 |
/images/archive/gallery/111/401.jpg אמנון דנקנר
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| מינויה של ארבל לבית המשפט
העליון הוא לא ראוי ועתיד לכרסם
באמון הציבור במערכת המשפט
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בהיסטוריה קורה שאחרי ששלטון יחיד גס מסתיים, חולף זמן ואז מתגלים שלדים בארונות, תיקים נעלמים גדושי אשם ועדויות על מעשים קשים שהוסתרו בהצלחה עד שנקפו החודשים או השנים וקרני אור חדרו למקומות האפלים ביותר.
מה שיפה בפרשת מזוז-ארבל הוא שזה לא ממש לקח זמן מהרגע שפרקליטת המדינה עזבה את משרדה לטובת משרה אחרת ועד הרגע שבו היועץ המשפטי לממשלה הפשיל את המסך והראה איזו פרקליטה ואיזו פרקליטות בכירות תיפקדו בחיינו הציבוריים בשנים האחרונות. שהרי אין שום סיבה להניח, כי התיפקוד של ארבל וחברותיה היה מיוחד במקרה של שרון והאי היווני ושונה ממקרים רבים אחרים שבהם ספגו ארבל וחברותיה ביקורת נוקבת שתמיד נהדפה בהתנשאות וצדקנות בטענה כי המבקר את הגברת וחברותיה מתנקש בשלטון החוק. עכשיו, כשהאיש הממונה על שלטון החוק בישראל אומר דברים קשים ביותר, מחרידים ממש, על צמרת הפרקליטות - האם יאמרו גם עליו שהוא מתנקש בשלטון החוק? מי שמצא את עצמו אתמול עומד במצב מביך במקצת היה שר המשפטים טומי לפיד. הוא בוודאי לא שיער שזמן כה קצר אחרי שחתם בנשיקה את הקמפיין שלו למען מינויה של ארבל לבית המשפט העליון היא - ובמשתמע גם הוא ועמם נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק - יוצגו ככלי ריק על ידי היועץ המשפטי לממשלה.
התמיכה של לפיד וברק בארבל הכניסה לבית המשפט העליון לא רק דמות מאוד שנויה במחלוקת, אלא, כפי שהסתבר אתמול, את השופטת הראשונה שעוד בטרם החלה לחמם את הכיסא שכה נכספה אליו חטפה מהממונה לשעבר עליה קיתון של ביקורת חריפה היורדת אל שורש אישיותה ובסיס תיפקודה כפרקליטת המדינה. זה לא יעזור ללפיד אם ישוב ויאמר פעם אחר פעם כי המחלוקת בין מזוז לארבל היא כמו מחלוקת בין ערכאות שונות בעניין משפטי או עובדתי. הוא מתעלם מכך שמזוז, בתדרוך שנתן לעיתונאים, אמר דברים חמורים מאין כמותם על הפרקליטה לשעבר, דברים שכבר אי אפשר לטאטא בזריזות מתחת לשטיח כפי שנעשה הדבר, על ידי לפיד, ברק ואחרים בהליך בחירתה של ארבל לבית המשפט העליון.
בזמנו הזהרנו כאן, כי מינויה של ארבל לעליון לא יהיה ניצחון שלה בשם "שלטון החוק", אלא כישלון צורב בדמות מינוי לא ראוי של אישיות לא ראויה
שיכרסם באמון הציבור בבית המשפט. אחרי דבריו של מזוז על ארבל, איזה אמון יכול להיות בה לציבור הרחב? אם טומי לפיד מגבה את מזוז, תומך בו ומקבל את דבריו, כי אז הוא אמור להתייפח חרש על הכרית במיטתו בדמעות חרטה על המסע הנלהב שלו למינויה של ארבל לעליון. מני מזוז אמר אתמול בתדרוך שנתן לעיתונאים, כי עדנה ארבל וחברותיה סימנו את המטרה (שרון ובנו גלעד), ורק אחר כך יצאו לקושש ראיות. זו האשמה נוראה. האשמה דומה העלינו בעמודים האלה בקשר ליותר מפרשה אחת שבה פרקליטות המדינה סימנה מטרות ונהגה באופן תמוה ולעתים אף נלוז. היו לא מעטים שמתחו עלינו ביקורת וטענו, כי גישתנו לפרקליטות אינה עניינית, כאילו שרק גישה תומכת, מגוננת ואוהדת לפרקליטות יכולה להיות עניינית. עכשיו זה רשמי - מותר, אפשר וכנראה שגם רצוי (אם יש סיבה טובה), להביע ביקורת קטלנית על צמרת הפרקליטות בלי להיחשב אוטומטית לאויב שלטון החוק. ואכן, מיהו באמת אויב שלטון החוק? האם לא מי שמסמן מטרה מראש? האם לא מי שמתנהל בדרכים עקלקלות בתוך מנגנון התביעה? האם לא מי שחותם על חוות דעת ועל טיוטת כתב אישום שכולה חורים? האם לא דחף שר המשפטים לבית המשפט העליון אויבת מושבעת לשלטון החוק?
שאלה אחת גדולה מרחפת מעל הדוח של מני מזוז: איך זה קרה שפרקליטת המדינה וחברותיה, שהחליטו בדצמבר שעבר כי אין להגיש כתב אישום בפרשת האי היווני, שינו החלטתן כעבור שלושה חודשים בלי שהשתנה דבר במישור העובדתי? המהפך הדרמטי והמשונה הזה אינו מוסבר. הייתכן כי ארבל, שהחלה לשמוע ביקורת על מועמדותה לבית המשפט העליון, חשבה שזה יהיה רעיון מוצלח להצטייר כלוחמת ללא חת להעמדה לדין של אנשי ציבור רמים, משום שככזאת, כל ניסיון למנוע את מינויה ייחשב כהתנקשות במלחמה בשחיתות וכנקמה במי שעומד על חומות שלטון החוק? אם כך חשבה - זה היה די מוצלח. כמעט כל התקשורת והשמאל הפוליטי הצדקני התגייסו לטובתה, והיא החליקה בקלות לתפקיד, גובה מפרעה על חשבון כתב אישום נגד שרון. רק שזו היתה גניבת דעת. כתב אישום לא יהיה, ועדנה ארבל רכבה לעליון על ריק, בטענות שווא ובהתנהלות מגונה. ההפתעה הגדולה בדוח של מזוז היתה בעוצמה העובדתית שלו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"יום כיפור של הפרקליטות"
|
|
|
 |
|
|
|
הצפי היה שדברי מזוז יסבירו מדוע אין די ראיות אבל יציירו תמונה של אשמה מוסרית, ציבורית וכמעט פלילית של ראש הממשלה ובנו. במקום זאת היו שם קביעות עובדתיות, שלא רק סיבנו ורחצו את אריאל וגלעד שרון, אלא התיזו כמה נתזי סבון על דודי אפל. למרבה בושתה של התקשורת כולה, כולל זו של כותב שורות אלה, ההסברים של אפל שאותם צעק עד הכחלת פנים במשך חודשים רבים, נתקלו בחומה של אי אמון וחשדנות. והנה אתמול נשמעו כל הסבריו של אפל מפיו של היועץ המשפטי לממשלה והסתבר שאלה לא היו תירוצים של נוכל - כפי שחשבו כה רבים מאיתנו - אלא עובדות מוכחות על ידי ראיות מוצקות. אפל היה נושאן של כתבות תחקיר רבות, בעיקר בידיעות אחרונות ובהארץ והנה מסתבר כי כתבות אלה היו ברובן לא יותר מאשר מניפולציות לא מתוחכמות שבהן עיתונאים שנתנו אמון רב מדי במקורות שלהם בפרקליטות ובמשטרה (הבה נקווה שזה רק זה, ולא שהם שיתפו איתם פעולה ביודעין), מסרו לקוראיהם מידע מגמתי, חלקי, מקוטע ולא רציני ועל סמך כל הדברים האלה התייצבו בשוק לובשי שק וזעקו זעקות של נביאי חורבן על שחיתות נוראה שלא היתה. כל אלה צריכים לשאול את עצמם אם לא יצאו ליצנים.
כשהיועץ המשפטי לממשלה חושף כיצד נמסר מידע מסולף ומקוטע על שיחת טלפון מואזנת לעיתונאי שפרסם אותה, יש סיבה לבוא בטענות למקור שמסר לו אותה והכשיל אותו. את המקור הזה לא צריך לחפש הרחק מארבל ובן זוגה לחטאים ועבירות כבדות וקלות, ניצב משה מזרחי. המניפולציות שהם עשו בתקשורת צריכות להיבדק עכשיו על ידי עורכים בעלי מצפון כי כל מי שכינה אתמול את מה שאירע כ"יום כיפור של הפרקליטות", צריך להבין כי זה גם לא ממש יום שמחה עבור חלקים גדולים בתקשורת. מני מזוז קרע עצמו בכוח אתמול מעל המגמה ששלטה בפרקליטות המדינה שנים רבות מדי. טוב עשה. גם אותו חלק בתקשורת, שלמרבה הצער נעשה מסומם מהמידע שמסרו לו חוגים מניפולטיוויים בפרקליטות ובמשטרה והפך משועבד להם גם בשגיונותיהם, צריך לבדוק את עצמו השבוע בדיקה מדוקדקת וללמוד שעם ספקטור כדאי להיות סקפטי ועם מקורות מותר לעבוד אבל לא אצלם.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עורך "מעריב" משנת 2002, סופר, בעל טור ופובליציסט. בעבר עבד ב"דבר", "הארץ" ו"חדשות". השתתף בתוכניות טלוויזיה רבות , הבולטת בהן "פופוליטיקה" בערוץ 1. נשוי ואב לשני בנים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
