ראשי > כוכבי מעריב > קובי אוז

עוד שבת :עוד בכתבה רסרה הקואלה והאקליפטוס עונג שבת פסוקובי אילת האמיתית רסרה רסרה היא סוג של כאב לב קבוע שנשאר זמן ארוך ברקע של החיים שלך, כאילו הלב מתכווץ, נחמץ. אתה יכול להיות בגן עדן אבל הרסרה לא עוזבת. הרסרה שלי זה הקסאמים שנופלים על שדרות. אני סוף סוף בחופש, מנסה לנשום רגיל אחרי השנה הכי קשה שהיתה לי בחיים. אספתי את עצמי מהרצפה חלק חלק, הרמתי את עצמי בידיים ועכשיו אני רוצה לברוח ולשכוח. אבל הרסרה לא עוזבת אותי. כל קסאם שנופל אני מקבל אותו בבטן. כל הבטחה שמבטיחים לתושבי שדרות נראית לי כמו שקר. עד שהכסף לא יעבור כדי לטפל בשדרות הנפלאה שאני אוהב, לא תניח לי הרסרה, היא תלווה אותי בחופשות נעימות, היא תהיה איתי כשאני משמח קהל על הבמה. הרסרה שלי לא תסתלק עד שיוסר איום הטרור מהחיים שלנו. הקואלה והאקליפטוס סיפור ששמעתי, סיפור מגניב גם אם הוא לא לגמרי נכון באופן זואולוגי:   הקואלה, החיה החמודה הזאת שתמיד נראית מחבקת איזה ענף ומחייכת חיוך גדול, היא חיה סטלנית. הקואלה חיה על ענפים של אקליפטוס ואוכלת עלים של אקליפטוס. מדובר בעץ שדופק את המוח, האקליפטוס הוא הגת של הקואלות. מחזיקה הקואלה את הענף ומחזנת עלים כמו תימנייה זקנה בראש העין, לועסת ומחייכת, מבסוטה מהחיים. וככה עובר הזמן והקואלה משייטת בעצלתיים מענף לענף, תולשת עלים וטוחנת אותם בחיוך קואלי אורגזמי.   חיים מאושרים וחדגוניים. יום אחד מרוב פצצות לגבות, מתייאשת הקואלה מהאושר הגדול, משחררת את שתי ידיה מהענף ונופלת בחיוך אל מותה. שמעתי שהקואלות כמעט לא מתות מוות טבעי, הן רק מתאבדות מרוב סבבה. כמה עשורים אחר כך מתמסטל האקליפטוס מהעלים של עצמו ונופל כמו בול עץ על הקרקע. וככה דורות של קואלות מחוקות נושרות אחת אחת מהענפים הגדולים עד שהעץ בכבודו נגנב מהטריפ של עצמו ומתרסק על הקרקע. עונג שבת במלון רויאל גארדן ארגנו קבלת שבת פייטנית בנוסח יהודי מרוקו. שני פייטנים משובחים, דודו דרעי שהפליא בשירה בסגנון ירושלמי, עיראקי, מגרבי וספרדי, וליאור אלמליח הצעיר שפצע את האולם בחזנות מרוקאית מרגשת ומדויקת. איזה קול מופלא יש לאלמליח הזה, הוא יכול לנסוק בקולו עד השמים ולשמור על ארשת קלילה ובלתי מתאמצת, כאילו שזה זורם ממנו כמו מים חיים.   הקהל היה מוקסם, שני הזמרים הגדולים הללו קיבלו את שבת המלכה בכבוד מלכים. האולם של המלון הפך לבית כנסת גדול, והשבת. . . השבת הגיעה בדיוק בזמן. פסוקובי אושר גדול מדי הוא לפעמים סוג של ייאוש. אילת האמיתית אילת היא לא רק האזור התיירותי שליד הטיילת. אילת האמיתית היא עיר כמו שדרות ואופקים, רק עם מרפסת יפה לתיירים. אילת היא עיירת פיתוח שהתפתחה בעיקר באזור החזית. באילת האמיתית, אזורי רפאים, קיוסקים זנוחים, חנויות מאובקות והרבה אנשים קשי יום. לפעמים, אני אוהב לעצור את התיירות לדקה ולבקר קצת את החברים באילת האמיתית. ישבנו בפיצוצייה ריקה והמוכר שאל אותי בעצב: "למה מפורסמים כבר לא מגיעים לאילת? ". לא רציתי להגיד לו שהמפורסמים באים בהמוניהם אבל נשארים באזור העשיר של הטיילת, ביחד עם התיירים.   אם אתם נוסעים לאילת, אל תשכחו לעשות סיבוב גם באילת האמיתית, קנו משהו, שתו משהו, תנו קצת פרנסה בתוך העיר, גם תיהנו מהכנסת אורחים יפה וגם תעשו מצווה. שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך

בן 34, תושב תל-אביב ויליד שדרות. סולן להקת טיפקס, כותב ומלחין, מנהל הלייבל לבנטיני (שכולל בין השאר את הלהקות הדג נחש, נערי רפול, מרסדס בנד ועוד). מחבר הספרים "משה חוואטו והעורב" ו"עבריין צעצוע"       בארכיוןgoogle.com   שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך "מצאנו את עצמנו עם המזוודות במונית בדרך חזרה למרכז תל אביב, הנהג שם מוזיקה דרון אנריקנית ברדיו. פתאום כשאתה מגיע מנמל התעופה תל אביב נראית אחרת, כאילו התחיל החופש ואתה מסתכל על הכל בעיניים של תייר. בעיניים של תייר אבן גבירול זה רחוב מדהים, בתי קפה וחנויות, רחוב שמח וחגיגי. קינג' ג'ורג' הוא תענוגייה של בגדים מגניבים"