25 אנשי התקשורת הדתיים המובילים

מערכת NRG יהדות מגישה: מצעד הדתיים התקשורתנים השנתי תשס"ד. כולל הופעות אורח של דייויד לנדאו, סיון רהב, נועם רוטר ובמבי שלג

מערכת NRG יהדות | 21/6/2004 11:06

צוות של שישה כותבים ועורכים מ-NRG יהדות, כולל שני יועצים חיצוניים, הרכיב את רשימת 25 אנשי התקשורת הדתיים המובילים. הנוסחה לרשימה שלפניכם היא שקלול של כמה אלמנטים: בכירותו של איש התקשורת, מידת המוכרות שלו בציבור והרלוונטיות של הדתיות שלו בעבודה. דיוויד לנדאו, למשל, בכיר יותר מאורי אורבך, אבל לכיפתו אין את אותה רלוונטיות בעבודתו ככיפתו של אורבך. קובי אריאלי אולי נושא במשרה חשובה פחות ממשרתם של אנשי תקשורת דתיים הבאים אחריו ברשימה, אבל הוא מוכר בקהל הארצי וזהו מרכיב שווה ערך לחשיבות המשרה עצמה, שכן מוכרות היא פרמטר להשפעה. מסיבה זו ישנם אנשי תקשורת חזקים מאוד במגזר החרדי שלא נכללו ברשימה משום ששמם ופועלם לא חלחל כמעט לחלוטין לציבור הישראלי.

הרשימה שלפניכם נערכה ונכתבה שוב ושוב במשך שבועות ארוכים. אנו עומדים מאחורי התוצאה אך מזמינים אתכם לחלוק עליה.

ליגת העל

1. אורי אורבך. 44, עיתונאי, בעל טור ב"ידיעות אחרונות", ממייסדי וממגישי התוכנית "המילה האחרונה" אשר משודרת כבר שש שנים ובעצם פתחה את שערי גלי צה"ל לדתיים נוספים. תושב ירושלים, ובוגר ישיבת ההסדר קריית שמונה. היה עורכו הראשון של עיתון הילדים הדתי "אותיות" וייסד את המדור הסאטירי "הלחי השנייה" בעיתון המתנחלים "נקודה". כתב ספרי ילדים ואת הלקסיקון הסאטירי "סבא שלי היה רב" שהפך לרב-מכר. את תוכנית הרדיו שהייתה לו ברדיו קול חי עזב במהלך שידור על רקע

אידיאולוגי, שכן לא היה מוכן לוותר על השמעת שירת נשים. ממציא המונחים "דתי מחמד" והסלוגן "העם עם הגולן". היה מנהל התוכניות של ערוץ התכלת והביא את הערוץ לנקודת זינוק מפתיעה שלא מומשה על ידי מחליפתו, והפך לדתי הבכיר הראשון שכיהן כדתי בתקשורת הישראלית. אורבך קטף את המקום הראשון מפני שפועלו כדתי בתקשורת הוא הבולט ביותר, וגם בגלל שהוא רואה עצמו והציבור הדתי והכללי רואה אותו כפורץ דרך בתחום זה וכמנסחה של המהפכה התקשורתית דתית.

2. נסים משעל. 55, חובש הכיפה הבכיר ביותר בתקשורת הישראלית. כיפתו איננה משחקת תפקיד פעיל בעבודתו, אך כמעט בעל כורחו היא ידועה מאוד, בין היתר בגלל משחקי ההסתרה והגילוי שמשעל עושה לה. משעל מתגורר בתל אביב והוא בעל תואר שני במדעי המדינה ותקשורת. בין תפקידיו העיתונאיים: כתב לענייני מפלגות, עריכת והגשת התוכנית "מוקד", כתב בוושינגטון, ראש מנהלת ההקמה של הערוץ השני, והנחיית התוכניות הפוליטיות "שיחת ועידה", "פופוליטיקה" ו"משעל חם".

3. דיוויד לנדאו, 57, העורך החדש של עיתון "הארץ". מתגורר בירושלים. עד למינוי, שהפתיע רבים במערכת ברחוב שוקן, שימש לנדאו בתפקיד עורך המהדורה האנגלית של העיתון. בעבר שימש לנדאו כראש מערכת החדשות של "הג'רוזלם פוסט", פרשן מדיני בעיתון ''מעריב'', עורך חלק ב' של עיתון "הארץ" וראש דסק החדשות. לנדאו ידוע כאוחז בדעות פוליטיות שמאליות הקרובות לדעותיו של המו"ל שוקן. כשנכנס לתפקידו כעורך "הארץ", ייסד טור פרשת שבוע חדש ומדור סאטירי חדש של חבורת אפעס. בוגר הישיבות החרדיות "חברון" ו"סלובודקה". ללנדאו יש בן המתגורר בגוש עציון.

4. מוטי שקלאר. מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, תושב עופרה. שקלאר כיהן במשך שלוש שנים בתפקיד יו"ר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. היה ממייסדי ביה"ס לתקשורת וקולנוע "מעלה" ויו"ר הנהלת ביה"ס, שימש מנכ"ל תחנת הרדיו האזורי "קול חי" ומנכ"ל חברת ההפקות "מוחות". שקלאר מכניס לתפקידו הרם תכנים יהודיים ועומד על המשמר בעוז בעד המגזרים הנידחים בחברה הישראלית ונגד פרסום בוטה בטלוויזיה. התנהלותו גוררת תגובות נזעמות לעיתים מהברנז'ה התל אביבית, אך מעמדו בשפיץ התקשורתי איתן, ובעלי ההון משחרים לפתחו בכל מכרז מחדש (עוד מסוגו שלא נכנסו ברשימה: אודי ליאון, יצחק זוננשיין, שלומי גולדברג).

5. חיים זיסוביץ'. מגיש תוכניות אקטואליה בכיר בקול ישראל ומרצה לתקשורת בכמה מוסדות אקדמיים. עד השנים האחרונות היה זיסוביץ' נחשב לאיש חדשות מקצועי שאינו מביא את דעותיו לעבודה, אולם חובשי כיפה רבים נהנים לשמוע ביום שישי את יומן חדשות הצהריים ברשת ב' שבהגשתו, נפתח בדבר תורה על פרשת השבוע. זיסוביץ' הוא איש קול ישראל במלוא מובן המילה, וסגנון הגשתו הייחודי מקנה לו מעמד מיוחד בשידורי הרדיו בישראל. זיסוביץ' עומד לפרוש בזמן הקרוב מקול ישראל (עוד מסוגו, אך מחוץ לרשימת ה-25: מיכאל טוכפלד).

6. חנוך דאום – 28, מבקר הטלוויזיה של "מעריב", תושב גוש-עציון. דאום הצליח בתקופה קצרה יחסית להתברג בצמרת העיתון "מעריב", ובד בבד לעורר פולמוסים בקרב מגזרו עקב אירועים שונים כמו הראיון המתוקשר עם אחמד טיבי. דעותיו הפוליטיות נחשבות כמתונות למדי. הוא כותב גם טור פופולרי במוסף השבת של עיתון "הצופה", ומגיש מדי פעם את "המילה האחרונה" בגלי צה"ל. לאחרונה יצא לאור ספר בעריכתו העוסק בשאלת הזהות היהודית. דאום הוא בכיר המשמרת הצעירה של אנשי התקשורת הדתיים, משמרת שנציגיה מרבים לככב ברשימה זו.

7. ג'קי לוי – תושב ירושלים. ג'קי לוי הוא אושיית תקשורת ותרבות בעלת פנים רבות. הוא מגיש בגלי צה"ל את "המילה האחרונה", ואת התוכנית "ציפורי לילה ירושלמיות". בעל טור ב"ידיעות אחרונות" בו הוא מקשר בין פרשת השבוע לאקטואליה, מגיש תכנית טיולים בחו"ל בערוץ התכלת, ותוכנית הידברות בשם "מישהו דיבר" בחינוכית 2. בנוסף הוא מריץ את מופע הבידור "בן אדמה" ברחבי הארץ. בעבר הדליק משואה ביום העצמאות. סימני ההיכר החיצוניים של ג'קי הם כובע הקסקט והקוקו, שנועדו למנוע קטלוג מגזרי מראש. ג'קי לוי החל את דרכו בתודעה הציבורית כדתי ייחודי שמרגיז את בני מגזרו, אך אט אט החל דימוי זה להשתנות ולוי הפך לחביבו של המגזר הדתי והימני.

8. מנחם הורוביץ – כתב חדשות ערוץ 2 וגלי צה"ל בצפון הארץ, תושב קריית שמונה. הראשון לבשר לאומה על נפילת קטיושה במרגליות או על סופת השלג הראשונה בחרמון. בשנים האחרונות הפך הורוביץ גם למרענן הרשמי של מפלס הכינרת, אחריו הוא עוקב בדבקות חסרת פשרות כשהוא מריץ דחקות יומיומיות עם דוד המודד מעיריית טבריה. הורביץ הוא דתי חינני שפרץ את משבצת כתבנו בצפון והרחיב אותה למעין אתנחתא קומית אהובה [ עוד מסוגו, אך מחוץ לרשימה: בני ליס].

9. אורי אליצור. בן 57, פובליציסט. תושב עופרה. בעל טור ב"ידיעות אחרונות" ועורך "נקודה". הקול הרהוט של תושבי בנימין. איש גוש אמונים ומועצת יש"ע, שערך גיחה לתפקיד ראש לשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וחזר לערוך את נקודה. בעל טור בערוץ 10. אליצור הוא קולה הרהוט של מועצת יש"ע. הוא מבין בתקשורת ויודע כיצד להתל בה [ראו הראיון המתוזמן שנתן לעיתון "בשבע" על אופי ההתנגדות לפינוי]. אליצור לקח את עמדת בעל הטור הימני עד הקצה, אך מעולם לא פרץ אותה גם לתחומי כתיבה נוספים.

10. קובי אריאלי. 32, עיתונאי חרדי. ממקימי עיתון האינטרנט הסאטירי 'אפעס', בעל טור בעיתון החרדי "בקהילה", ובמוסף השבת של "מעריב". הגיש תוכנית סאטירית בערוץ "התכלת", ובעל פינה במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10. כתב את הספר "אחרי הכל". מתגורר בכפר חב"ד, אך מבלה את רוב זמנו בתל-אביב. אריאלי מסמל רוח חרדית חדשה בדרכו הבלתי מתנצלת אל התהילה.

11. חגי סגל. 47, עיתונאי, תושב עופרה. בעל טור בעיתונים "מעריב" ו"בשבע" ועד לאחרונה ראש מערכת החדשות של ערוץ 7. פרסם טורים סאטיריים בעיתון "נקודה", וכתב את הספרים "התנחלות דמה", "ימית סוף" ו"אחים יקרים" על המחתרת היהודית בה היה חבר. חתן פרס ביקורת התקשורת מטעם "האגודה לזכות הציבור לדעת" לשנת 2003. אחראי לגילוי כשרונות כתיבה צעירים שגדלו בתקופה שבה ערך את עיתון נקודה. המונכון שפרסם בסוף שנות התשעים עורר דיון תקשורתי נרחב בתקשורת הישראלית.

12. דודי זילברשלג, 46, המו"ל של העיתון "בקהילה" ובעל רשת חסד המספקת מזון למעוטי יכולת. הקים הוצאה לאור בשם "תפוצה" בשנות ה-80. הוציא את העיתון "ערב שבת" שפעל במשך כמה שנים עד שנסגר. היה יועץ הקמפיינים לענייני חרדים של נתניהו, ואחר כך עבר לייעץ לברק. הפך לדובר הלא רשמי של החרדים. חסיד סערט וויז'ניץ. הקים מקומון בשם "בקהילה" שהפך לאחד המובילים במגזר החרדי. בבעלותו משרד פרסום בשם "קשרים" (עוד מסוגו, אך מחוץ לרשימה: הרב ישראל אייכלר, משה גרילק, חיים ולדר).

13. סיוון רהב-מאיר, 23, כתבת חברת החדשות של ערוץ 2. רהב-מאיר התחילה את הקריירה התקשורתית שלה בגיל צעיר. כילדה היא כתבה ב"כולנו", ב"ראש 1" ועוד. בגיל 17 כתבה את ספרה ראשון "המדריך לעיתונאי הצעיר", בגיל 18 סיימה תואר ראשון במדעי המדינה וניהול באוניברסיטת תל-אביב, ובמקביל החלה תהליך של חזרה בתשובה. היא התגייסה לגלי צה"ל ושימשה ככתבת. עם שחרורה הצטרפה לחדשות ערוץ 2. נישואיה לידידיה מאיר הפכו אותה בעל כורחה לאייטם רכילותי מגזרי מסקרן. נבחרה בחייה יותר מפעם אחת להבטחה בתחומה (עוד מסוגה, אך מחוץ לרשימה: שרה ב"ק, אמילי עמרוסי).

14. ידידיה מאיר, 28, איש הסאטירה של "הארץ". מאיר הקים בצוותא עם קובי אריאלי ויאיר חסדיאל את עיתון האינטרנט הסאטירי חרדי "אפעס", שנשלח לרשימת תפוצה אליטיסטית ומצומצמת, המורכת רובה ככולה מאנשי תקשורת משפיעים. לאחרונה שודרג העיתון, וקיבל מקום של כבוד במוסף "הארץ", תחת אותו שם. נישואיו לסיוון רהב הפכו אותו בעל כורחו לאייטם רכילותי מגזרי מסקרן. מאיר פרסם טורים פובליציסטיים באתר ynet, יש לו תוכנית רדיו שבועית ברדיו קול-חי, אבל את מיקומו ברשימה קיבל בזכות השדרוג הטרי שקיבל מנשר האינטרנט שלו בחדירה אקסקלוסיבית לעמודים הראשונים של מוסף "הארץ".

15. אדיר זיק. תושב ירושלים ואב לשישה. בעל תואר שני בקולנוע וטלוויזיה מאוניברסיטת לוס אנג'לס. כתב ל"מעריב" באופן עצמאי בעת שהותו בארה"ב. כשחזר לארץ, היה חבר בצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית והיה במאי בכיר ומפיק. ניהל את המחלקה למורשת ישראל ואת המחלקה הדוקומנטרית בטלוויזיה הישראלית, עד לפרישתו בשנת 94', אז עבר לערוץ שבע עם תוכנית שבועית פופולרית ומשפיעה במיוחד, "זיקוקין של אדיר", שמובילה סדר יום ימני מובהק.

16. עמית סגל , 22, תושב עופרה. התחיל את דרכו העיתונאית ככתב במקומון "כל העיר" בירושלים. התגייס לגל"צ ככתב תקשורת וכיום משמש ככתב הכנסת. מנחה תוכנית שבועית בערוץ הכנסת, "קו העימות". בנו של חגי סגל, ונחשב כמי שהצליח להיות הבטחה בתחומו, ולממשה בתוך זמן קצר מבלי לוותר על העולם התרבותי ממנו בא. בעבר התנגד לשמש ככתב לענייני התנחלויות והעדיף להיות הכתב בכנסת (עוד מסוגו אך מחוץ לרשימה: צביקה ברוט, טל רוזנר, נעה קולפ וקווה שפרן).

17. ברוך קרא, 33. כתב ופרשן לענייני משפט בערוץ 10, עד לאחרונה שימש בעיתון "הארץ" באותו תפקיד. בעיתונות הכתובה והמשודרת כמה וכמה כתבים חובשי כיפה כמו אנשיל פפר, נדב שרגאי, יאיר שלג, בני טייטלבאום, וניסים קינן, אך כוכבו של קרא דרך בשנה האחרונה יותר משל כולם, בראש ובראשונה בעקבות חשיפת פרשת סיריל קרן שאיימה ועודנה מאיימת על המשך שלטונו של ראש הממשלה אריאל שרון. קרא שייך לזן העיתונאים שכיפתו אינה משחקת תפקיד כלשהו לבד מעצם נוכחותה, אבל למרות זאת יש לה בולטות בעל כורחה (עוד מסוגו אך מחוץ לרשימה: מנחם רהט, נדב שרגאי, קלמן ליבסקינד, שמואל רוזנר).

18. גונן גינת, 47, תושב כפר הרוא"ה. אב לארבעה. בוגר תיכון "צייטלין" בתל אביב. התחיל ככתב ועורך חדשות בעיתון "הצופה". עבר ל"מעריב" והיה ראש מערכת החדשות וסגן עורך מוסף השבת. היום גינת מכהן כעורך "הצופה" ופרובוקטור חביב שמעיר את זקני המפד"ל מרבצם אחת לשבוע. נחשב בעבר להבטחה גדולה בעיתון "מעריב" ורבים הרימו גבה כאשר לקח על עצמו את עיתון "הצופה". כאשר העיתון עבר לצבע, הם הורידו את הגבה.

19. עמנואל שילה , 38, תושב קרני שומרון. בין יוזמי הקמת העיתון "מקור ראשון". היה עורך הדעות בעיתון, סגן עורך ועורך ראשי. הקים את העיתון "בשבע" של ערוץ 7, והיה לעורכו עד עצם היום הזה. ייסד את יומן הבוקר של ערוץ 7 ועד היום מגיש יומני חדשות בערוץ. אב לשמונה. עיתון "בשבע" הוא עיתון שנוי במחלוקת מבחינת האפקט המצטבר שהוא יוצר בתקשורת הדתית.

20. במבי שלג, 46, תושבת ירושלים. עורכת כתב העת היוקרתי "ארץ אחרת" ומפרסמת מאמרים פובליציסטיים במעריב ובחדשות ערוץ 10. משתתפת בפורומים שונים העוסקים בזהות היהודית. בעבר ערכה את עיתון הילדים אותיות וכתבה ב"נקודה". נשואה לעיתונאי יאיר שלג ואם לשלושה. מובילת זרם ה"מודרן-אורתודוקס" ומהמנסחות היותר מוצלחות של הפמיניזם הדתי (עוד מסוגה אך לא ברשימה: אמונה אלון, חיותה דויטש).

21. מנחם טוקר, 29, שדרן ב"רדיו קול חי" ומנחה "חסידישקייט". התחיל בערוץ 7 כטכנאי שידור. לאחר מכן, עבר להגשת מוזיקה במוצ"ש, ואחר כך עבר להגיש תוכנית ראיונות. כשרדיו קול חי עלה לאוויר, החל טוקר להגיש תוכנית יומית בנושאי פנאי, "סמול טוקר", שפרצה דרך בדפוסי ההאזנה במגזר החרדים. בנוסף הוא מנחה אירועים ולאחרונה פצח בקריירת תקליטנות. מנסח התצורה של כוכב הרדיו החרדי.

22. נעם רוטר, 20, מחיפה. הנציג הדתי הבולט בעולם האינטרנט הישראלי. רוטר הנער הקים את אתר רוטר.נט, שהתפרסם בעיקר בזכות פורום הסקופים שלו, בו ניתן היה למצוא את כל החדשות והסקופים החמים לפני פרסומם בכלי התקשורת המסורתיים. כיום משרת רוטר במחלקת האינטרנט של דובר צה"ל, ואת האתר מנהל אביו, הרב ישעיהו רוטר. האתר נחשב כחממה לאנשי ימין, המביעים בו את דעתם, כמעט בכל נושא, ובשצף קצף.

23. אלי סהר, 35, תושב גבעת שמואל. פרשן הכדורסל של הערוץ הראשון וחבר מערכת "ספורט הארץ". אלי סהר מהווה כנראה את הייצוג ההולם היחיד למגזר הדתי בעולם הספורט הישראלי. אמנם לא מדובר עדיין בשחקן או מאמן, אבל סיפורי סהר על צעדות רגליות מהמלון לאולם הכדורסל כדי לא לחלל את השבת, קנו להם מקום של כבוד בפולקלור הספורט העממי ולא רק אצל דתיים. בכל שנה, בשלבים האחרונים של ליגת האלופות האירופית, המתרחשים במקביל לימי ספירת העומר, מתרגשים בני ובנות המגזר למראה זקנו המצמח והולך ממשחק למשחק. מיקומו הנמוך יחסית ברשימה מקורו בעובדה שאין מה לעשות, ספורט זה עדיין לא ממש מקצוע במגזר.

24. שהרה בלאו, 31, מתגוררת בבני-ברק. חוקרת שואה במקצועה ורווקה כתחביב. בלאו ייסדה את טקס יום השואה האלטרנטיבי. בנוסף היא כותבת קבועה ב"תרבות מעריב", כותבת סיפורים ועובדת כרגע על הרומן הראשון שלה. הגישה בעבר את התכנית "להבדיל" בערוץ הראשון, ואחת ממגישות תכנית הדגל של ערוץ התכלת, "הצנועות והחסודות". לבלאו מספר טיקטים המעניקים לה השתתפויות רבות בפאנלים ובתוכניות טלוויזיה: היא דתייה, היא רווקה, היא חוקרת שואה ומבקרת תרבות. בעבר נבחרה שהרה כאחת מעשר הרווקות המבוקשות באזור המרכז על ידי המקומון "תל-אביב".

25. ישראל הראל. תושב עופרה. בעל טור קבוע בעמודי הדעות של "הארץ", והעורך הראשון של ירחון המתנחלים "נקודה". חותם את הרשימה כמחווה למתנחל הראשון שהבין כי התקשורת היא הזירה הדרמטית באמת וכמי שהזמין ממספר אחד ברשימה זו את הרשימה המונומנטלית: הטובים לתקשורת.

עדכון אחרון : 21/6/2004 15:26