 | | | | חנוך דאום: 24.9.04 | |
| | |
24/9/2004 | |
| | | | | | | |  | |  | 1
| |  | | | הפעם הראשונה שבה ממש ניסיתי לצום היתה ביום כיפור לפני 20 שנה, כאשר הייתי בן תשע. הייתי רעב ומטושטש, אבל החלטתי להוכיח לעצמי, ובעיקר לאחי הגדול, שיש לי כוח רצון ושאני צדיק סוף הדרך. נחוש הייתי לצום עד לאחר תפילת מוסף. במהלך התפילה, שהתארכה לה בצורה חסרת פשרות וגרמה לבטני לקרקר עצמה למוות, נזכרתי שוב ושוב בלחמנייה טבולת החומוס אשר השארתי על הצלחת בסעודה המפסקת. אם רק הייתי אוכל גם אותה, חשבתי לעצמי, לא הייתי כה רעב כעת.
ביתר הזמן, כאשר לא חשבתי על הלחמנייה האבודה, מחשבותי הפליגו למחוזות אחרים, שאיכשהו תמיד נדדו בסוף להקשר הקולינרי: מחשבות על הלימודים בבית הספר גלשו מיד לאוכל המועדף עלי בהפסקת עשר, מחשבות על משחק הכדורגל השכונתי גלשו מיד למים ששתיתי לאחר המשחק, מחשבות על הדודים מגבעתיים גלשו מיד למה אעשה למקרר שלהם בפעם הבאה שאבוא לביקור, ואפילו מחשבות על האזכרה של סבא גלשו למחשבות על כך שהגיע הזמן להפוך את האזכרה לאירוע שמשלב עלייה לקבר עם ארוחה בשרית שתכלול קבבים, כנפיים, חומוס צנוברים, שתייה קלה, פירות, עוגיות שוקולד, גרעינים שחורים, פסטרמה, אבטיח, סלט חצילים, שניצלים בקולה, כבד, לבבות, פטריות מטוגנות, סיני, אורז לבן, תפוחי אדמה, תפוחים, אגסים, מוס שוקולד, גלידה, פטה אווז, מסטיקים, מסטיקים עגולים, מסטיקים בטעם קולה וביצי שור אפויות ברוטב בצל טחון. מיד בתום תפילת מוסף, על כל פנים, טסתי הביתה לשבור את הצום. אני זוכר היטב כיצד קודם שברתי עוגייה ורק לאחר מכן אכלתי אותה, בגלל שאיזה יהודי קשקשן אמר לי שכששוברים את הצום צריך ממש לשבור דבר מאכל. מה שעצוב הוא שלקח לי יותר מעשר שנים לגלות שהוא עבד עלי.
כאשר תמה ההפסקה, ולאחר שהשבעתי את רעבוני, צעדתי עם אחי חזרה לבית הכנסת לתפילת המנחה ופגשתי חבר טוב בן גילי. אחי כחכח בגרונו, צחצח את עיניו ופנה לחברי בטון מלא הדר: "תגיד", הוא שאל אותו, "עד מתי צמת?". האוויר היה דחוס ציפייה. היה ברור שזה הרגע שלי, גיבור ישראל שצם עד לאחר תפילת מוסף, והוא בן תשע שנים בלבד. החבר הביט בי, הביט באחי ואז אמר בקול בטוח: "אני עדיין צם". זה היה רגע צורב של תבוסה. כל כבודי הלך ביגון שאולה. זה לא שהוא עקף אותי בשעה או שעה וחצי. זה הרבה יותר גרוע. הוא עדיין צם. הוא עדיין צם והוא יכול להמשיך לצום כמה שירצה, וכמה שהוא ימשיך לצום, כך אני אמשיך לא לצום, כי אני, נעבעך, את הצום שלי כבר שברתי. גם את העוגייה. לקח לי שנים רבות להתאושש מההפסד הזה ולהבין שאם גאוותי על הצום היתה החטא, הרי שהתבוסה לחבר היתה העונש.
| |  | |  |
| |  | | איור: שי צ'רקה |
| | | | | 2
| | | | | | כ-60 אחוז מהיהודים הבגירים בישראל צמים ביום כיפור. פעם הייתי ציני כלפי העניין הזה. כנראה התבגרתי. או הזדקנתי. או סתם הפכתי שמאלץ. בכל מקרה, היום זה מאוד מרגש אותי. וממש לא מפריע לי מה עוד עושים אלה שצמים במהלך יום כיפור. אחרי ככלות הכל, גם אני לא כל כך אוהב את התפילות הארוכות וגם לי יש סכסוך ממושך איתן. זה דבר שאני מבין היום, ומשום מה זה לא היה מובן לי בעבר: הסיכוי היחיד של היהדות להיות רלוונטית הוא לאפשר לה להיפתח לכל אחד בדרכו. | | | | |
| | | | | 3
| | | | | בואו נבקש סליחה. זה מנקה. זה מזכך. זה שווה את המבוכה. בואו נבקש סליחה מהשמאלנים שהאשמנו בעכירת ישראל והיום רבים חושבים כמותם, בואו נבקש סליחה מהמתנחלים שלא ידענו להעריך את אמונתם ולהשתתף בכאבם, ובואו נבקש סליחה מהערבים, מהחרדים ומהעולים שלא דאגנו לשלבם בחברה, אבל תמיד ידענו לבוא אליהם בטענות על שהם לא חלק מאיתנו. בואו נבקש סליחה מהעניים שלא הצענו להם מספיק עזרה, בואו נבקש סליחה מהעשירים שלא הערכנו את מה שהם נותנים, בואו נבקש סליחה מהילדים שלא הענקנו להם את תשומת הלב המספיקה, בואו נבקש סליחה מהזקנים שלא נתנו להם את היחס הראוי, ובואו נבקש סליחה מבנות ומבני הזוג שלא תמיד היינו קשובים להם, אבל תמיד ידענו להתלונן על כך שהם לא מקשיבים לנו. בואו נבקש סליחה מהחיילים שלא תמיד עצרנו להם טרמפים, בואו נבקש סליחה מהנהגים החדשים שצפרנו להם בקוצר רוח, בואו נבקש סליחה מהפקחים שצעקנו עליהם כאשר הם נתנו לנו קנס צודק, ובואו נבקש סליחה מהעירייה שלא שילמנו לה עדיין את הקנס, ואולי גם לא נשלם.
בואו נבקש סליחה מהשכנים שלא אמרנו להם בוקר טוב במאור פנים, בואו נבקש סליחה מוועד הבית שלא שילמנו לו עד שלא קיבלנו הודעה דחופה, בואו נבקש סליחה מהלא מעשנים שנאלצו לשאוף לריאותיהם את העשן שלנו ובואו נבקש סליחה מהמעשנים שנאלצו לנסוע להרי הגליל כדי לעשן סיגריה, וגם שם היה מי שצעק עליהם. בואו נבקש סליחה ממוכרי הפרחים שלא פתחנו להם את הדלת ביום שישי, בואו נבקש סליחה מהקבצנים שלא ראינו ממטר, בואו נבקש סליחה מהמוגבלים שלא הושטנו להם עזרה, בואו נבקש סליחה מהטלפנים שדיברנו אליהם בקוצר רוח, בואו נבקש סליחה מהאנשים שאיחרנו להם לפגישות בלי סיבה, בואו נבקש סליחה מהאנשים שאיחרנו להם לפגישות עם סיבה, בואו נבקש סליחה מבעלי השמחה שהתקמצנו איתם על הצ'ק ובמקום זאת קנינו להם מתנה נורא גדולה שידענו שהם לא צריכים, בואו נבקש סליחה מקרובי משפחה שלא היינו שם בשבילם כאשר הם היו זקוקים לכך, בואו נבקש סליחה מהילדים שבמקום לדבר איתם דיברנו עם המכשיר הסלולרי, ובואו נבקש סליחה מעצמנו על שהיינו זמינים כל כך הרבה שעות והקשינו על עצמנו את החיים.
בואו נבקש סליחה מכל מי שפגענו בו בעבר, בואו נבקש סליחה מכל מי שנפגע בו בעתיד, בואו נבקש סליחה מכל מי שהיינו יכולים לגרום לו לחייך אבל התעצלנו לעשות זאת, ובואו נבקש סליחה מהאלוהים על שיש לנו כל כך הרבה סליחות לבקש בכל שנה. | | | | |
|
| | | | | |
 |
|
| |  | | | אזרח כבוד של כביש המנהרות, מורה בהכשרתו וקופירייטר בעברו, אב לשניים ונשוי לאחת, מגיש במילה האחרונה בגלי צה"ל ואחד ממאה היהודים העשירים בעולם | | | | |
| | | | | | | | | |
| |
| |
|
