 |
 |
|
|
|
|
|
|
| אזרחית שומרת חוק נסעה לתומה בכביש, כשנהג שהתעלם מתמרור "עצור" התנגש במכוניתה. היא אמנם לא נפגעה, אבל מיהרה למשטרה להגיש תלונה נגד הנהג. מה רבה היתה תדהמתה כשהתיק נסגר בשל "חוסר עניין לציבור". המשטרה: "לאור ההיקף הגדול של התאונות אל מול מיעוט החוקרים מעדיפה המשטרה לטפל רק בתאונות חמורות" |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אורית ברכה, אזרחית שומרת חוק הנוהגת בזהירות רבה, נפגעה בתאונה. נהג פוחז שהתעלם מתמרור "עצור," כאילו היה המלצה, פגע במכוניתה בעוצמה רבה. הנהגת לא נפצעה אולם התעקשה כי בוחן משטרה יבוא ויבדוק את הפגיעה, על-מנת להגיש דו"ח תנועה כנגד הנהג שהתעלם מתמרור האזהרה. התגובה הטלפונית מתחנת המשטרה הקרובה היתה קצרה: אם אין נפגע אנחנו לא מתערבים בתאונה. זה המנהג מאז קום המדינה.
המשטרה נכנסת לפעולה רק כאשר המתים מוטלים והפצועים נאנחים ומשוועים לעזרה. אם נהגים עבריינים מצפצפים על החוקים ופוגעים במכוניות של אחרים, אין יד החוק הכבדה מונחת על כתפם והם מפליגים לדרכם. אורית קורצה מחומרים בלתי שבירים ועל כן לא התעצלה, לבשה בגדי חג והתייצבה בתחנת המשטרה בעיר נתניה. היא פירטה בתצהירה באריכות רבה את זווית הפגיעה ונשבעה כי הנבל שפגע במכוניתה עבר על חוקי התנועה.
חלפו
שבועות אחדים נטולי תגובה, ואורית חזרה וביקשה לדעת מה עלה בגורל תלונתה. היא נדהמה לגלות כי התיק נסגר מחוסר עניין לציבור, וכי הנהג שפגע יצא פטור אפילו מהערת אזהרה. אורית עדיין לא נואשה וביקשה לדעת מדוע נהג שעבר עבירה וגרם לנזק ולעוגמת נפש רבה ייהנה מחנינה נטולת סיבה. בנתניה הציעו לה לפנות למשטרת כפר-סבא לברר את פשר ביטולה של התלונה.
אורית שוב נטלה יום חופשה, עלתה על מכוניתה והפליגה למשטרת כפר-סבא. החוקר שהתפנה לשיחה הבהיר לה את סיבת הסגירה: הגשת את התלונה עשרה ימים לאחר שהתאונה קרתה. אורית, שהיתה מוכנה היטב לפגישה, שלפה מתיקה את עותק התלונה וחשפה בחדווה את העובדה כי תאריך התלונה זהה ליום התאונה, ואילו המסמך שלו לוקה בשגיאה. היא חשדה כי על מנת לקבור את התלונה הסתמכה המשטרה על תקנה הקובעת כי אם חלפה יממה מאז התאונה וטרם הוגשה התלונה, נסגר התיק מחוסר אשמה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
תאונות ללא נפגעים. המשטרה לא מתערבת. צילום: גרי אברמוביץ'
|
|
|
 |
|
 |
|
סדום וגם עמורה?
|
|
|
 |
|
|
|
אורית לא ויתרה, וגערה בחוקר על כך שהמשטרה פוטרת נהגים שעברו עבירה ואיננה מסייעת להדברת נגע התאונות המשתולל על כבישי המדינה. היא חזרה ופקדה את תחנת המשטרה והוסיפה כל פרט שהיה חיוני לחקירה, כולל שמו ומקום עבודתו של הנהג שפגע במכוניתה, וכמעט הצטרפה לצוות המיוחד של המשטרה העוסק בחקירת סבוכות למעלה מן המידה. לבסוף אורית ניצחה. היא נתבשרה כי הנהג הועמד לדין והורשע בהסתמך על עדותה.
מעודדת מנצחונה מדווחת לנו אורית על חוויה אחרת, לא פחות מסעירה, שהסתיימה בכשלונה. משאית שלא עצרה פגעה בה מאחור בעודה ממתינה לרמזור. רכבה נהרס כליל, והמשטרה קיבלה דיווח מקיף על הפגיעה. לאחר שהתאוששה גילתה כי בדוח היה כתוב שהיא המעורבת היחידה בתאונה. אורית כמעט שגעתה בבכייה: הייתכן כי אני נכנסתי מאחור במכונית שלי? הרי פגעה בי משאית שזהות נהגה ידועה. אבל התעקשותה לא הועילה. נפתח אמנם תיק, אולם נגנז עד מהרה.
אורית פונה אלינו בשאלה: מדוע נהג העובר באור אדום ונלכד במצלמה משלם אלף שקל וגם נרשמות לו נקודות אזהרה, ואם היה עובר באור אדום ופוגע במכונית תמימה היה שב לביתו שמח וטוב לב, נטול ענישה? אם נלכד נהג שחלף על פני תמרור "אין עצירה" מיד נרשם לו דו"ח חמור נטול מחילה, ואם ביצע עבירה דומה וגם פגע במכונית ובנהג חף מכל אשמה תפטור אותו המשטרה אפילו ללא רישום אזהרה. הייתכן? שואלת אורית במר לבה, הפכנו לסדום וגם עמורה? כיצד נדביר את נגע התאונות בדרכים אם לא ננהג ביד קשה בנהגים עבריינים, המעורבים בתאונות שאמנם אין בהן נפגעים, אולם יש בהן צפצוף ארוך על התקנות והחוקים.
את השאלה הנכבדה הזו הצגנו לאגף התנועה במשטרה, ורב-פקד עינת גיל צובארי, הדוברת החרוצה, הגיבה בעצבות גדולה: לאור ההיקף הגדול של התאונות אל מול מיעוט החוקרים מעדיפה המשטרה לטפל רק בתאונות חמורות על-פי שורה של כללים. עוד לטענתה, תאונה שיש בה נזק בלבד איננה מוגדרת כעבירת תנועה אלא אם נערכה חקירה ממצה.
עם כל הכבוד והאהדה למשטרה יש בתגובה הזו משום הודאה בעובדה המרה: משטרת ישראל איננה ערוכה לטפל בעבירות תנועה, אלא אם הוצבו במקום מצלמה או שוטר חד-עין שראה במו עיניו את העבירה. לטעמנו הגיעה השעה להכריז על מבצע בהיקף לאומי, שבו כל עבירה קלה כחמורה שנולדה בעקבות תאונה, אפילו אם אין בה פצועים המחרחרים ומשוועים לעזרה, צריכה להיות מטופלת במלוא החומרה. זו אולי הדרך היחידה להביא לארצנו הקטנה את בשורת סינגפור, שהפכה באחרונה למשאת נפש וכמיהה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | קרא בשקיקה ב-30 השנים האחרונות רבבות מכתבים של אזרחים זעומי עפעפיים וכועסים ומהווה כתובת קבועה לכל קרבן עוולה, טרטור או מצוקה. החל מימי "כלבוטק", המשכו ב"סקנדל", "יש כתובת", "רייכר בשטח" ופיסגת פעילותו ב"מעריב" במדור האלמותי "רייכר מתרגז" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
