 |
/images/archive/gallery/106/110.jpg קובי אריאלי
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| רבים מתבלבלים בין סתם יונה לבין תור. למעשה קל להבדיל ביניהם: יונה היא ציפור ידועה, בעוד התור הוא שיירה אינסופית ולחוצה של אנשים בדרך לבעל מקצוע כלשהו. קובי אריאלי יצא לבדוק מה מעכב אותנו בבנק, בסופר, בבית-המרקחת, במספרה, בחניון או בטלפון, וחזר עם כמה תובנות. זהו, מסתבר, תור הזהב של התור
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
התור בבנק
|
|
|
 |
|
|
|
אורך ממוצע: 20 דקות.
דרכי התמודדות: מעקב אחר פעולות אלו שלפניך וניסיון לנחש מתי זה כבר ייגמר.
קוצר הרוח מתבטא בהכוונת לקוחות אל דלפקיהם ובהצצה בשעון. אורך זמן ההמתנה אינו מושפע מכמות האנשים, אלא מגילם ונטיותיהם. אין כל אפשרות לחזות אותו מראש. רבים ניסו ולא עלה בידם. לעולם אל תבנו על אשה זקנה שמחזיקה ביד צ'ק אחד להפקדה. זה רק לשם ההסוואה מפני הגנבים. כשהיא תגיע לדלפק היא תוציא מהתיק תכריך מזומנים מלופף בגומיה עבה ממעטפה, תספור אחד אחד, תפקיד ולאחר מכן תבקש דף חשבון, כי היא לא מסתדרת עם המכונה. הפקידה תנצל את ההזדמנות להסביר לה אחת ולתמיד, תלך איתה למכשיר העדכן ותסביר לה וגם תרשום לה מה תפקידו של כל כפתור. בדרך חזרה היא תיתקל בעמוד הניקל ותיפול. העמדה תהפוך ללא פעילה. דווקא זה שמגיע עם חבילות עמוסות מזומנים הוא זה שיגמור הכי מהר. אין לו צורך לברר את מצב החשבון, הוא יודע אותו היטב, אחרת הוא לא היה בא להפקיד כסף.
עצה טובה: אל תיכנסו לוויכוח של "מי היה קודם." הסערה, הבאת העדויות, הדרישות והחקירות הם הזדמנות פז לאנשים כמוני להתגנב לראש התור בעוד כולם עסוקים ברדיפת הצדק.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
התור בסופר
|
|
|
|
|
|
|
אורך ממוצע לעגלה: רבע שעה, לא כולל הצעת מבצעים, החזרת שמן ומוצרים מטושטשי ברקוד.
דרכי התמודדות: עזרה לעומד לפניך בפינוי עגלתו, פתיחת "מנטוס" ובליסתו, קילוף "רייטינג" וקריאתו.
קוצר הרוח מתבטא בעיקר בהזזת עגלות ריקות וברקיעה בכפות הרגליים. טעות נפוצה גורסת כי האורך מושפע מזריזות הקופאית, אך לא כך הוא הדבר. הפרמטר היחיד הקובע את משך ההמתנה הוא זהות המוצרים שבעגלות. אתם ממילא נוהגים להביט בקצב הוצאת המצרכים מהעגלה ולנחש חרש את כמות בני-ביתם של העומדים לפניכם, ובכן, ניקטו כלל זה בידכם: קרמבולה בעגלה – בעיות בעגלה. איזו קופאית זוכרת את מספר הברקוד של קרמבולה? אורז מלא בעגלה - אסון בעגלה. לאורז מלא ברקוד מטושטש. גם הפסים, גם המספרים. על כן, תמיד בשלב כלשהו יחל המרדף אחר הקופה הראשית. אך העדיפות הראשונה של שוכני הקופה הראשית היא הכרזה על צרורות מפתחות שאבדו או בשורות בתחום מבצעי הקניות. עד שתבוא נורית לעזור לאנה, כבר יעברו אצל סווטלנה עשר עגלות עמוסות. הוא אשר אנו אומרים תמיד: אנחנו היינו כאן קודם, אנחנו העגלה המלאה, אבל מה זה עוזר לנו?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
התור בבית-המרקחת
|
|
|
|
|
|
|
אורך ממוצע: 25 דקות.
דרכי התמודדות: סקירת מוצרי טבע וסידור צנצנות "סולגאר" לפי סוגי הוויטמינים.
קוצר הרוח מתבטא בתחנונים לפני חברי התור, בעיקר בטענה ש"לילד יש חום," שזה עניין נכון כשלעצמו, אבל לא לגמרי רלבנטי בביתמרקחת. בשל ענייני פרסום סמוי איני נוקב בשמות בתי-המרקחת, אבל יש קופה אחת שמצטיינת באופן יוצא דופן בקליטת עלייה. למען האמת היא הצטיינה בעניין זה בעבר, בעלייה הגדולה של שנות החמישים. הרוקחות, שהיו אז כוח-אדם חדש, זול ומקצועי, הפכו כיום לכאלו שממליצות לקשישים על תרופות מניסיון אישי, מר וזועף. אל תבנו על מי שקורא עיתון או יושב בסבלנות. אם הוא מתמודד יפה כל-כך עם התור, אות הוא שהוא כבר רגיל אליו ואין זו עבורו הפעם הראשונה. סביר להניח שהוא לא בא לקנות תרופה. הוא בא בעיקר לשמוע. "רוקל, אדוויל או אופטלגין,"? "שלושתם טובים, אני ממליצה על רוקל." "שמעת על נרוסין,"? "ממש מצוין. בלי מרשם רופא."
עניין נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא פרץ העצבים במקרה שבסוף מתברר כי התרופה חסרה. הטענה הידועה "חיכיתי כאן שעה וחצי ובסוף אין את זה," אין לה על מה להישען. מי צריך היה לדעת מראש מה אתה צריך? גם ההמשך, "שלוש רוקחות על מאה אנשים," קצת מגוחך; זה נכון אמנם, אבל זה היה נכון גם אם התרופה כן היתה במלאי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
איור: יוחנן לקיצביץ'
|
|
|
|
|
|
|
התור במספרה
|
|
|
|
|
|
|
אורך ממוצע: שעתיים-שלוש.
דרכי התמודדות:
גליונות "את," קטלוגים של צבעי שיער, MTV או ערוץ 24 והאזנה לדיאלוגים.
קוצר הרוח מתבטא במתן עצות לספר, תוך שימוש בשמו הפרטי. אין להתייעץ עם הספר בנוגע לזמן ההמתנה, התשובה תהיה לעולם "אתה רואה מה הולך פה, זה עניין של שלושת-רבעי שעה-שעה." אין צורך לרחם על השני, זה שאחראי על הכיסא הריק ועוסק בעיקר בטאטוא, הוא כבר מזמן השלים עם זה שכולם רוצים את דודי, ואפילו למד להיות גאה על כך שיש לו הזכות לעבוד אצל אחד שכולם רוצים אותו. אורכו של התור לא נקבע לפי כמות המסתפרים אלא לפי כמות הפואנטות בסיפוריו של הספר, הנוהג מנהג ספרים, לעצור ממלאכתו כל אימת שעלילת סיפורו מתפתחת. תספר חופשי, אני אומר לו, אבל תספר! עניין נוסף הקובע את כמות הזמן הוא דקות ההתארגנות הארוכות של המסתפר בדרכו מהחפיפה לכיסא, ידו תחובה בתוך אוזנו השמאלית. ואגב, הגיע הזמן לקבוע כללים לשלב הזה: איפה מניחים את המגבת? עד כמה צריך לייבש?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
התור בחניון
|
|
|
|
|
|
|
אורך ממוצע: עשר דקות קריטיות בשמש הקופחת ובחלון פתוח.
דרכי התמודדות: הכנת כסף קטן לתשלום ביציאה, עדיף במטבעות של עשר אגורות.
קוצר הרוח מתבטא בצפירות עצבניות ובהתקדמות אטית. לתור של החניון אין שום סיבה הגיונית, והוא מתרחש אך ורק בשל סיבה אחת: בכניסה לחניון, לכל חניון, אחרי שהמאבטח מסיק את מסקנותיו ומשחרר אותך לנפשך, ישנו העניין עם המתקן שפולט פתקים, זה עם הכפתור הירוק הגדול. לכשעצמו טמונה במתקן הזה ברכה, כיוון שהוא מונע את הצורך בקשר ישיר עם בני-אדם בשעות היום עמוסות העצבים. עם זאת, ברור כי יתרון זה אינו רלבנטי בתקופה בה עוד קודם שהגעת למכונה אתה פוגש את חציהאי קרים שבודק לך את הבגאז' ואת תא הכפפות. אולם המכשיר המבורך לוקה בבעיה נוספת, קרדינלית הרבה יותר. הוא מתאים במדויק למוטת הידיים של פופה, ובכל מקרה, בוודאי שלא למידות המקובלות בכפרנו הקטן. לאיש כמוני, יפה-תואר ככל שיהיה, אין שום סיכוי להגיע לכפתור, אלא אם כן פיתחתי מיומנויות חניה של נהג מירוצים. עשרה גמדים שעוצרים, מנסים, מקללים, מורידים עוד קצת את החלון, מקללים, מושכים הנד-ברקס, פותחים את הדלת, לוחצים, מקללים, סוגרים דלת, שוכחים להוריד הנד-ברקס, מקרטעים ונוסעים יוצרים תור של עשר דקות בממוצע.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
התור בטלפון
|
|
|
|
|
|
|
אורך ממוצע: להלן.
דרכי התמודדות: האזנה ופיזום.
מסתבר שהאיום של "אנא המתן ותיענה לפי התור" לא תמיד נורא כל-כך. דווקא התור הזה הוא במקרים מסוימים התור הקצר ביותר. זה קורה כאשר מדובר במרכזייה מתקדמת, שטורחת להשמיע בזמן ההמתנה שירים או שידורים אחרים. במקרה כזה, במיוחד כשמדובר בשיר יפה או פיסת חדשות מעניינת, חזקה על ההמתנה שתיקטע בתוך שניות ספורות. "אנא המתן ותיענה לפי התור – הביטחון שאול מופז אומר כי צה"ל יגיב בחומרה על הפעולה של ליל אמש. בירושלים מת הלילה בזק בינלאומי שלום מדבר רועי במה אוכל לעזור"?
"מי מת הלילה"!?
"הלו, סליחה?" | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | בן 32, בוגר ישיבת חברון בירושלים. כותב ב"מעריב" ומגיש בחדשות 10, בעל טור בעיתון החרדי "בקהילה" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
