 |
אהלן חברים, אל ד"ר בתיה קורנבוים, מומחית לרפואת המשפחה ומטפלת בהשמנה במרפאה לטיפול אישי בהשמנה (טל' 04-8111443), מתנקזים מלא שמנמודים, שמביאים לה מהבית, בכיס, אמונות תפלות בקילו בקשר לתהליך ההרזיה שלהם.
"אנשים רבים מאמינים שהם שמנים בגלל הדנ"א שלהם:'הרי זה ידוע שלישראליות יש אגן ים תיכון רחב', או שהם אומרים: 'יש לי קצב חילוף חומרים איטי, מה אני יכולה לעשות, זאת הקארמה שלי...'.
"ובכן" אומרת ד"ר קורנבוים, "אם באמת האשמה היתה בתורשה, לא היה מספר השמנים מכפיל את עצמו ב-20 השנה האחרונות.
להאשים את התורשה, זה להסיר את האחריות מעצמנו. חשוב שנדע שכמעט כל בעיות ההשמנה נובעות מאורח חיים שגוי ולא מתורשה או מחלה. ה' מדיאטים' מתקשים להפנים שהבעיה שלהם היא טעויות פשוטות באורח החיים. הם מוכנים לסבול דיאטות כסאח וכל מיני תרופות אליל, אבל לאמץ פתרון פשוט כמו שלוש ארוחות מסודרות, קשה להם. ההרגלים הרעים, מסתבר, מושרשים עמוק באורח החיים של אנשים רבים, וצריך להתגבר על התנגדויות קשות כדי לעשות שינויים. מסיבה זו נוצר הענף הטיפולי החדש שנקרא 'שינוי התנהגותי', וכדי לעשות אותו צריך תחילה בדק בית בחשיבה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"אני לא אוכלת כלום ומשמינה"
|
|
|
 |
|
|
|
"זה אולי המשפט הכי נפוץ בקשר להרזיה. ופה המקום לשחוט פרה מאוד קדושה: כי מי שלא אוכל הרבה, פשוט לא משמין. כשאוכלים יותר ממה שהגוף מוציא - יש השמנה. ומכאן, שמי שטוען את זה, נדמה לו, ודגש על ה'נדמה לו', שהוא לא אוכל כלום. מסתבר שאנשים רבים לא מודעים למה וכמה הם אוכלים, והדרך לברר את הטענה שלהם היא לבקש אותם למלא יומן אכילה. ואז, בדרך כלל הם מגלים שהם לא מפסיקים לאכול כל היום. נסו גם אתם לרשום כל מה שאתם אוכלים במשך מספר ימים. אם גם אתם מאלה שאומרים את המנטרה הזו, צפויה לכם הפתעה. צריך לציין את שעת האכילה, מידת הרעב בסולם מאחת עד חמש, מה אכלנו, כמות, ונסיבות האכילה.
"תחושת השובע נוצרת ממתיחות הקיבה ומרמת הסוכר בדם. כשאוכלים פה ושם בנשנושים קטנים, לא מגיעים לתחושת שובע שיכולה להחזיק מעמד כמה שעות. מצד שני גם לא נותנים לגוף אפשרות לבנות תחושת רעב, בגלל כל הביסים ה' קטנים' האלה, שלא זוכרים אותם. לא זוכרים ולא סופרים אותם, אבל ערכם הקלורי המצטבר גדול יותר משל ארוחה שלמה. הטיפול באנשים כאלה מתחיל, כאמור, במעקב באמצעות רישום של מה, מתי וכמה הם אוכלים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אני לא אוכל כמעט כלום עד הערב"
|
|
|
|
|
|
|
"זה משפט שאופייני במיוחד לאנשים המכונים בז'רגון המקצועי Type A personality. אנשים בעלי מוטיבציה גבוהה להצלחה, שעובדים באינטנסיביות רבה. הם קמים בבוקר ומיד יוצאים לכבוש את העולם. כוס קפה זה המקסימום שהם מרשים לעצמם.'אין לי זמן', 'אני לא רעב בבוקר' או 'ארוחת הבוקר פותחת לי את התיאבון' - הם התירוצים האופייניים שלהם.
"גם בצהריים הם מרבים לדלג על הארוחה. שוב הם טוענים ש' אין זמן' או ש' האכילה מרדימה'. אבל בערב - או! בערב, זו אופרה אחרת:'בעצם אני אוכל רק ארוחה אחת ביום, מהרגע שאני בא הביתה ועד שאני הולך לישון...', או 'כמה שאני לא אוכל בערב, אני לא נהיה שבע'.
"מה שקורה הוא שבשעות העבודה, המתח והלחצים מסיחים את תשומת הלב ומטשטשים את תחושת הרעב. אבל כשמגיעים הביתה, המיסוך הזה מתפוגג, והשילוב של גוף מורעב ועייף הוא קטלני. רעב ועייפות ביחד, זו קומבינה ממש רעה, כי אין לנו צ'אנס נגדה. הדבר היחיד הוא לא להגיע למחוזות האלה, ובידינו הדבר. הגוף לא שוכח שאנחנו מדלגים על ארוחות. אל תחשבו שתוכלו להרעיב את הגוף בעזרת כוח רצון. אוכל הוא צורך קיומי, והצורך הזה חזק יותר מכוח הרצון. נסו, לדוגמה, לעצור את הנשימה. כמה זמן, לדעתכם, כוח הרצון יעמוד לכם? כך גם לגבי אכילה. אסור להרעיב את הגוף, ודילוג על ארוחות מתורגם על ידי הגוף שלנו כהרעבה. הדרך הבטוחה לגרום לעצמכם להישבר בדיאטה היא לדלג על ארוחות!
"הארוחה הראשונה שלא מומלץ לדלג עליה היא ארוחת הבוקר. אין תחליף ליום שמתחילים אותו שבעים. אפשר בהחלט להתרגל לאכול ארוחת בוקר. נסו לכפות על עצמכם ארוחת בוקר, אפילו קטנה, במשך שבועיים. יתברר לכם שאינכם יכולים יותר בלעדיה. מחקרים מראים שאנשים שמדלגים על ארוחת בוקר וחושבים שהם חוסכים קלוריות, אוכלים בסופו של דבר הרבה יותר קלוריות במשך היום.
"ופה המקום לספר על המונח הזה,'צפיפות קלורית', שזה בפשטות כמה קלוריות יש בכל ביס. מסתבר שבבוקר הנטייה היא לאכול מזונות בעלי צפיפות קלורית נמוכה והם משביעים אותנו. בערב לעומת זאת, אנשים נוטים לאכול מזונות בצפיפות קלורית גבוהה (חטיפים, פיצוחים וכו') ולא נהיים שבעים. לכן עדיף לאכול בבוקר ולשבוע ממזונות בצפיפות קלורית נמוכה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
איור: דימיטרי קיליסקי
|
|
|
|
|
|
|
"אני ער עד מאוחר ואז אני אוכל עוד ארוחה"
|
|
|
|
|
|
|
"כשאנחנו עייפים ודוחים שינה, הגוף מנסה להתמודד עם המצב על ידי דרישת אנרגיה, שיוצרת תחושת רעב. מחזור מסודר של רעב/אכילה נוצר מדי חמש-שש שעות. ערב שלא מסתיים יוצר סבב אכילה נוסף. כדאי להיערך לרעב של הלילה. כדאי להכין בבית פתרונות נגישים כמו גלידה דיאטטית ומעדני חלב דיאטטיים. בכל מקרה חשוב להימנע מלהיסחף לארוחה מלאה או לחטיפים כבדים לפני השינה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אני נורא אוהב לאכול מול הטלוויזיה"
|
|
|
|
|
|
|
"המנבא החזק ביותר של השמנת ילדים הוא מספר השעות שהם צופים בטלוויזיה. חטיפים הרי לא נחשבים אוכל, אז בנוסף, אמא קוראת להם לבוא לאכול ארוחות מלאות. אם אוכלים, ובמקביל שקועים בפעילות נוספת, לא שמים לב מה וכמה אוכלים. אין תחושה של סיום ארוחה. אסור לאכול תוך כדי עבודה, תוך כדי הליכה או בזמן צפייה בטלוויזיה. אוכלים ליד שולחן ועל צלחת. אגב, זה גם טוב בשביל הכתמים על הרהיטים...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"רק עוד ביס אחד וגמרנו"
|
|
|
|
|
|
|
"ככה זה מתחיל. כאשר ילד אומר שהוא שבע, כל ביס נוסף שאנחנו תוקעים לו מקלקל את מנגנון השובע הטבעי שאומר לו: 'אכלת מספיק, עצור'. הבעיה היא שבחודשים הראשונים לחייו של התינוק, עלייה במשקל היא סימן לבריאות תקינה. ככה גם אומרים לנו בטיפת חלב. אבל אף אחד לא זוכר להגיד להורים מתי להפסיק.
"ובכן חשוב מאוד לזכור שאנחנו נולדים עם מנגנון בריא שאומר לנו -'אכלת די'. ה'רק עוד ביס' מקלקל את המנגנון הזה, הילדים גדלים עם הידיעה שצריך 'לגמור מהצלחת', ואחר כך כל החיים מנסים לתקן את הנזקים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
והטיפ הכי חשוב
|
|
|
|
|
|
|
"לרכז את האכילה בשלוש ארוחות ביום. אפשר להוסיף גם שתי ארוחות ביניים קטנות, אבל אסור, ממש אסור, לדלג על שלוש הארוחות המרכזיות. מצד שני, אין למרוח את האכילה על כל שעות היום. ולגבי ילדים, כאשר ילד אומר שהוא שבע, כבדו אותו ואל תשדלו אותו לעוד ביס אחרון".
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, מתכונים וכל מה שתרצו בפקס לאודטה: 03-5632065 (אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם)
ותודה לשרון אגסי על איסוף החומר | | | | | |
|
