לא שמעת את צירוף המילים: פוליטיקלי קורקט. אתה יותר מזכיר לי סבא טוב (אבל רגזן) מראש הממשלה שלנו, שהוא יותר סוג של דוד כזה מהמושב. רבי עובדיה יקר, אני רוצה לבקש ממך בקשה, בתור אחד האחרונים שעוד שומעים בקולם במדינה הפרומה שלנו, תגיד משהו חד, תן לנו איזה נאום מדויק, פתח פיך בבית הכנסת של היאזדים ואמור לכל החיילים שלנו: אסור לסרב פקודה! סירוב פקודה הוא פירוק הצבא, פירוק הצבא הוא פיקוח נפש. כבוד הרב, תעשה את הדבר הזה בשבילי ובשביל כל הישראלים האבודים. ועוד דבר אחד תגיד לכל המקשיבים: אין לקחת את החוק בידיים, יש לכבד את המלכות וכמובן, אסור לרצוח! אני לא פונה אליך הרבה, יש לך קהילה משלך ואג'נדה דתית משלך, אבל רק הפעם אני בא אליך בבקשה, שתגלה מנהיגות ואל תרכין ראש בפני רבני ההתנחלויות ושאר רבנים שאינם באים כמוך בקהל כלל ישראל, החזר נא עטרה ליושנה, דבר אלינו נכוחה כמו שאתה יודע, דברים שאי אפשר לפרש לשני פנים.   תודה כבוד הרב, אתה גדול ובעזרת השם כולנו נצא גדולים מהמשבר הזה. ברכה חינוכית ברכה על ראשם של אנשי הטלוויזיה החינוכית שתיעדו בשבילנו שש שיחות מעוררות השראה עם יצחק בן-אהרון. האיש הזה מדהים, כוח חיות עצום ופיקחות משובחת יש לו, שיזכה לשנים רבות וטובות, משנתו כה סדורה ויפה, כולנו מתברכים במילותיו בכל שבת הודות ליוזמה החינוכית של הטלוויזיה החינוכית. שאפו על "מהפכן בן 98". סדרת השיחות הזו מביאה לי חשק שיקרינו מחדש גם פרקים של "פרשת השבוע" עם פרופ' ישעיהו לייבוביץ'. איור: אלית אבני /images/archive/gallery/198/187.jpg מדריך תיירים חבר שלי הגיע אחרי שנים רבות בארצות הברית לביקור מולדת בישראל, כל פעם הוא כמעט מגיע, נבהל מהחדשות ומבטל, הפעם הוא אשכרה הגיע. אני כמובן התנדבתי לשמש לו מדריך תיירים ליום אחד. את הסיור התחלנו בשוק הכרמל, רציתי שיראה את הפירות והירקות היפים בעולם. הוא התפלא כל כך מההיצע המטורף ומנחילי האנשים שבילו בחוץ ביום חמים ונעים במדינה, שמבחוץ נראית מרוטשת מטרור, והוא מיד הבין, כמו יהודית רביץ ואריק שרון, שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. אחר כך פנינו לשוק האמנים בנחלת בנימין, הוא ראה חפצי חן ואמנות בסגנון מעורב, עולמי, אתני, ישראלי, הוא ראה גם אבטחה בכל כניסות המדרחוב, מרשים כמה רוצים כאן לחיות ולקנות. עצרנו ב"אגאדיר" לאכול המבורגר טעים ומכובד עם סיגרים מרוקאים בפתיח וביצת עין און טופ, והוא, שבא ממולדת ההמבורגר התעשייתי ליקק את האצבעות, כמה טעים המבורגר נשמה כחול-לבן. אחר כך עשינו טיול רגלי בשדרות רוטשילד. הטיול התחיל במקום שבו הכריזו על הקמת מדינת ישראל, נדהמנו כרגיל מצניעותו של המקום אל מול גודל המעמד: חתימה על מגילת העצמאות. נרגענו על כוס קפה טעים ומרשים ב"ארקפה", שכמוהו קשה למצוא בניו יורק. אני מקווה שמבחינה קולינרית הוצאתי לו את חוש הטעם לטיול.   נדברנו להיפגש בהמשך לאיזה סשן הקלטות מעולם ההיפ הופ הישראלי. רוי, סולן הרכב שנקרא סייד אפקט, חזר לארץ לאחר שהספיק להוציא אלבום בארצות הברית ואלבום באנגליה. רוי החליט לקבוע את עתידו ההיפ הופי בשפה העברית בארץ הקודש והזמין אותי לג' מג'ם איתו בחדר סקיצות ברמת השרון. כשהגענו היה על המחשב פלייבק חזק ומגניב עם אלמנטים אקוסטיים ומזרחיים, טיפסתי עליו בשירה על טקסט שכתבתי במקום, רוי התחיל לראפרפ את הראפ הקולח שלו, והתייר האמריקני נגנב מהשילוב הכל כך טבעי של היפ הופ ודרבוקה. יצאה סקיצה על הכיפאק. אני מקווה שהוצאתי לתייר שלי את האוזניים לסיור. את הערב סיימנו ב"ננוצ'קה", שתינו בירה בלגית שאני לא זוכר את שמה, אכלנו כבש גרוזיני עם אורז קווקזי או להפך, ודפקנו את הראש עם מוזיקה צוענית ממסטלת. המון הורמונים זרמו במקום. זה כבר קלישאה להגיד שהישראליות הן היפות ביותר בעולם. נראה לי שיצאו לו העיניים.   "אתם עושים כאן חיים, הא?", אמר התייר.   "עכשיו אתה מבין מה אני אוהב כאן?", שאלתי .   "מבין, מבין".   היתה לי הרגשה שהבנאדם כבר לא יפחד לבוא לכאן.   וככה הוא חזר לאמריקה בהיי ואני נשארתי בארץ בהיי, ואז יימח שמם של כל הטרוריסטים, התרחש הפיגוע הנורא בשוק הכרמל, אי אפשר לחיות כאן בצורה נורמלית באמת, כל הסבבה היא כנראה העמדת פנים טובה במיוחד, כל כך טובה שאפילו אנחנו מאמינים לפעמים שממש טוב כאן. ואולי טוב, אבל רע. פסוקובי גם בשיגעון יש היגיון. קובי מחטט בזבל אני עושה סדר בבית, מנסה להכיר כל קיסם, שואל את עצמי מה לשמור, מה לזרוק, וזורק ותורם ונותן. מצאתי איזה שלט ישן של טלוויזיה שכבר אין לי וזרקתי אותו לשקית הזבל, השקיות ירדו למטה, המשכתי לסדר והתעייפתי, אני בא לנוח על הספה לראות קצת אקטואליה בטי-וי ואני לא מוצא את השלט, אלוהים ישמור, הפכתי את כל הבית ואין שלט. אחרי שעה של חיפושים חשבתי לעצמי שאולי זרקתי את השלט הלא נכון לזבל, ידוע שבגיל 35 הקוגניטיביות מתחילה להיות לא משהו. ירדתי למטה בטרלינג שלי והתחלתי לחפש בשקיות האשפה. מכוניות האטו כדי לראות את המחזה העצוב, קובי אוז מחטט בזבל, שלא נדע, היה שם אפילו איזה נהג שעצר לידי ואמר: "ואני חשבתי שזהבה בן בצרות". שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך

בן 35, תושב תל-אביב ויליד שדרות. סולן להקת טיפקס, כותב ומלחין, מנהל הלייבל לבנטיני (שכולל בין השאר את הלהקות הדג נחש, נערי רפול, מרסדס בנד ועוד). מחבר הספרים "משה חוואטו והעורב" ו"עבריין צעצוע"       בארכיוןgoogle.com   שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך "אני עושה סדר בבית, מנסה להכיר כל קיסם, שואל את עצמי מה לשמור, מה לזרוק, וזורק ותורם ונותן. מצאתי איזה שלט ישן של טלוויזיה שכבר אין לי וזרקתי אותו לשקית הזבל, השקיות ירדו למטה, המשכתי לסדר והתעייפתי, אני בא לנוח על הספה לראות קצת אקטואליה בטי-וי ואני לא מוצא את השלט, אלוהים ישמור, הפכתי את כל הבית ואין שלט. אחרי שעה של חיפושים חשבתי לעצמי שאולי זרקתי את השלט הלא נכון לזבל, ידוע שבגיל 35 הקוגניטיביות מתחילה להיות לא משהו"