 |
/images/archive/gallery/139/598.jpg אהובה תומר. צילום:
אלכס רוזקובסקי  |
|
|
|
|
| סגן ניצב אהובה תומר, המפקדת הגאה של משטרת נהריה, נעצרה בוקר אחד בחשד לגניבת 200 אלף שקלים. חמש שנים חיה בגיהנום, עד שבשבוע שעבר זוכתה מכל אשמה, כשהשופט לא חוסך ביקורת מחוקריה. תומר היא רק דוגמה אחת ללהיטות היתר של אנשי מח"ש להתפרסם על חשבון קצינים בכירים, בעוד שמרבית התלונות של אזרחים קטנים נתקלות בהתעלמות או מסתיימות בלא כלום. אז טוב שיש גוף כזה, אבל מי יחקור את החוקרים? |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
שרי מקובר-בליקוב, סופשבוע
16/7/2004 6:00 |
|
|
|
|
|
|
|
בשש בבוקר דפקו החוקרים על דלת ביתה של מפקדת משטרת נהריה, אהובה תומר. בן זוגה התעורר ודשדש אל הדלת. קודים אתיים מחייבים אנשי חוק לא להגיע לביתו של חשוד לפני השעה שבע בבוקר, אלא בנסיבות קריטיות. אבל לתומר היה ברור שבאו להתייעץ איתה בענייני עבודה דחופים.
"לבשתי מהר חולצה, ירדתי ושאלתי במה אפשר לעזור," היא משחזרת. "החוקרים הראו לי צו חיפוש. לא ידעתי על מה ולמה, והם גם לא היו מוכנים לספר. דיברו בקשיחות, התנהגו בצורה גסה ומעליבה. אחר כך פשטו על חדר העבודה שלי, בדקו דפים, ספרים ורשימות אישיות. הם חיטטו וחיטטו, ואני, שלא היה לי מושג מה רוצים מחיי, עמדתי בצד וניסיתי להירגע. אמרתי לעצמי, אהובה, זו טעות. תכף מישהו יסתכל בניירות שלו ויגיד:'סליחה, נכנסנו לבית הלא נכון'. אבל החוקרים אמרו:'יש לנו צו מעצר ל-12 שעות . תקחי בגדים להחלפה, כי לא בטוח שתחזרי הביתה היום'".
הביאו אותה לירושלים בניידת. שמרו עליה בדרך כאילו היתה פושעת מועדת לבריחה. במסדרונות המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) תומר עדיין האמינה שמישהו התבלבל. "עניתי על כל השאלות, התבדחתי עם החוקרים, בכלל לא קלטתי שהשמים הולכים ליפול עלי. התברר שקרוב משפחה של צעיר הלוקה בנפשו האשים אותי ואת בן זוגי בניסיון לה שתלט על כספו. כיוון שלא היה בזה שמץ של אמת, הייתי מאוד רגועה, ורק ליתר ביטחון שאלתי את החוקר אם מישהו הזמין עיתונאים. ידעתי שהצירוף של חשודה אישה, שהיא מפקדת תחנת משטרה, עלול לגרות את הדמיון. אבל החוקר אמר,'את השתגעת? אנחנו לא רודפי פרסום. למה שנדליף פרטים
על מקרה שאפילו עוד לא התחלנו לחקור?'. עוד הוא מדבר, ופתאום הגיע חוקר נוסף ואמר בהתרגשות:'ווי, ווי, איזו מכת תקשורת מחכה לכם בחוץ. מי בכלל הזמין אותם?'.
"רק אז ירד לי האסימון. הרגשתי כאילו שפכו עלי דלי מים קרים. נשמתי עמוק, הזדקפתי והרבצתי חיוך. המשכתי לחייך כמו אהבלה כל אותו היום. אמרתי, אף אחד לא יראה אותי בוכה". תומר שבה הביתה, הוצאה לחופשה כפויה, הושעתה מהמשטרה והוגש נגדה כתב אישום. חמש שנים הסתגרה בביתה והמתינה לגזר הדין. במהלכן כמעט ונהרסו חייה. היא הושמצה במח"ש והוחרמה במשטרה. התקשורת חגגה על האישה הראשונה בדרגת סגן ניצב שהקריירה המצליחה שלה נקטעה באיבה. בשבוע שעבר זוכתה באופן גורף מכל סעיפי האישום נגדה. שופט בית המשפט המחוזי בחיפה,רון שפירא,לא חסך שבטו מחוקרי מח"ש, ומתח עליהם ביקורת חריפה. "למרבה הצער נראה כי חוקרי מח"ש סונוורו מההזדמנות לחקור תלונה נגד קצינה בכירה", כתב שפירא בהכרעתו. "לא היה מקום להגשת כתב אישום נגד הנאשמת. התנהגות חוקרי מח"ש, לרבות העובדה שהטיחו דברי ביקורת על התנהלותה של תומר בפני נחקרים ועדים אחרים, לא היתה ראויה".
תומר זוכרת שהשופט היה לחוץ בזמן. "הוא אמר, קודם כל זיכיתי את הנאשמת ובן זוגה מכל אשמה. ואחר כך הוא התחיל לקרוא את גזר הדין ולרדת על מח"ש והפרקליטות, אבל את ההמשך כבר לא שמעתי. המשכתי לשבת על מקומי קפואה כמו נציב מלח. בן זוגי תופף לי על הרגל, אבל אני לא קלטתי כלום. רק כשהכל נגמר וכולם יצאו מהאולם קמתי ממקומי. ואז, בפעם הראשונה, ירדה לי דמעה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"התלהבות יתר"
|
|
|
 |
|
|
|
זיכויה של תומר הוא חוליה נוספת בשרשרת מדאיגה של כשלונות מהדהדים שהציגה לאחרונה המחלקה לחקירת שוטרים. רק בחודש האחרון הצליחה מח"ש לעורר עליה את זעמם של שלושה שופטים שונים, שבמהלך זיכוי של נחקרים מכתבי אישום שהגישה נגדם, מתחו ביקורת חריפה על צוותי החקירה של המחלקה ועל שיקול דעתם של הממונים עליה.
לפני כשלושה שבועות זוכה אלכס דיגורקר, חייל מג"ב, מאשמת הריגת הצעיר הבדואי נאסר אבו אל-קיעאן. במח"ש טענו שדיגורקר החל לירות מטווח אפס על הנהג, ללא כל פרובוקציה מצדו. אבל השופטת רחל ברקאי קיבלה את עמדת דיגורקר, לפיה ירה לעבר מכוניתו של אל-קיעאן, לאחר שזה ניסה לדרוס אותו. בהחלטתה כתבה: "הנחקרים היו נסערים מהאירוע והתקשו לתת תיאור מדויק של ההתרחשות. החוקר ניצל מצב זה תוך שימוש בשיטת חקירה בלתי הוגנת".
באותו שבוע התפרסמה הכרעת הדין גם בפרשת יחיעם אוחנה, שהואשם בזיוף מסמכים שהיו אמורים להפליל את שופט בית המשפט העליון, תיאודור אור. בהחלטתו ציין השופט טימן לגנאי את שיקול הדעת הלקוי שהנחה את מח"ש בטיפול בתיק וקבע שלא ננקפה אצבע כדי לבדוק מסמכים שחלקם התבררו כאבסורדיים. "ברור שאופן הטיפול המוזר והמצער של מח"ש יכול היה להימנע ולמנוע התפתחות הפרשה לממדיה הנוכחיים", כתב השופט.
אלפי תיקים נפתחים מדי שנה במחלקה לחקירת שוטרים. רבים מהם יוצאים לדרך בקול תרועה רמה, מלווים בפרסום מאסיבי, אך נסגרים לבסוף בקול דממה דקה. מיעוטם מגיע לכדי הגשת כתבי אישום. הנתונים ממחישים זאת היטב: ב-2001 רק אחת מכל 30 תלונות שהוגשו למח"ש הסתיימה בהעמדה לדין פלילי. מתוך כ-6,000 תלונות , 3,500 כלל לא הגיעו לחקירה. בשנת 2003 הסתיים הטיפול בכ-1,800 תיקים שנחקרו במח"ש. מתוכם ב-324 תיקים התקבלה החלטה בדבר העמדה לדין פלילי או משמעתי. מדובר ב-18 אחוז מכלל התיקים שחקירתם הסתיימה באותה שנה. ב-46 תיקים בלבד הסתיימו ההליכים בהרשעה, ואילו מאות תיקים נוספים נסגרו מחוסר אשמה או חוסר עניין לציבור. אחרים נותרו עד היום ללא הכרעה שיפוטית.
המחלקה לחקירת שוטרים הוקמה מתוך הכרה בחשיבותו הרבה של גוף הפועל מחוץ למשטרה ומשפיע על נורמות ההתנהגות בה. אבל בשנתיים האחרונות מתרבות הטענות על כך שחקירות נגד בכירים במשטרה, בשב"ס ובשב"כ מתנהלות בהתלהבות ובפומבי, בעוד תלונות קטנות של אזרחים מסתיימות לא פעם בלא כלום.
"ככל שמתגלים פרטים על אופי החקירות במח"ש, כך מתברר לנו שיש למחלקה הזו אמביציה להפיל בכירים בדרגה גבוהה", אומר מקור בכיר ביותר במשטרת מרחב צפון. "עד כדי כך, שהם לא בוחלים בדרכים שאינן כשרות. יש שם התלהבות יתר של חוקרים וחוסר בקרה מצד הממונים עליהם. אני באופן אישי יודע שאחד ממפקדי שנחקר במח"ש התבקש למסור פרטים מפלילים על קצין אחר. בתמורה הבטיחו להקל בחומר החשדות שהצטברו נגדו. במקרים אחרים מסתמכים במח"ש על נתונים שהחוקרים יודעים בוודאות שהם מצוצים מהאצבע. ככל שהחשודים מפורסמים יותר, כך יש יותר מוטיבציה להפיל אותם בפח".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"יצרו הו-הא גדול"
|
|
|
|
|
|
|
גם עניינו של רפ"ק גיא רייף השיג כותרות נאות. חוקרי מח"ש צברו אוסף האשמות מרשים נגד מפקד תחנת המשטרה משגב, שנחשד בנטילת חלק פעיל באירועי הדמים נגד ערביי ישראל באוקטובר 2000. רייף הואשם בירי לעבר תחנת המשטרה במטרה להסית את המשטרה נגד הציבור הערבי, ובהחלפת קנה הרובה כדי להקשות על זיהוי הנשק לאחר ירי על ערבים בסכנין. שנה וחודשיים נחקר במח"ש, שהתעקשה על הגשת כתב אישום. בינתיים רייף הושפל ובוזה, שמו הטוב הוכתם. הוא ישב במעצר והושעה מהמשטרה. רק ביוני 2002 הסתיים הסיפור באופן מביך. תיק החקירה נסגר בלי שהוגש כתב אישום. באותה עת התבטא פרקליט בכיר במח"ש על אופי החקירה: "או שפישלו שם בגדול, האיש עשה מה שיוחס לו והם לא הצליחו להוכיח את זה, או שהוא לא עשה כלום ומח"ש מרחו את העניין רק בגלל שלא רצו להודות בטעותם, אחרי ההו-הא הגדול שיצרו".
אין חולק על חשיבותו העצומה של מח"ש כגוף המרתיע שוטרים. זו גם היתה המטרה העיקרית שלשמה נוסד. אבל בעוד החוקרים במח"ש מגלים מוטיבציה רבה בבדיקת עניינם של תומר, פרסקו, רייף ועוד בכירים, לא ניכר שהם מתרשמים במיוחד מחריגות של שוטרים במקרים זוהרים פחות. כבר לפני שנתיים התלונן ארגון "בצלם", המנהל רישום של תלונות נגד שוטרים שהגישו פלשתינים מהשטחים למח"ש, כי מתוך 36 תלונות שהגיש בין95' ל-2001, ב-21 מקרים התיק נסגר. מתוך 15 הנותרים רק במקרה אחד הוחלט להעמיד שוטר לדין משמעתי בגין שימוש מופרז בכוח. השוטר נידון לנזיפה ולקנס של 500 שקלים. מלבדו, במקרה אחד בלבד הוגש כתב אישום, וגם בו זוכה הנאשם מחמת הספק.
דוגמאות לא חסרות: אובו אוטוקו, תושב ניגריה, הפך לנכה לאחר שביולי 2002 עצרו אותו שוטרים ופקחי משרד העבודה בשוק מחנה יהודה בירושלים, ושברו את פרק יד ימינו באופן שאינו ניתן לריפוי. האגודה לזכויות העובדים הזרים הגישה בשמו תלונה למח"ש, אך תיק החקירה נסגר בטענה של היעדר אשמה.
עמאד אחמד זיוד מהכפר סילת אל-חארתייה שבנפת ג' נין נעצר ביולי 2001 בשעה שניסה להיכנס לישראל בקו התפר שבין כפר ענין לאום אל-פחם. לטענתו, ארבעה שוטרי מג"ב תפסו אותו והיכו אותו בכל חלקי גופו. בבית החולים בג'נין נאלצו הרופאים לכרות את כלייתו הימנית. זיוד פנה למח"ש, וכעבור שלושה חודשים נענה שהתיק נסגר מאחר שאי אפשר היה לאתר את השוטרים העבריינים.
בדצמבר 2002 זוכו שלושה שוטרים מחמת הספק מעבירת אלימות חמורה. השלושה ששירתו בבית המעצר בתחנת השפלה, הואשמו בתקיפת עציר ובגרימת חבלות בכל חלקי גופו. השוטרים הכחישו את העבירה, ובתגובה שלחה מח"ש חוקר לתחנת המעצר לגבות עדויות משוטרים. באותו מעמד פנה אל החוקר עציר אחר, ואמר לו שראה את כל מהלך התקיפה ויהיה מוכן להעיד על כך. החוקר לא גבה ממנו עדות ואף לא טרח לרשום את שמו. כשנשאל בבית המשפט מדוע נהג כך, השיב החוקר: "לא יכול להגיד למה לא רשמתי. עשיתי טעות. המתלונן מירר בבכי, לקח לי זמן להרגיע אותו, ומרוב התרגשות לא כתבתי על כך מזכר".
שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב מתחו ביקורת קשה על אותו חוקר: "האם אפשר לקבל הסבר מפי חוקר מח"ש, שתפקידו ועיסוקו היומיומי הוא לחקור תלונות נגד שוטרים, לרבות, ואולי בעיקר בשל אלימות, שהוא כל כך התרגש מהתלונה עד ששכח מה עליו לעשות? האם באמת ניתן להאמין כי חוקר מח"ש שזה מקצועו, ואשר בא לחקור תלונה על התנהגות אלימה של שוטרים, שומע תלונה טרייה, על התעללות של ממש, רואה חבלות בכל גופו של העציר, ולא יעשה מאמץ מינימלי, ולו בדרך של התבוננות שטחית, כדי לוודא את התלונה? ". עוד הוסיפו השופטים כי "התשובות אינן תשובות, ההסברים אינם הסברים, וכל שנוכל לעשות הוא להביע תקווה כי דרך התנהלות החקירה אינה משקפת את נורמת החקירות במח"ש".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קצינים עם עננה
|
|
|
|
|
|
|
גם גורמים המטפלים בתיקים שפתחה מח"ש סבורים שנורמות החקירה שלה זקוקות לרענון דחוף. עו"ד אדם פיש, שייצג בעבר שוטרים רבים שמח"ש ניהלה חקירות נגדם, טוען שהמחלקה מפעילה סמכויות מעצר לא לצורך, במטרה להפעיל לחץ בלתי הוגן על השוטר שנגדו מתנהלת חקירה. "וכך קורה שהאנשים האלה, שחלקם די בכירים, מוצאים את עצמם יום אחד ללא כל התרעה בחקירה קשה", אומר פיש. "הם מקבלים יחס שלא מקבל הגרוע שבעבריינים. מעצר משפיל, יציאה מהירה לתקשורת, הבאה להארכת מעצר. אחר כך הסיפור רק מסתבך. מצד אחד אין למח"ש מספיק ראיות כדי להאשים את האיש. מצד שני הם לא באים ואומרים, סליחה, טעינו, אלא משאירים את החקירה כאיום תלוי לאורך זמן. אנשים שהיו עד לא מכבר קצינים בכירים מסתובבים עם עננות, וגם כשהם זוכים לזיכוי גורף וחוזרים לשירות, מה שהם עברו משפיע על הקידום, כי הממונים מסתכלים עליהם בעיניים חשדניות".
מה לדעתך האינטרס של מח"ש?
"מאחורי הרבה תיקים מסתתרים יצרים. אני הייתי מחפש את הסיבות בהרכב הפרסונלי של המחלקה, בהנחיות הלא ברורות, ברוח הצוות של האנשים שעומדים בראש מח"ש, כי ברור לי שלא מדובר בחוקר כזה או אחר, אלא בנורמות שנהוגות ביחידה".
"בזמן שתיקו של החשוד תלוי ועומד, לא נשלח לפרקליטות מחוסר הוכחות, אבל גם לא נסגר במהירות המתבקשת, במשטרה נערכים למהלך הבא שהוא קטלני לא פחות", אומר מפקד בכיר במשטרה, המדבר בעילום שם מסיבות מובנות. "למפכ"ל המשטרה סמכות לפטר שוטר עקב אי התאמה. מז מינים אותו לשימוע במחלקת המשמעת, מביאים את ההמלצה מהשימוע למפכ"ל, ובדרך כלל התשובה היא השעיה או אפילו פיטורים. וכל זה בטרם הנחקר הורשע בדין.
"לאחרונה נשמעים יותר ויותר קולות במשטרה נגד הפיקוד הבכיר שלא נותן מספיק גיבוי לנחקרים, לא בזמן החקירה, שאז כמובן צריך לתת לאנשים לעשות את שלהם, אבל גם לא כאשר התיק נסגר. אין שום יוזמה של המשטרה לסייע לאלה שזוכו, להגיש תביעה נגד מח"ש או לפחות לערוך בדק בית. המשטרה פשוט לא עושה כלום, ונפגעי מח"ש מרגישים שהמשטרה זרקה אותם לכלבים. שברגע שמח"ש נגעה בהם, הם מצורעים, תפוח אדמה לוהט שאיש לא מוכן להתעסק איתו".
" אני הייתי מציע לאסור בשלב החקירה את השימוש המופרז והפרוע של סמכות המעצר", אומר עו"ד פיש. "וגם כל הפסטיבלים התקשורתיים סביב החשוד מיותרים לגמרי. החקירות צריכות להיות מרוסנות, ואין מקום או הצדקה להדלפות. והכי חשוב, אפשר להזמין נחקר לשימוע או להשעות אותו עד סיום החקירה. אבל אסור לפטר אף אחד עד שהוכחה אשמתו".
אלא שגם מי שהושעה מהמשטרה בגין חקירת מח"ש וזוכה בסופה, לא רוצה לחזור. תומר מנסה להתאושש מהטראומה: "אני עדיין לא יודעת מה אעשה ואם בכלל אחזור למשטרה", רייף יושב בבית ופרסקו איבד את כספי הפרישה בנסיונות נואשים להתחיל מחדש במקום עבודה אחר. מבחור עליז, בריא ואתלטי, הפך לשבר כלי. "מיד כשנודע דבר הזיכוי קראו לי לחזור למשטרה", הוא אומר במרירות." הרי הייתי שם קצין מצטיין וכל קירות המשרד שלי היו מכוסים בציונים לשבח. אבל אני באתי ואמרתי להם שאם אחזור, אשתי תזרוק אותי מהבית". פרסקו מנסה נואשות לדבר בביטחון, אבל קולו מתרסק ועיניו נקשרות בדמעות של תבוסה. "אמרתי להם,'אני מצטער מאוד אבל לא אשוב ואשרת גוף שבגד בנו ככה'".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
