בשבוע שעבר הוא לא היה פה, כי הלך לאיבוד ביער בולון. חמואל נפל בפח של הדוד לבנז'ר, ומצד שני בקעה ממנו נשמה של רומנטייר. מה נורא לוחץ על הבלוטה שמפרישה תחושת אשם, ואיך הפכה נעמי שמר ליותר לוהטת מצהוב-חרדל?
גיל ריבה |
באופן עקרוני נולדתי לעבדות. זמן חירות נטול מסגרת עושה לי ממש אקזמה. כל חופש ו/או פוס משגרת החיים (למעט שינה ארוכה מאוד) נועדו, לתפישתי, לעצלנים כפייתים ו/או לפנסיונרים עם סוכרת. בדמיוני, מאחורי כל "אתר נופש" מסתתר בית הבראה נתנייתי. גם אם מדובר במלון יוקרה ב
שונא סיפור אהבה
טורקיה, או טהיטי. בלונדון, פריז ורומא כבר הייתי. נכון להיום, בשבילי רק קוויקי ניו יורק. וגם זה לא חובה. מי שמכיר אותי חושב שהשעון הביולוגי שלי מתקתק מנהטן. אם רעננה הומצאה כדי שלעוזי כהן יהיה טעם לחיים, ניו יורק הומצאה בשביל שלגיל ריבה (חמואל) תהיה סיבה לצאת מישראל. ועכשיו סקופ: למרות גילי המופלג ותדמיתי הכה קוסמופוליטית, הפעם הראשונה שלי בעיר הגדולה היתה רק לפני שנה. האמת, לא נפלתי מהרגליים, סתם מצאתי כמה קווי דמיון בין ניו יורק לחמואל מארצישראל. לשנינו, כך נדמה, יש גודש מינונים, קצב מהיר וטמפרמנט חד. למרות שאנחנו מקפידים לשחק אותה הארד טו גט, אנחנו בעצם זמינים לקשר 24 שעות ביממה. וכן, אנחנו אוהבים שמדברים איתנו ביזנס ובשורות
תחתונות. לפני שידעתי את ניו יורק אמרו לי ש"המקומיים שם כבר ראו הכל" וש"איש לא ישתין לכיוון שלך". האמת היא, שלא טסתי בשביל החופש, אלא כדי לבדוק האם רפרטואר כל ארבעת השטיקים והמניירות העלובות שלי יזיזו משהו לאלה ש"באמת - כבר ראו הכל". בשיא הצניעות אספר שבפחות משלושה ימים ובמניפולציות הכי זולות, הפכתי לטיפוס די לוהט. הוזמנתי למסיבות הכי נוצצות, ואפילו (עוד סקופ!) מלכת הטרנדים איזבלה בלואו שהיא כמו סנדרה רינגלר, רק בינלאומית (וכמובן האישה שגילתה את אלכסנדר מק'ווין) הציעה לי נישואים (באמת!). כן , הניו יורקים קנו את השטיק. לא כי הם טיפשים, אלא כי אצלם כל אחד יכול לזהור בדרכו בתשבץ גורדי השחקים, ועדיין יישאר מספיק מקום לכולם. בפריז לעומת זאת, אתה יכול למות מזוהר באמצע השאנז אליזה עם צביקה פיק על הראש ואיש לא יסובב אחריך ת'גב. למה? כי הם "צור-פתים" (כפי שפימה אבי מכנה אותם). כבר הייתי בחיי כמה פעמים שם, ולמרות שכל פעם גיליתי עוד סמטה רומנטית, שבה מהלכים זוגות סוציומטים שמרוכזים באופק של עצמם, שום דבר לא עורר לי את החושים. בעיני פריז אמנם יפה אש, אבל מנצרת למוות. "פריז למתחילים", היא עיר שנועדה לאנשים בלתי תכליתים שיש להם את כל הזמן שבעולם לא למהר לשום מקום. יסלחו לי הפרנקופילים, אבל בעיני פריז היא סוג של בומביי לסופיסטיקייטד - המחלקה הראשונה לקהילת השאנטים והסטלנים שמחפשים לוקיישן שיעזור להם לגלות את הצד הרומנטי שלהם. מצד אחד, זה מקסים. מצד שני, זה הכי לא אני. למה? כי בכל מה שנוגע לגילוי רומנטיקה בציבור יש לי נכות רגשית. אני רומנטיפוב. שקיעות עושות לי סחרחורת, מזמוזים ברחוב עושים לי שפשפת, ונישנוש מהקרפ הצרפתי של אהובתי, לא משביע אותי כמו לאכול את כל הקרפ שלי לבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
