 |
/images/archive/gallery/106/126.jpg נתן זהבי
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
| זהבי בשטח: מצ"ח, לטיפולכם המיידי |
|
|
|
| הרבה זמן חיכיתי לכנופיית חיילים המשתמשת בטלפונים של צה"ל, שמאיימים עליי ברצח, שמהללים את יגאל עמיר, שמשגעים אנשים, שמטרידים, מציקים, מלכלכים. בסוף הם נפלו ברשת של עצמם
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ביום שלישי בסביבות השעה 16:30 צלצל הטלפון החסוי בביתי. על הקו נשמע קולה של בחורה צעירה.
"אפשר לדבר עם יעקב זהבי?".
"מי רוצה אותו?".
"שירן".
מהיכן את שירן?".
"אתה יעקב זהבי?".
"תגידי לי מי רוצה אותו ומהיכן את ואז אענה לך".
"אני צריכה לדבר עם יעקב זהבי, זה אתה?".
"שירן, באיזה עניין את צריכה אותו ואז אוכל לקשר ביניכם אם זה הכרחי, ועדיין לא אמרת לי מי את ובאיזה עניין את צריכה אותו".
שירן האלמונית סגרה את הטלפון, ליתר דיוק חשבה שסגרה את הטלפון. הוא היה פתוח עוד שעה ארוכה שבה היא וחבריה לא ידעו שאני שומע את השיחות שלהם.
הקטע הזה היה מאוד חשוב לי, כי שניים מהקולות ששמעתי בקו הטלפון היו של אחד בשם שרון וחבר שלו, שלפני מספר חודשים עלו אליי לשידור ברדיו, שרו שירי הלל ליגאל עמיר וכהנא, אמרו לי שאימא שלי שכבה עם נאצים ועוד כהנה וכהנא דברים קשים ומכוערים.
כמה ימים אחרי זה אותם קולות הגיעו לטלפון הפרטי והחסוי שלי בבית, הם חזרו על הדברים שאמרו
ברדיו ויותר גרועים, הם איימו עליי שירצחו אותי כמו שנרצח יצחק רבין, הם פתחו ג'ורה מטונפת כשהמוטיב החוזר בה היה שיגאל עמיר הוא המלך.
הם דיברו הרבה ודיברו יותר מדי, הבנתי שהם עובדים מתוך איזו מרכזייה ושיש להם שליטה בכל מיני קומבינות איך להתקשר ולעבוד על אנשים בשיחת ועידה. לפני שטרקתי להם את הטלפון הבטחתי להם שאני אגיע אליהם. זה ייקח לי אולי זמן, אבל אני אגיע.
מיד לאחר מכן פניתי לאנשים שאיני רוצה חס וחלילה לפגוע בהם במקום עבודתם, וביקשתי שינסו לאתר לי את מקור השיחה (בכוכבית 42 הודיעו שהשיחה נחסמה). נעשה מאמץ לאתר את מקור השיחה, אך בשלב מסוים נתקלו המחפשים בקשיים כאלו ואחרים והרימו ידיים.
במשך השנים למדתי להכיר מניאקים מכל הסוגים, וידעתי שהמניאקים האלו יחזרו באיזה שלב. ביום שלישי האחרון הם חזרו באמצעות שירן.
כשהטלפון שסגרה שירן כנראה לא נסגר שמעתי את השיחות שלהם, את תחמוני ההמשך שלהם ואת הדיון על השיחה שנערכה איתי.
ייאמר מיד שהשיחה נערכה מיחידה צבאית, כפי שיובן בהמשך.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
הצחוקים של המניאק ושרון
|
|
|
 |
|
|
|
את התחמונים מארגן צעיר בשם שרון, שהוא גם זה שבזמנו הילל ושיבח את "המלך יגאל עמיר". יש לו ידיד בעל כישרון חיקוי שכנראה משעמם לו בחיים, והוא מקושר על ידי שרון לכל מיני מספרי טלפון שהחבר החקיין, שייקרא להלן "המניאק", מעביר לו .
שרון, שהאזין לשיחה ביני לבין שירן, אומר למניאק שהיא ביקשה את יעקב זהבי, אבל העצבני לא אכל את הסיפור ושאל אותה מי היא, ואחרי שלא נענה כמה פעמים שירן סגרה.
המניאק: "יעקב זהבי זה אבא שלו, הוא נמצא בבית אבות". נשמעים צחוקים של המניאק ושרון.
שרון שואל: "יש לך עוד מספרי טלפון?". המניאק מבקש ממנו שיקשר אותו עם מורן. הוא שואל אותו לשם משפחתה, מורן, שהיא אלמונית מבחינתי, היא חיילת ביחידה שממנה נעשים הטלפונים. תוך כדי שיחה בין המניאק לשרון שרון מספר לו שמורן עובדת בנמל ת"א במקום שנתן זהבי מגיע לשם. "מגיע הרבה?", שואל המניאק. "היא אומרת שמגיע די הרבה", משיב שרון.
המניאק מתחיל לציין סדרה של שמות העובדים בבסיס ממנו נערכות השיחות. הם מחליטים לעבוד על חיילת בשם רקפת, שהיא אחראית על זימונים לקורס כלשהו. המניאק ב"רעיון מבריק" מחליט לעבוד עליה שהוא חייל אתיופי שלא קיבל זימון לקורס שמתחיל למחרת.
שרון מקשר ביניהם. חצי שעה על השעון עובד המניאק על רקפת, משחק את תפקיד האתיופי הדפוק והמקופח, כועס עליה שלא קיבל זימון ודורש שתשלח לו את הזימון לבקעה, שם הוא נמצא. הוא מחקה בקול נלעג את סגנון הדיבור של האתיופים. לזכותה של החיילת רקפת היא לא מתפתה ודורשת ממנו כתובת או אימייל או טלפון של המפקד שלו כדי לזמן אותו לקורס. בהמשך היא שואלת אותו לשמו (הוא עונה אדיסו איסטבן). במהלך השיחה "אדיסו", הלא הוא המניאק, נותן לה שמות של חיילות וקצינים מהמקום שבו היא משרתת ומנסה להטריף את דעתה.
במהלך השיחות אני מגלה שבבסיס משרתות סיגי, מאיה, שהמפקדת היא נועה קליימן, שהמפקד שלה הוא סא"ל אבי בורגר, שהמפקד שלו הוא אל"מ רוני קלינסקי.
המניאק מנסה לעבוד על רקפת שהוא חבר מהשכונה בראשון-לציון של חיילת המשרתת בבסיס ושמה זאוודה, הוא מנסה לעבוד על רקפת שזאוודה סיפרה לו שהיא המפקדת של רוני קלינסקי. רקפת מסבירה לו בנימוס שזה לא ייתכן וכי זאוודה היא סמלת. המניאק ממשיך להטריף אותה, כל זה כמובן משבית את העבודה של החיילת, עולה למשלם המסים שיחות טלפון, וברקע שותפים חיילים נוספים לקטע של המתיחות והבלגן.
באיזה שלב נמאס למניאק וגם רקפת איבדה קצת סבלנות. המניאק סיפר שהוא בשטח בגבעה, והמפקד שלו הגיע. אגב, במהלך השיחה הוא זרק שמות של מפקדים מספרי גדודים כדי להראות שהוא בעניינים.
בתום השיחה כנראה מישהו סגר את השלוחה שאליה הייתי מחובר.
אל"מ רוני קלינסקי הוא ראש המרכז לשילוב אוכלוסיות קליטת עלייה. אמרו לי שהוא אדם מעולה ואיש חינוך למופת. אני סומך על מי שאמר לי. חבל לי שתחת פיקודו בדרגים הנמוכים נמצאים חלאות.
לאור הנתונים שפרסמתי כאן אני מניח שחוקרי המשטרה הצבאית החוקרת יגיעו למנוולים.
כדאי שבמערכת הצה"לית יידעו שבין החיילים הטובים ישנם לא מעט חולירות מהסוג הקרוי "עשבים שוטים". אני שונא את הביטוי הזה. בשבילי הם מניאקים שצריך בסלנג של העולם התחתון "לזיין להם את הצורה".
בזמנו אני הבטחתי להם שאני אגיע אליהם, אני אתן למשטרה הצבאית לעשות את העבודה קודם, אבל לשרון והמניאק אני מבטיח שרק בגלל האמירה "אימא שלך הזדיינה עם הנאצים" אנחנו ניפגש. אולי אני אהיה נחמד ואקח אתכם להכיר את אימא שלי בבית אבות. אולי אני אקח את שירן שחיפשה את יעקב זהבי ליעקב, והיא תוכל לשוחח איתו. אחרי זה אני אשמח לקחת אותם לפרדסים להריח את ריחות ההדרים ולהסביר להם בדרכי מה אני חושב על אנשים מסריחים מהסוג שלהם. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עיתונאי, שדר רדיו, איש טלויזיה, בעל טור ב"זמן ת'א", מתעסק מאז היותו בן 15 בתקשורת, חתן פרס "סוקולוב" לתקשורת ואיש השנה ברדיו. עצבני מוכר, מנהל מאבקים אנטי ממסדיים בעשור האחרון בכל הקשור לנכים, קשישים ולכלל הדפוקים במדינת ישראל | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
