 |
/images/archive/gallery/110/392.jpg מאיר שניצר
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| לדעתו של מאיר שניצר, נבחרת יוון
מזכירה לעולם שכדורגל משחקים
על דשא, לא על מסלול דוגמנות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תעשיית הטלוויזיה בהלם. כך גם יצרני הקוסמטיקה וכל סוכנויות הדוגמנות. בתואר "נערת השנה" זכתה עקומה אחת עם רגלי אפסילון ואף באורך של קילומטר. ואפשר לנסח זאת גם כך: איגוד מכוני הכושר והתאחדות יצרני היאכטות בשוק. בתואר "מר עולם" זכה ג'ינג'י ממושקף, מאה שישים וחמש גובהו.
האמת היא שהאופן הנכון ביותר לתאר את מה שקרה בליסבון ביום ראשון בערב, הוא כך: בית הלורדים בלע חרצן. עוזרת הבית של הדוכס מיורקשייר הניחה ליפה על ראשה, הביאה כמה צ'פחות למומיות שמסביבה ותפסה מושב מרכזי במעוז האריסטוקרטי ביותר של האימפריה הבריטית. זכייתה המופלאה של נבחרת יוון באליפות אירופה בכדורגל הנה סטירת לחי, בעצם בעיטה בבטן, לתעשיית הכוכבים/דוגמנים המטופחת ע"י הטלוויזיה המסחרית - בעלת הבית האמיתית של עולם הספורט.
אין פלא שהכל נזדעקו נגד אותם יוונים, או גרמנים כביכול, שבאו, בלי בישום אנין ובלי אופנת עילית, כדי לקלקל לכולם את המסיבה. או ליתר דיוק: לנגב את הראי המאובק מרוב ממון, ולהציב בפני האצולה של תעשיית הספורט את תמונת העולם האמיתי, שממנה הם חומקים כבר זמן רב. הכדורגל כבר מזמן עבר מתחום הספורט לטריטוריה של מדורי החברה והרכילות. ממש כמו שקרה לתעשיית הפופ, ולמרבה הצער, גם לאמנות הקולנוע. והנה מגיעה נבחרת יוון, אותנטית כמו סרט של מוחסן מחמלבף האיראני, ומזכירה לכולם כי כדורגל משחקים על משטח דשא ולא על מסלול דוגמנות ובלי תאורה מרככת.
שני דברים עקרוניים מרגיזים בקשר לתגובות הרועמות נגד היוונים. שניהם קשורים לפרשני הכדורגל המקצועיים, המבכים את ההשתלטות ההלנית על אליפות אירופה, ובתוך כך את אובדן היופי של ענף ספורט זה. זה אנטי כדורגל, נצווחת מכל עבר תלונתם, איפה אותה טכניקה ושליטה בכדור. סליחה? האם ברזיל, שזכתה לפני שנתיים באליפות העולם, הפגינה כדורגל מהנה יותר? שלא לדבר על כך שבטורניר האירופי האחרון, לא נמצא ולו שחקן אחד, שיצליח לעשות את מה שזאגורקיס עשה לצרפתים. לקח כדור בקו האמצע, פרץ עמו קדימה על הקו האורך, הטעה את ליזארזו, המגן עטור התארים, השכיב אותו על הדשא, הרים ראש, בחן את הסיטואציה ברחבה שלפני השוער בארתז ואז מסר מסירת רוחב מדויקת כקרן לייזר אל ראשו של חאריסטאס, שנגח את צרפת החוצה מהטורניר. יצירת מופת.
הכדורגל האירופי, שנבחרת יוון סייעה השבוע למוטט את עיקרי האמונה בו, מזכיר את עולם המוזיקה הווינאי בתחילת המאה ה-20. מסביב כולם מבלים באופרטות, רוקדים ואלסים ומתחפשים לאצילים מאוהבים. ואילו בחוץ, על סף בית האופרה, ממתינים כבר ארנולד שנברג ואלבן ברג, פטישי אוויר ולא עטי נוצה בין אצבעותיהם, שבאמצעותם הם יכתבו בקרוב פרטיטורות של מוזיקה מהפכנית, כזו שתביס ללא תנאי את עולם האופרטה המזויף של היוהן שטראוסים - כל אותם ראולים, פירסים ובקהאמים קדמונים.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | מבקר סרטים ("כל העיר", "העיר", "הארץ", "קול ישראל", "מעריב") ועורך ("העיר", "מוסף הארץ"). שימש במשך שמונה שנים כמבקר הטלוויזיה של "מעריב". ספרו "הקולנוע הישראלי" הוא הלקסיקון המקיף ביותר על סרטים ישראליים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
