 | | | | בורגי-לו - עכשיו המחזמר | |
| | | בסוף הוא נשאר כמו בורג-ראנץ' בשדה מקדונלד'ס, מופע ידוע מראש של קוסם, שלמד אצלנו איך מוציאים יונת שלום מהכובע. פייר, תקופת צינון לא תזיק לתדמית האיש שפיזר דובדבני אכפתיות תחת כל עץ, עד שמרוב דולוני-אכפת-לי בקושי ראו שם ת'יער
| |
| | | | | | | בוויקנד האחרון נפלו עלינו שתי בשורות קשות מנשוא. הראשונה: הכלב באסקט, דוגמן הבית של דוגלי, מת. זו כמובן אבידה גדולה לשוק הבשר המצטלם, למשפחת "דוגלי" ולמשפחת לבנת החיפאית, שגידלה אותו. תנצב"ה. הבשורה השנייה, דרמטית לא פחות: ח"כ אברום בורג הלך, פרש, חתך ואת כל שליחותו הפוליטית-מדינית-ממלכתית שם על הולד.
בניגוד לאובדן הכלב באסקט, יש לבדוק האם גם בפרישת בורג מדובר באבידה, ואם כן, מאיזה סוג וגודל? בסוף היום, כשיחלוף זעם, למי זה יכאב יותר - לח"כ הפורש או לפרלמנט הגועש? למפלגת העבודה או לכלל אזרחי ישראל? התשובה: אולי זה לא משנה. כאילו, דה.
כי מה שחשוב והכי מרתק בכל הרוורס הבורגני הזה, זה השאלה: כיצד התמהיל המדויק של קצת מכל מה שמנהיג צריך להיות (ישראלי, יהודי, ליברלי, חברמני, עם פה גדול, כיפה ועדיף עיניים כחולות) לא עשה עימו את כל החסד? ולשאלת השאלות: איך זה שעל אף כל נתוני הפתיחה המצוינים של בורג, כוכב אחד נופל? (אתם יודעים מה, למה להיות קטנוניים) נגיד דועך? הולך. ובכן, כמה תשובות אפשריות:
א. בורג לא נופל ולא דועך.
ב. זו לא המילה האחרונה שלו (צפו קאמבק!).
ג. יש איזה עניין לא פתור עם התנהלותו של בורג לאורך השנים ולכן התשובה, קצת יותר מורכבת.
ד. כל התשובות נכונות.
רגע לפני שנרים פה כוסית, נברר: האם בורג הוא עוד מקרה קלאסי של פוליטיקאי שנוטש ל"תקופת צינון" ולא ישוב למגרש הפוליטי לפני שידפוק לוח? ט י?ה, יעשה לביתו, יחזק את הגב הכלכלי, את נסיונו הניהולי ואת קשריו חובקי העולם? התשובה: נו, באמת. לאהוד ברק אין בלעדיות על הפטנט הזה. אז מה, כל הסיפור זה שבוקר אחד קם לו בורג והחליט שכל ייעודו בעולם זה לגייס כספים לאיזו קרן של חברה בריטית עם שם של להקת בנים (איי-3) בסניף מקומי? התשובה: השתגעתם, מה פתאום. אצל בורג (כמו שאר כוכבי השואו-ביז מהזן הפוליטי) סך כל השיהוקים, ההדלפות והדילוגים, כמו גם הפניות, הפרסות וההפסקות המתודיות, מתוזמנים על פי כל כללי הטקס הממלכתי החביבים עליו. למעשה בורג הוא מריונטה של גינונים מיוחצנים ואינטרסים אישיים שמכונסים ללו"ז אחד מחושב לאללה (יום ראשון / עשר בבוקר / מכתב התפטרות לקוני / אחרי 48 שעות / פרידה מהפרלמנט / שבוע שקט, ואז ראיון בלעדי + שער באחד ממוספי סופשבוע. קרה משהו? לא, כלום. זאת אומרת, חסה. אבל למה לא להישאר עוד טיפה במודעות אם אפשר, הרי בורג יצטרך את זה לקראת פרויקט אחר שלו שהוא מתכוון להשיק בחגים. ששש... כרגע זה נורא סודי, אבל תסמכו על בורג שזה יכלול מערך יחצנות שלם ומחושב להחריד).
| |  | |  |
| | | |  | | אברהם בורג. צילום: ראובן קסטרו | /images/archive/gallery/104/304.jpg |
|
| |  | |  | סוס לא נכון ו-90 חמורים
| |  | | | ברגע שבורג השלים עם החלטתו לפרוש מהזירה, הוא החל לתסרט בדמיונו את מופע הנטישה על כל פרטיו, כאילו היה מדובר בפרמיירת "מרי-לו". בתפקיד יעל בר-זוהר: בורגי-לו. בהרבה מובנים (ותסלחו לי על ההשוואה השטחית והצפויה אך הכה-מתבקשת) הקריירה הפוליטית של בורג מזכירה את הקריירה הטלוויזיונית של בר-זוהר. בר-זוהר מופיעה אמנם בהמון פרומואים, אבל עוד אין לה תוכנית משלה. אבל אם תשאלו פלוני איפה ברזוהר מופיעה, הוא יגיד לכם מיד: "ערוץ 2". בדיוק כפי שאם תשאלו איפה בורג מופיע, יגידו לכם שבתור שר בממשלה, למרות שבפועל, בורג מעולם לא היה אפילו קרוב לזה.
בגלל שאין ספק שלאיש יש לא מעט כישורים, מוכרחים לשאול, מדוע בכל זאת עד היום הוא לא כיכב כשר או כיו"ר מפלגה? ייתכן שמדובר בחוסר מזל מקרי. מצד שני, אצל בורג חוסר המזל הוא סדרתי מדי בשביל להיות מקרי. הייתכן שמדובר בכשל אינטואיטיבי, כלומר: כשרונו הנדיר של בורג זה להמר על הסוס הלא נכון? תשובה: לא ברור, אבל עושה קולות של: יש מצב.
הרי בורג פופולרי מאוד. בעיקר בתאוריה, בניירת, בסקרים ובפריימריס. במבחן התוצאה - פחות. במידה שנסכים כולנו שלהיות יו"ר הסוכנות היהודית ו/או יו"ר הכנסת זה לא פסגת השאיפות או שיא ההגשמה של מנהיג בסדר גודל בורגני.
ב-92' למשל, כש יצחק רבין ז"ל היה יו"ר המפלגה, בורג נבחר למקום הראשון בפריימריס. הוא היה בן טיפוחיו של שימון פרס, מה שהעניק לו את שם החיבה "הבור?ע' ל?ך של פרס" בפי רבין, וחסך ממנו כמובן תיק של שר או משו. בעידן ברק, למרות כל הרצון הטוב, לא השכיל בורג לרכוש את אמונו של האיש שאפילו מכונות אמת מהלכות לא עושות לו את זה. למרות שבורג מצדו היה מוכן להסתפק גם בתיק איכות הסביבה, אפילו זה היה תפוס בשבילו. בורג עצמו, כך טען רביב דרוקר (בספרו "חרקירי"), סבר שחששו של ברק נבע מהפופולריות של בורג. בכל מקרה, "היחס של ברק אלי", התנבא בורג לא פעם, "יחזור אליו כבומרנג".
למרות הדימוי הדובדבני והעובדה שבורג מעיד על עצמו שאין שוחר שלום ממנו, יצא לו להסתכסך עם כמה פיגורות פוליטיות. פעם זה היה חיים רמון, פעם שולמית אלוני, או רבין, או ברק (שבסוף כמובן קיבל ת'בומרנג). כשמצלמות התקשורת קלטו את בורג יו"ר הכנסת מסנן לעברו את פליטת הפה האלמותית והממלכתית: "שתיחנק! ".
בינואר 2000, בזמן נאומו של ח"כ דוד טל (ש"ס), שוב קלטו מיקרופוני המליאה את בורג מסנן: "איזה חמור הדוד טל הזה, אידיוט". ובלי קשר, אבל על פי עקרון הרצף, במאי 2000, כשהגיע בורג לביקור בחוות חמורים בגליל, הוא היה מוכרח לשאול את בעל החווה: "כמה חמורים יש לך?". למה? כנראה כהרמה להנחתה, כלומר: לאתנחתא קומית. שהלכה בערך כך: כשהחוואי ענה "30", בורג השיב לו: "לי יש 90 יותר ממך". מאוחר יותר הבהיר בורג: "לא היה ולא נברא. בעל החווה נקב במספר ואני אמרתי:'כל אחד והחמורים שלו'". אה. כאילו, ברור. קטעים. | | | | |
| | | | | בגדול, בירוק ובדולרים
| | | | | בורג היטיב להצטייר כמ? אמי, קושקוש ונשמה טהורה, שלעולם לא יישא אביזרים שעשויים מעור בעלי חיים אם אפשר ד? מוי. בדמי ימיו נהיה הקושקוש אחד שדי מרוצה מעצמו ובקצוות מזכיר את יוסי שריד, רק בלי המאמי, הקושקוש והנשמה הטהורה. שכן שניהם (גם שריד וגם בורג) השתמשו בכשרונם הוורבלי ושכלם החריף בעיקר כדי לפאר את שמם. "אני לא מכיר אב יהודי שלא היה רואה נחת מאיזה אינ??ל?ה כמוני", מסר פעם האינגלה האברומי עדות אופי עצמית מרטיטה. בכלל, כשחושבים על זה, בהרבה מובנים ד"ר יוסף בורג (אביו) ואברום בורג (בנו) זה קצת כמו דוד לוי (אביה) ו אורלי לוי (בתו). רק שאורלי רזה יותר. נכון שלפעמים זה נהיה קצת מאוס, זה באמת כבר ממש לא אשמתו. ככה זה כשלשטיק נהיה קילומטראז'.
מצויד בכוונות טובות הפציץ אותנו בורג לאורך השנים במטחי מסרים ומרגמות דעות, עד כי נדמה היה שמישהו כאן זקוק לריטלין. הוא או אנחנו. לא בשביל הכיף, בשביל המיקוד. המקומון הירושלמי "כל העיר" אבחן שבורג "הפך ליהודי הנפוץ ביותר". כשהוא לא מדגמן עם לימור לבנת בכרזות של צו פיוס, הוא חודר לסלון על תקן סנטה קלאוס בקמפיין לגיוס כספים לקשישים סיעודיים, מהגג לעת לילה אצל קובי מידן, מבקר ספרים בעיתון או מתפייט על יהדות בערוץ ההיסטוריה. יענו, אול אובר דה פל?ייס. ויינרמן.
בורג עצמו הודה ב-98' שהתקשורת נתנה לו המון נישות ובמות לבטא את עצמו, "פובליציסטיקה, הגות, ביקורת ספרים, הכל", או כפי שהתפאר: "מה שלא תכתוב עלי, אני יכול לכתוב על עצמי".
בזמן הפנוי בין הפצצת מסרים ושטפונות אג'נדה כימית, הקים בורג את העמותה "העולם שייך לזהירים". למה? כנראה בשביל שיהיה עוד מסר! וכשלוריאל פריז סבסדה את הקמפיין בחסות של מיליון דולר, בורג הרגיש מספיק פנינה רוזנבלום כדי להוביל את כל הקמפיין ואף לצרף את שני ילדיו נועם (6) ואביטל (9.5), על תקן דוגמני זהירות שחשופים לסכנת אור הזרקורים המטמטם.
"בורג הוא אחלה פרזנטור", מאבחן פרשן פוליטי בכיר. "הוא יכול לדגמן אריזה לכמעט כל אג'נדה". לכן כשמנסים להבין מי החשוד העיקרי בהתפיידות הערכית של בורג מהזירה הפוליטית - הוא, אנחנו, גם הוא וגם אנחנו, או סתם החיים - מקבלים את התשובה: ש-הכל ביחד, ושגם החיים פה כבר לא משו. היום הערך המקודש ביותר הוא להתפרנס באופן שלא יסתור את מצפונך, ואף ישלש את הכנסתך, בגדול, בירוק ובדולרים.
ברור שהצעת העבודה באיי-3 מפתה מבחינה כלכלית, אבל כשמסתכלים על הצד השני של המטבע, נראה שגם תקופת צינון לא תזיק לתדמית האיש שפיזר דובדבני אכפתיות תחת כל עץ, עד שמרוב דובוני-אכפת-לי בקושי ראו ת'יער. השבוע השתמש בורג בדימוי היערי בנאום הפרישה. זה הלך ככה: "למדתי שהפוליטיקה היא יער עבות. מלא פרחי נוי ועצים עצומים. יש ביער מקומות אפלים, ואומרים שיש בו אפילו כמה חיות טרף מסוכנות אף שלא נתקלתי בהן מעולם". אהה. וגם: "למדתי כי קל ללכת לאיבוד ביער הזה ולכן אדם חייב לפזר בדרכו סימני דרך". סימני דרך, כלומר: דולונים.
לצד אלו שדווקא ציפו מבורג להישאר בזירה בתקופה קשה זו ולהילחם, יוסי ביילין טען באוזני השבוע שהוא למשל בטוח ש"בורג עשה את הדבר הכי מוסרי מבחינתו. הוא חייב לעזוב אם הוא רוצה לחיות עם מצפונו בשלום". וביטחון כלכלי, כבר אמרנו? | | | | |
| | | | | אופס, ויש גם פרויקט סודי
| | | | | לא כל מוצר קוקטיילי הוא קוסמופוליטן, בדיוק כפי שלא כל פיצה שכוללת זיתים תירס ואננס! היא אקזוטית. כך גם אב-רום-סרוויס של אז, הוא לא הבורגי-לו של היום, שהוא בעצם: סוג של ברבי-בורג-ראנץ'.
כלומר: פעם, כשהיינו כמו התקשורת, צעירים, נאיבים ורעבים, כל מוצר גדוש שטיקלך, חנדלך וקניידלך נראה לנו לוהט. היום, כשהתקשורת כבר לא פרגית צעירה, גם הצ'יכלול הכי גדול של פוליטיקאי המחמד המצוי לא עובד עליה. הכי יצירתי שעובדי לשכת בורג מסוגלים להדליף זה ש"הגורו שלו זה יאיר קרני (דיאטיקן מווינגייט)", וש"השניים, בורג וקרני, מדברים כמה פעמים ביום על יוגורטים. כשנמאס להם הם גולשים לנושאים מדיניים כמו חסה". נו, באמת.
בעוד שנתניהו טס כמטאור לצמרת הממשלה מתודלק במינוני שטיקים ומניירות מדויקים (שטשטשו את העובדה שמדובר בדוגמן מנהיגות עוצמתית), בורג לא השכיל להשתמש במניפת החנדלך בזמן ובקצב הנכון. הוא התברבר בסבך האייטמים ושצף המסרים, עד שלבסוף כבר החשיך.
אה, והיה עוד משהו. בשנה הפרלמנטרית האחרונה שלו, כך חושף תחקיר שליחות ממלכתית, בורג עשה המון, אבל המון, למען הציבור. אתם שואלים מה? בעיקר רקם אספירציות כלכליות במגזר הפרטי, אסף חוויות, מילים, תובנות ומשפטים לקראת הפרויקט הבא שלו. נו, הסודי הזה. טוב, אם אתם לוחצים, יקראו לזה משהו כמו "הממד האלוהי" בעריכת רמי טל (הוצאת ידיעות), שיראה אור בחגים. לכן גם גיחותיו (המועטות) של בורג לפרונט התקשורת נראו מצערות עד דהויות. כמו שידור חוזר של מופע ידוע מראש של קוסם שאנחנו לימדנו אותו את הטריק של להוציא יונת שלום מהכובע. מה שחשוב זה שבינתיים התקשורת התפרמטה לפס קצר, שקוף ומהיר, ואפילו עם ישראל הבין שאת זכות הבחירה הדמוקרטית עדיף לו לממש בשליחת אס-אם-אס למועמד הנבחר. לא בורג, חלילה. סשה, מ"כוכב נולד". | | | | |
|
| | | | | |
 |
|
| | |
|
