 |
/images/archive/gallery/109/633.jpg בן כספית
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| איך הפך גיבור המלחמות אריאל שרון למפסידן סדרתי במפלגה שאותה הקים. דווקא בוועידה שלשום הוא רצה לנצח. ובנו עמרי השתמש בכל הטריקים האפשריים, נקיים ומלוכלכים, כדי להשיג זאת. אבל מנגד ניצב עוזי לנדאו, האיש שלא נבהל, ובסיומו של לילה דרמטי הגיעה המפלה הצורבת. עכשיו צריך ראש הממשלה להחליט מה עושים עם הליכוד הזה. בינתיים אין לו מושג |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מכל המפלות שנחל אריאל שרון במרכז המפלגה שהקים, זו של השבוע היא הצורבת ביותר. הפעם הוא נתן פייט. הפעם הוא רצה לנצח. הפעם היתה מלחמה. עד היום, נהג אריאל שרון לעלות לבימת הנואמים, לשתות קצת מים, לחייך חיוך דק ולהישיר מבט מזלזל למטה, לעבר צווחני השורות הראשונות המיוזעים, המתלהמים, הזועקים נגדו.
שלשום, כשהביט למטה, ראה שהצווחנים הם אנשים שלו. של בנו, ליתר דיוק. מאחוריהם, לאורכו ורוחבו של האולם, סבבו הקמב"צים של עמרי: יעקב ברדוגו, שלומי עוז, איציק קויפמן, כרמל שאמה. בהיכל התרבות ניטשה שלשום מלחמת עולם על כל קלפי, על כל פתק הצבעה. במלחמה הזו, אריאל שרון הפסיד. יש לו רוב בממשלה, יש לו רוב במדינה, יש לו רוב בציבור ויש לו גם רוב בעולם. אין לו רוב בליכוד. עכשיו, צריך להחליט מה עושים עם הליכוד הזה.
אז מה עכשיו? היו בסביבתו של שרון כאלה שהציעו להחרים את הוועידה. יש כאלה
שדורשים לפטר את עוזי לנדאו. יש בסביבתו של שרון כאלה שמייעצים, כבר זמן רב, להקים פלטפורמה מתחרה לליכוד, לאחד בה את כל הכוחות השפויים במרכז המפה הפוליטית. נראה את עוזי כהן, עוזי לנדאו וסילבן שלום מסתדרים לבד. שלא לדבר על ביבי נתניהו. יש בסביבתו של שרון יועצים לכאן ולכאן, וגם לשם. מה שאין בסביבתו של שרון ברגעים אלה זה מושג אמיתי, מוצק, ברור, מה אפשר עכשיו לעשות, איך אוספים את השברים, כמה פעמים אפשר לחטוף על הראש במרכז ליכוד אחד, ולהישאר בחיים.
מרוב קרבה לשמעון פרס, הפך אריאל שרון לפרס של הליכוד. מתפלל לקולות הימאים, או האסירים, שימלטו אותו עם שחר מעוד הפסד צמוד. שואל את צירי המפלגה שלו שאלה ("אני לוזר??"), ומקבל סטירת לחי מהדהדת, מצלצלת, צורבת ("כן!!"). או שאפשר להסתכל על זה אחרת: הלוזריות של שמעון פרס שוברת שוויון, חוצת מפלגות: הוא מסוגל להפסיד הצבעות גם בליכוד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אריאל שרון ושמעון פרס. עיבוד מחשב
|
|
|
 |
|
 |
|
נראה אותם
|
|
|
 |
|
|
|
איזו דרמה זו היתה: על התרגיל המתוחכם של שרון, ששלף הצעה משלו ברגע האחרון וקיווה לערפל באמצעותה את כל הסיפור, הגיבו "המורדים" בתרגיל עוד-יותר-מתוחכם שלהם. עוזי לנדאו, שחייב לקבל קרדיט על המסע האמיץ שהוא מנהל בחודשים האחרונים, היה האיש שלא נבהל. במקום לתקוף את הצעת ראש הממשלה ולנסות לטרפד אותה, צצו במהלך יום אתמול מרואיינים רבים מטעמו של לנדאו שציינו שאין להם בעיה עם ההצעה של שרון והם אפילו מתכוונים להצביע עבורה.
גם משה פייגלין, אגב, הפיץ ידיעה דומה. זה הספיק כדי להרדים את אנשיו של שרון שהיו משוכנעים שהניצחון בהצבעה על ההצעה שלהם אינו מוטל בספק. ובכן, הניצחון הזה, אללה ירחמו, מוטל עכשיו שדוד בתוך שלולית סרוחה. הספק הוסר. עוזי לנדאו ידע שאם ינצח את שרון בשתי ההצבעות, תהיה זו קבורת חמור פומבית לשאריות הכבוד העצמי של ראש הממשלה.
"נראה אותם", שאל שרון ערב הוועידה את צירי ועידת הליכוד. "תראו אותו עכשיו", הם שואלים אותו היום.
לא ממש נעים הבוקר להיות עמרי שרון. בנו של ראש הממשלה ניסה, בכוחותיו האחרונים, להילחם על הבית. להיאבק על הליכוד. לא לוותר על המפלגה. לבנות מחנה, לצבור כוח, להשתלט מחדש על המרכז ולהראות למורדים את מקומם. כל זאת, כדי לאפשר לאבא שלו להוציא אותנו מעזה, על אפו וחמתו של עוזי לנדאו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יש לו רוב בממשלה, יש לו רוב במדינה, ויש לו גם רוב בעולם. רק לא בליכוד. אריאל שרון בהיכל התרבות, השבוע. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
קויפמן הנודד
|
|
|
|
|
|
|
שרון ג'וניור השתמש, במאבקו זה, בכל הטריקים האפשריים, נקיים ומלוכלכים, שכתובים בספר. חמישה קולות חסרו לו שלשום, כדי להציג הישג ממשי ראשון מול הימין. כדי להדביק על הליכוד מדבקה שפויה יחסית. כדי להכריז על תיקו מכובד ולהמשיך הלאה, לצרף את מפלגת העבודה וללכת לקואליציה ציונית שפויה, יציבה, ש"תציל את המדינה", לדבריו .
חמישה קולות בלבד הפרידו בין החזון לביזיון. עמרי נלחם, אישית, על כל אחד ואחד מהם. על קו הסיום, בפוטו-פיניש, כשל. קל מאוד לחבוט בו הבוקר. לא חוכמה גדולה.
זוכרים את איציק קויפמן? חרדי מלוטש מירושלים, מי שהחל את דרכו כמקורב אולטימטיבי של איווט ליברמן ב-1996, ושל צחי הנגבי, פקד כמה חרדים לליכוד, הכניס כמה חברי מרכז, ראה כי טוב, הבין את הפוטנציאל והפך לאחד האנשים החזקים בליכוד. במפקד האחרון פקד קויפמן, בירושלים ובמקומות נוספים (בית"ר עילית, למשל) כ-12 אלף חרדים לליכוד והפך למנהיג החבורה הקרויה "הקבוצה הירושלמית".
לקויפמן יש היום כ-80 חברי מרכז חרדים הסרים למרותו. זה המון. קויפמן היה איש מובהק של נתניהו ולחם איתו, כתף אל כתף, בפריימריס נגד שרון. אנשיו ישבו במטה נתניהו ב"בית גיבור". והנה , לפני כמה ימים התפרסמה תמונה מתוך ישיבת מטה אנשי שרון, בראשותו של עורך הדין כרמל שאמה מסניף רמת-גן (לשעבר מקורב לסילבן שלום שעבר את הכביש לטובת עמרי שרון). בפאתי התמונה הבליח קלסתר פניו של קויפמן. אותו זקנקן מטופח, אותה כיפה שחורה. שלשום מצאתי אותו בהיכל התרבות. חייכן כתמיד, שקט, סמכותי. קויפמן הוא, היום, אחד מעמודי התווך של מחנה שרון (!!!).
בעודי מדבר איתו, קרו שני דברים: מחשב ההצבעה של הליכוד התחפש לספורטאי ישראלי באולימפיאדה וקרס עם שריקת הפתיחה. ואז, החל הסלולרי של קויפמן לרטוט. על הקו היה מישהו מהמטה, שהזכיר לו שצריך לשמור על החברים, אסור ללכת הביתה. רקע: קריסת המחשב היתה טריק נוסף בארסנל של אנשי שרון.
המחשב איננו, מצביעים ידנית, התורים מתארכים, ותיקי הליכוד הזקנים (תומכי לנדאו) הולכים הביתה, בינתיים צריך לבדוק ש"האנשים שלנו" נשארים. קויפמן קיבל תזכורת טלפונית, ולא התרגש. "אל תדאגו", גיחך קויפמן בטלפון, "אצלי אף אחד לא הולך הביתה עד שהוא מצביע ".
קויפמן הביא להיכל התרבות משהו כמו 75 חברי מרכז. כולם חרדים, כולם ממושמעים, כולם יודעים את התורה. לחכות עד הסוף, להצביע מה שקויפמן יגיד להם. מה תגיד להם, שאלתי אותו. "נראה אחר כך", צחק .
איך קרה המהפך הזה, איך עברת למחנה שרון, שאלתי אותו ביום רביעי. הוא חייך. הוא עמד שם, באכסדרה של היכל התרבות, כמו שריף קטן. מדי פעם ניגש אליו אברך וקיבל הוראות מדויקות. שאלתי אותו כמה מועצות דתיות קיבל מעמרי שרון עבור תמיכתו. קויפמן צחק. "את כולן", התלוצץ . יש לו חוש הומור, לקויפמן. קצת רקע: משרד הדתות פורק לא מזמן. את זה כולם יודעים. מה שלא יודעים זה שהוא רק כאילו-פורק. משרד הדתות חי ובועט בצורתו החדשה, בתוך משרד ראש הממשלה. רוב הפונקציונרים לא פוטרו, רק עברו מקום. עכשיו הם משוטטים, נטולי תפקיד אך בעלי משכורת, במשרדי ממשלה שונים.
במשרד ראש הממשלה מנהל עמרי שרון את העניינים. לשם סופחו המועצות הדתיות. תרגיל מבריק. שם קובעים את גורלן של המועצות, מחלקים אותן, קובעים מי תאוחד, מי תפורק, מי תשרוד. קובעים מי ימנכ"ל את המועצות הדתיות הללו (כ-30 אלף שקל בחודש). אז עכשיו קויפמן הוא המנהל של האופרציה הזו. בעצם, אפשר לנסח את זה כך: שר הדתות הוא עמרי שרון, איציק קויפמן הוא מנכ"ל משרד הדתות. וככה, בדיוק, הוא וחסידיו עברו את הכביש. ככה עובדת הפוליטיקה שלנו, לא מהיום.
האמת, הוא כמעט שכנע אותי. המתואר כאן לא צריך להפתיע. מדובר במהלך פוליטי טיפוסי. הכל אישי. הקומבינות, המינויים וטובות ההנאה קובעים את הטון. אותו קויפמן, שהתפרסם באיומים לכאורה על לימור לבנת בסיבוב הקודם, לחם איתה הפעם בצוותא למען שרון. שלא תחשבו שהוא לא משלם מחיר אישי. בירושלים פורסמו לאחרונה פשקווילים זועמים נגדו.
"תדהמה וזעזוע אחזונו כשנודע לנו שאתה פועל למען אריק ועמרי שרון... למען להמיט אסון על היהדות החרדית... לא די בכך שיהודי חרדי יעז להתפקד לליכוד אלא מגיע כעת ונהפך למשתף פעולה עם שרון, לפיד ואולמרט... בגידה ! בגידה! כל טובות ההנאה אינן שוות את הבגידה הנוראה שתיזכר לדראון עולם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ביבי נשאר בחיים
|
|
|
|
|
|
|
סילבן שלום, נשיא "מנזר השתקנים" שלא נאמו בוועידה, היה כוכב ההצבעה. גם סביבו ניטשה מלחמת עולם. עמרי שרון הקים יחידת עילית מיוחדת שמטרתה לעקר את סילבן, להמעיט את כוחו, להורידו מנכסיו. בואו ניקח, לדוגמה, את שלמה אלמגור. חבר מרכז ותיק, מכובד, חייכן, ירא שמים. תומך מובהק בסילבן שלום. אחותו, חגית, עובדת אצל שר החוץ. לאלמגור השפעה לא מעטה במרכז. אין לו חיילים, אבל יש לו הרבה מאוד נשמה. ובכן, ניסו להעביר את האלמגור הזה לצד השני. איך? יש לאלמגור בן, ניר, שמחפש עבודה. ובכן, הילד היה, דווקא השבוע, בראיון עבודה. איפה? אצל שמעון כצנלסון, יושב ראש מפעל הפיס, מקורבו הבכיר ומינויו הפוליטי של עמרי שרון.
כצנלסון שמע את אלמגור הצעיר והבטיח לו שיש משרה מצוינת, עם מכונית והכל. אלא מה, שהמנכ"ל איננו השבוע, אפשר לסגור את זה רק בשבוע הבא (אחרי הוועידה). שמע הילד את ההבטחה ולא האמין. "אבא, מרדימים אותנו", אמר לאבא שלו. שלמה אלמגור עשה סקנדל קטן לעמרי ונשאר אצל סילבן. "אני לא אתן לפגוע בסילבן בליכוד", אמר לי בהיכל התרבות, "אריק לא יכול לעשות כאן מה שהוא רוצה". עובדה.
ההר שעליו מנסה ראש הממשלה לטפס מתברר כחלק, תלול ומסוכן יותר מכפי שהעריך. נכון להבוקר, לא בטוח שאפשר להגיע לפסגתו. לאן שלא יביט יראה שרון רק צרות. הוא מסונדל. הוא מתקרב למבוי סתום. הוא יצטרך לעשות מעשה. לטלטל את הספינה. לחלק מחדש את הקלפים. ככה אי אפשר לנהל מדינה. אין לו מפלגה, לא ברור אם יש בו עוצמה נדרשת כדי להרים את הנטל ולהמשיך איתו הלאה. שרון רוצה לצאת מעזה, עם ישראל רוצה לצאת מעזה, הליכוד לא רוצה לצאת מעזה. שרון הביא את הליכוד ל-40 מנדטים (פעיליו ספרו אתמול, כמו בטריבונת כדורגל, עד 40), השאלה היא אם יחזיר אותו עכשיו ל-19 וילך לפילוג.
השבוע, עם פיזור הערפל, אפשר לספור את הגופות ולבדוק את התוצאות. שרון הפסיד. נתניהו שתק, נשרט, נחבט אבל נשאר בחיים. חוץ מזה, הוא רצה מאוד ששרון יפסיד, מה שמקרב בחירות. שאול מופז ממשיך להביט סביבו בתימהון. כמה היה נותן כדי לחזור לצה"ל עכשיו. מופז סבור שכינוס הוועידה היה מיותר ועדיף היה שלא היתה מתכנסת. אבל היא התכנסה. גם על נתניהו יש לו דעה מלומדת (לא עומד בתנאי לחץ, מתקפל בשעות הכרעה). סילבן שלום ניצח. בגדול, אפשר להגיד. מה שלא אומר שלא יפוטר בקרוב. עוזי לנדאו? שעתו הגדולה. גם הוא מועמד לפיטורים. ישראל כץ השתקע, בקביעות מוזרה, בפריים-טיים הטלוויזיוני של שמונה בערב. פעם אחרי פעם הוא מוליך את שרון למלכודות אש, פעם אחרי פעם הוא יוצא מדושן מהסיפור ונהנה מכל רגע.
ושמעון פרס? הוא ימשיך לחכות. לו רק הצהיר פרס, לפני כמה שבועות, שלא מעניינים אותו תיקים. לו רק הכריזה מפלגתו שהיא נכנסת לממשלת חירום בלי תיקים ובלי כיבודים, בשאיפה אמיתית לעזור לשרון לצאת מעזה ולא לשייט בעולם ולגזור קופונים, יכול להיות שכל ההרפתקה המוזרה הזו היתה נמנעת מאיתנו.
אבל כל עוד אנו טובלים בביצה הפוליטית שלנו, עם השרץ ביד, אין למה לצפות. עד שלא תשונה שיטת הממשל בישראל, עד שלא יהיה אפשר לנהל את המדינה הזו, עד שלא ייבחר כאן נשיא לקדנציה ברורה, עם מנדט לעשות ולא לקמבן את עצמו לדעת כל הזמן, עד אז נמשיך להיכנס ולצאת מהיכל התרבות בתל-אביב, בלי טיפה אחת של תרבות שלטונית אמיתית. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עתונאי, משפטן, ישראלי. בן 43, לשעבר שליח 'מעריב' בניו-יורק, כתב, פרשן ודעתן מדיני-פוליטי-בטחוני. אוחז אשה אחת, ילד אחד וכלב אחד. כתב שלושה ספרים (על אחד מהם מתחרט), כיסה חמישה ראשי ממשלה (מתחרט על כולם) | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
