 | | | | שיפודים: 29.10.04 | |
| | |
29/10/2004 | |
| | | | | | | |  | |  | התרעת ירושלים של זהב
| |  | | | אני חושש שלא כל קוראי עיתון זה רואים את "טרה אספרנסה", הסדרה בערוץ 3 בכבלים. אספר בקיצור שזוהי סדרה ברזילאית בפורטוגזית, על רקע חיי חוואי הקפה בברזיל בתחילת המאה שעברה. והנה, בין הדמויות יש שם גם מהגר איטלקי צעיר ועני ויהודייה מברזיל, והם נפגשים, וכצפוי הם מתאהבים, ואפילו מתחתנים. טוב. נחמד לשמוע בסדרה בפורטוגזית ביטויים כמו מיין קינד, פארשטייסט ואוי ויי. זו התוכנית ששומעים בה היום הכי הרבה יידיש בטלוויזיה. יותר מאשר בכל תוכניות המורשת, כולל ערוץ התכלת. אבל מוזר לי מעט שבכל פעם שצריכים שם שיר יהודי טוב ברקע, הם משמיעים את "ירושלים של זהב". כבר דיווחתי פעם על תוכנית תיירות במקסיקו, בלי כל קשר ליהדות, שהשמיעו בה את נעימת "ירושלים של זהב" בגיטרה, אבל הפעם מדובר בשיר המלא של נעמי שמר, כולל המילים. בעברית.
אולי עורך הסדרה חשב שטוב לתת שיר עברי על רקע חיי היהודים האלה שהיגרו לברזיל. בחתונה של האיטלקי והיהודייה הזו גם רקדו ושרו "הבה נגילה". סביר. אבל רבותי, השיר "ירושלים של זהב" נכתב עשרות שנים אחרי ההתרחשויות בסדרה. ומה שהכי מטריף אותי: "ירושלים של זהב" מתחיל להפציע ולהישמע ברקע בכל פעם שהשניים במיטה, או מתגלגלים זה על גבי זו באחו. לא ראיתי את כל פרקי הסדרה, המשודרת בכל יום בשמונה בערב. לפעמים אני בוחר לראות במקום זה חדשות, אם כי תמיד אני מצטער על כך. בכל אופן, בפרקים שכבר ראיתי השמיעו את "ירושלים של זהב" בעברית שלוש פעמים לפחות. מבלי ששמנו לב, יש ליהדות ענף מיסיונרי נוסף, חוץ מקבלה, והוא השיר "ירושלים של זהב". | |  | |  |
| | | | | מכתב מראש מנהלת הפינוי לכל תושבי ישראל
| | | | | א.ג.נ,
הנדון: בחינת אפשרות לפנות את ביתכם כדי לשכן בו מתנחלים, בגין הפינוי במסגרת ההתנתקות
תושבי מדינת ישראל היקרים,
במלוא הרגישות אני פונה אליכם, במטרה שכולנו נבצע את תהליך פינוי תושבי רצועת עזה וצפון השומרון תוך יצירת מרב האווירה הטובה. הגענו למסקנה שאם ניצור אמון ונשיג שיתוף פעולה מצד המתנחלים, ואם המתנחלים יהיו משוכנעים שכל העם שותף לתהליך, נוכל למנוע פגיעה ברגשות ולהקל על תהליך הפינוי הכואב לכולנו. עלינו גם לזכור שככל שתהיינה פחות סיבות להתנגדות המתנחלים לפינויים, כך יוקל התהליך, וייחסכו מצבים קשים לכולנו.
כידוע, ראש הממשלה קיבל החלטה לעשות ויתורים כואבים למען השלום, כך גם חושב הרוב בעם לפי סקרים מוסמכים. לכן החלטנו לאפשר למתנחלים המתפנים לבחור לעצמם כל בית שהם ירצו לגור בו, בכל מקום בארץ, ואז לפנות את תושבי אותו בית. כמובן שהמדינה תפצה את תושבי הבית המפונים ברוחב לב ובמלוא הרגישות לכאב שלהם על אובדן ביתם.
אין דבר הוגן ונכון מזה. המתנחלים שיעקרו מביתם הקודם יוכלו להיכנס כך לבית מוכן ובנוי, כולל ריהוט, ולחסוך מעצמם את המצוקות הכרוכות בבניית בית חדש ובציפייה לסיום הבנייה, מצוקות שמצטרפות לשאר הקשיים שהם יפגשו ממילא בעת הפינוי.
הרוב בעם מוכן לוויתורים כואבים למען השלום, ואיש הרי לא חושד, כמובן, שהעם מתכוון לוויתורים כואביםשאחרים יעשו.
לכן, בימים הקרובים ייתכן וייערך ביקור בביתכם, כדי לברר אם אחת המשפחות המתנחלות ירצו לגור בו, ואז תצטרכו לפנות את ביתכם, תמורת פיצוי, כמובן, שיינתן לכם על פי קריטריונים שנקבעו, ואחרי שתגישו את כל הטפסים המתאימים והאישורים והניירת כחוק. ועדות מתאימות ידונו בדרישותיכם וישיבו לכם את תשובתן, בהתאם לאילוצים התקציביים, ובלי לראות במכתב זה התחייבות לפיצוי.
בקרוב ייערכו סיורים בשכונות טובות בארץ, כדי לבחון גם את האפשרות לפנות שכונה שלמה, תוך שיקום המפונים ממנה במקום אחר. תגמול כפול יינתן למי שיסכים לעבור משכונה ברמת השרון, למשל, לגליל או לנגב.
אנו בטוחים שאתם מבינים את החשיבות שבדבר ותקבלו את הפינוי שלכם מביתכם בהבנה.
מצד שני, אזרחים שיגלו סימני סירוב להתפנות מביתם ייענשו מיד. הדמוקרטיה בסכנה כאשר לא עושים מה שראש הממשלה אומר, ועל כך לא נחשה. רשות בתי הסוהר כבר הכינה מחנות מגודרים, לגברים לחוד ולנשים לחוד, כדי לכלוא בהם תושבי אזורים מבוקשים בארץ, שיגלו התנגדות לפינוי מביתם למען השלום.
בכבוד רב,
יונתן בשיא
ראש מנהלת הפינוי
| | | | |
| | | | | משהו
| | | | | | אתר בדיחות מאוים בחקירה פלילית בגלל בדיחות גזעניות נגד ערבים וכושים. נגד פולניות זה מותר, כנראה, ולכן עוד אחת: באוסטרליה נתגלתה אוסטרלית שהולכת מתוך שינה ומפתה גברים לקיים יחסי מין. בישראל נתגלתה פולנייה שהולכת מתוך שינה ואומרת לגברים שיש לה כאב ראש. | | | | |
| | | | | פינת השלולית
| | | | | מאיר שלום,
כמה מוזר לכתוב את זה פתאום בעיתון.
אני, צפרדע קטן וירוק, נמצא כבר 20 שנה בשלולית הקטנה והסתווית שלי בלי שאף נסיכה תבוא אלי, תחדור למעמקי לבי ותחקור נסתרותי.
20 שנה הלב שלי חצוי לשניים ואני אינני יודע איפה נמצא החצי השני, המלא והשבור. אני מחכה לנסיכה שתבוא לשלולית שלי, ונחבר את שני החצאים יחד.
וברגע שזה יקרה, קרן אהבה בוהקת ומסנוורת תצא מהלב ותשפוך את כל טוב חסדה על שנינו.
אך בינתיים, חצויים חיי לשניים. לעתים נדמה לי כי כל דבר אשר שייך לי ושאני נוגע בו נחצה לשניים: העלה עליו אני יושב, הזבוב אותו אני תופס בלשוני, האוויר שאני נושם. אני מחכה לסימן מאלוהים שינחית עלי את נסיכתי הקסומה, וחיי, לראשונה, ישובו להיות שלמים. יחד נחיה באושר בשלולית, מנסים להשלים חסכים מהזמן האבוד שלנו, חוקרים יחדיו את נפלאות החיים, משלימים האחד את השני, עושים אהבה, מחזיקים ידיים בחוזקה ועולים לעבר תעצומות הנפש השוררות שם למעלה בחזקת הנשגב מאיתנו. ואז סוף סוף נרגיש שייכים ביקום האסרטיבי הזה.
אז איפה את, נסיכה יקרה שלי? היכן את מסתתרת? היכן את עושה את צעדייך? באיזה מרחק הם מצעדי?
פשוט צאי לדרך. לכי לאשר יחפוץ חצי הלב שנמצא בקרבך. וכשתתקרבי אלי, נחוש בהתגברות קצב הפעימות, נעלה על שביל האהבה ונחבר לבבותינו לעד. לעולם לא ייפרדו עוד, כי נועדנו לחיות שנינו יחד. כעת נתוודענו זה לזו. לא עוד חצויים בעולם מסתורי ואפל, אלא מאוחדים כנסיכה וצפרדע בשלולית קטנה וסתווית.
לא מפסיק לחכות בכל שנייה ורגע מחיי,
י. ש
צפרדע חצויה
| | | | |
|
| | | | | |
 |
|
| |  | | | בעל הטור הסאטירי-אישי האחר "שיפודים". עיתונאי, עורך, סופר ונציג השלולית וסיפורי האהבה של ישראל עלי אדמות. מבין ספריו: "מקום קטן עם דבי", "ההיףך - סאטירה לא חינוכית", (אזל) "מעומק השלולית" (אזל) ועוד | | | | |
| | | | | | | | | |
| |
| |
|
