 | | | | לא כמו יוסי בנאי ונתן זך | |
| | | חגי סגל על נעמי שמר, שמתחת לאפם של פקחי השמאל הצליחה לרקוח זמר עברי עם אהבת הארץ
29/6/2004 | |
| | | | | | | אם אכן אין דבר שלם יותר מלב שבור, כפי שכתבה פעם נעמי שמר בעקבות רבי מנחם מנדל מקוצק, הרי שמזמן לא היינו שלמים כל כך כמו לרגל מותה. במשך יום יומיים, עד אחרי סתימת הגולל בכנרת, איחדה עצבות עמוקה את כולנו, עצבות מולחנת היטב. שמר ז"ל היתה כינור לכל שירינו, הרוח שניגנה עלינו לא רק בחילופי עונות.
היה נעים לשמוע פתאום אנשי שמאל מדברים ברטט על "ירושלים של זהב", שיר לאומני קולוניאליסטי במושגי זמננו, או את שמעון פרס משווה אותה לרחל, על אף שהיא לא נמנתה בדיוק עם חוגי ברל כצנלסון כרחל המקורית. אפילו הערות צורמות פה ושם, כמו התיוג האווילי שלה כמשוררת שנויה במחלוקת, לא דלדלו את שורות המשתתפים בהלווייתה. כולם ידעו תמיד ששמר ימנית, אך שיריה היו הקונצנזוס בכבודו ובעצמו.
דעותיה הנחרצות הוטמעו בחרוזיה בעדינות מרבית, עד שכמעט אי אפשר להבחין בהן באוזן בלתי מזוינת. אנשים מפזמים אותם בלי לשים לב לחומרים התנ"כיים שמהם נרקחו, לאופטימיות הדווקאית המבעבעת בהם ולאהבת הארץ. מתחת לאפם של פקחי שמאל היא הבריחה למועדון הזמר העברי הרבה אידישקייט ורגבי מולדת.
עוד במיטב שנותיה קיבלה החלטה מודעת להתנזר מאמירות פוליטיות מפורשות, וכמעט תמיד עמדה באתגר הזה. את שיריה הפוליטיים הבודדים העדיפה שלא להלחין: שיר הלל למתנחלי אלון מורה ("אנשים מוזרים, לו יהי חלקי עמכם") ; שיר על סרדין המתפתה לכרות שלום עם כריש, וגם שיר עצוב על חייל שהתאבד לאחר שהוחשד בפגיעה בפלשתיני בתחילת האינתיפאדה הראשונה. אולי חששה להעמיד במבחן את העורכים המוזיקליים ברדיו.
כשהתברר לה ששירה "על כל אלה" נתפס כהמנון מגיני ימית, רחמנא לצלן, טרחה להבהיר שמדובר בשיר תנחומים לאחותה שהתאלמנה, אם כי סביר יותר להניח שהיא פשוט נבהלה מהמהומה סביבו. בראיון למעריב, בחורף 95', הודתה בכך כמעט במפורש: "היו זמנים שחשבתי שאם אצעק 'אל נא תעקור נטוע', אז לא יעקרו נטוע. מאז התפכחתי. אני יודעת שזו היתה תמימות עצומה. בעניינים פוליטיים אני שותקת בקפדנות כבר 15 שנה. למדתי את הלקח. ראיתי שכוחי להשפיע מוגבל, עד לא קיים".
אבל זה לא היה רק עניין של צניעות, אלא גם של פחד. נעמי שמר, חרף כישוריה המופלגים, לא יכלה להרשות לעצמה חופש דעתנות פומבית כפי שמרשים לעצמם עמיתיה במחנה השלום, מיוסי בנאי ועד נתן זך.
היא ידעה שיוצרים ימנים עלולים לפגוש אנשים לא כל-כך טובים באמצע הדרך אם יתנו דרור לדעותיהם. כשבכל זאת נתנה דרור, כי כמה כבר אפשר להתאפק, נאלצה לשלם את המחיר. נחום ברנע המליץ לפני שנתיים לקוראיו לעבור לצד השני של המדרכה כשהיא עוברת ברחוב. שמר בחרה אז שלא להגיב בעל פה או בכתב. בשיריה אין פירור של רוע או של יצר וכחנות. המשוררת שהעריצה מתנחלים וסלדה מנסיגות האמינה במאור פנים ובפיוס. ברבות השנים היא עוד תוכרז כמשוררת שלום. | |  | |  |
|
| | | | | |
 |
|
|  |  |  | | תושב עפרה מאז ולתמיד, מנהל מחלקת החדשות בערוץ 7, עורך "נקודה" לשעבר, מחבר הספר "אחים יקרים" על המחתרת היהודית וספרים נוספים על המתנחלים ועל מאבקיהם הבלתי פוסקים | | | | |
| | | | | | | | | |
| |
| |
|
