שלום וביטחון
אחרי שיקבעו קווי היסוד, תישאר שאלה אחת: מה עושים עם פרס? יניב הלפגוט חשב ומצא פתרון
השיחה הזו לא התקיימה מעולם, אבל היא מעין משל, לדרך שבה צריך לנהל ראש-הממשלה את השלב הקריטי ביותר במשא ומתן להרכבת הממשלה החדשה – "שלב חלוקת השלל".
בהשאלה מהשדה הצבאי, שלושה קריטריונים מרכזיים, צרכים לעמוד ברקע בזמן קבלת החלטה: צורכי המערכת, נתונים איכותיים ולבסוף רצונו של המלש"ב (מועמד לישיבה בממשלה). עכשיו אחרי שהבהרנו את הכללים אפשר להתחיל בעבודה.
משרד החוץ – ללא ספק הבעיה היותר גדולה של שרון. יו"ר העבודה, שמעון פרס, אמנם נוטה שלא להתייחס לסוגיית חזרתו למשרד המכובד, אבל מקורביו יודעים להדליף שמדובר ביותר מסתם שאיפה. פרס שמצהיר יותר מכל שהדרך היא שמובילה אותו לממשלה, ולא שאלת המינוי האישי, לוטש את כיוונו לעבר המשרד. "מכאן אוכל להשפיע יותר מכל מקום אחר", הוא בוודאי אומר למקורביו.
חריקות במערכת
שתי בעיות מרכזיות יקשו על ראש הממשלה להיעתר לבקשה. הראשונה היא הזזתו מהתפקיד של השר המכהן, סילבן שלום. אז נכון, מאז הכריז שרון על תוכניתו המדינית, נתגלו כמה חריקות במערכת היחסים עם שר החוץ. ונכון שהשר שאמון על שיווקה לעולם של מדיניות הממשלה, לא תמך בנוסח המקורי של התוכנית. כל אלו מספקים עילה להעברתו של שלום מתפקידו. אבל שרון
לא יכול להרשות לעצמו להיכנס לעימות חזיתי עם תומכיו של שלום במרכז – ויש כנראה הרבה כאלו. הבעיה השניה והלא פחות קריטית, היא החשש שבוודאי מקנן בלבו של שרון מהאפשרות שיוזמות מדיניות עצמאיות חדשות, ייצאו משכת שר החוץ. אף-אחד לא מצפה באמת מפרס שיישב בלשכתו החדשה וישווק את תוכניתו של ראש הממשלה. פרס לא בנוי לעבודה כזאת.
עדכון אחרון : 13/11/2005 13:39
נא להמתין לטעינת התגובות
